ישראל זכתה לאחרונה לרוב חסר תקדים במועצת הביטחון של האו"ם?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: אלי כהן
מפלגה: הליכוד
תוכנית: שבע בערב, ערוץ 14
תאריך: 12.11.23
ציטוט: "(בהצבעה במועצת הביטחון) היו 10 קולות לישראל מתוך 15 - זה נתון חסר תקדים"
ציון: נכון

שר החוץ אלי כהן התראיין לערוץ 14 ונשאל על מצבה של ישראל בזירה הבינלאומית. כהן ביקש להראות שישראל זוכה לגיבוי ממדינות רבות בעולם: "היום נפגשתי עם שר החוץ של דנמרק, פעם ראשונה שמגיע הנה מישהו מהמדינה הנורדית. אתמול נפגשתי עם שרת החוץ של גרמניה. הודו ויפן, מי שיודע אגב היו איתנו בקשר, אף פעם לא הצביעו בעדנו באו"ם. באומות המאוחדות, מועצת הביטחון, עשרה קולות לישראל מתוך 15 - זה בהחלט נתון חסר תקדים. ולכן יש לנו את האשראי הבינלאומי". אנחנו בחרנו לבחון את הטענה האחרונה.

לפי אתר האו"ם, מועצת הביטחון של האו"ם היא אחד מששת הגופים העיקריים של האומות המאוחדות ותפקידו לקדם ולשמר את השלום והביטחון בעולם. ד"ר ירון סלמן, מרצה באוניברסיטת בן גוריון ובמכללה האקדמית עמק יזרעאל, הרחיב קצת יותר על המוסד עבור המשרוקית: "מועצת הביטחון היא הגוף החשוב ביותר של האו"ם. אני מכנה אותה 'הממשלה העולמית'. מדובר בגוף היחידי שמוסמך על-ידי מגילת האו"ם לשמור על השלום, והוא גם הגוף היחידי בארגון שיש לו סמכות משפטית לאכוף את החלטותיו. שני פרקים במגילת האו"ם עוסקים במשימה לשימור השלום: פרק 6 עוסק בדיפלומטיה, מו"מ וכיוצא באלה; פרק 7 עוסק באמצעים בהם נעשה שימוש במקרה שמאמצי הדיפלומטיה נכשלים. אז מועצת הביטחון יכולה להשעות יחסים דיפלומטיים, להטיל אמברגו על סחר בנשק, כפי שהיה עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, להטיל סגרים, להטיל סנקציות ואפילו לעשות שימוש בכוח".

במועצה 15 חברות, מתוכן חמש קבועות (ארצות הברית, רוסיה, סין, בריטניה וצרפת), שהן המנצחות במלחמת העולם השנייה (רוסיה החליפה את ברית המועצות). שאר החברות מצטרפות לכהונה של שנתיים. "לכל אזור יש מספר מושבים במסגרת החברות הלא קבועה במועצה", מסביר סלמן. "חמישה מושבים לגוש אפריקה ואסיה, לאמריקה הלטינית שניים, ל'אירופה ומדינות אחרות' שניים ולמזרח אירופה מושב אחד. באופן מעניין, מאז 1968 התקבע נוהג לפיו לפחות מדינה ערבית אחת זוכה לחברות זמנית במועצת הביטחון".

כדי להעביר החלטה במועצת הביטחון יש צורך בתמיכה של תשע חברות לפחות (כלומר, לא מספיק רוב רגיל של שמונה חברות), כשאצל החברות הקבועות הצבעה נגד נחשבת לווטו והצבעה כזו מאחת מהן תפיל הצבעה גם אם היא הגיעה לרוב הדרוש. לפי אתר האו"ם, אם חברה קבועה לא מעוניינת לתמוך בהחלטה אך גם לא רוצה להטיל עליה וטו, היא תימנע, מה שיאפשר להחלטה לעבור אם היא קיבלה את מספר הקולות הדרוש.

מטעם אלי כהן הפנו אותנו להצבעה שהתקיימה ב-25 באוקטובר 2023 מועצת הביטחון על טיוטה S/2023/792 אותה הגישה ארצות הברית, שמהותה היא גינוי של אירועי ה-7 באוקטובר, קריאה לשחרור כל בני הערובה, הפצרה במדינות העולם לסייע בפגיעה כלכלית בחמאס ולמנוע יצוא נשק אליו, אבל גם הבעת הזדהות עם בלתי מעורבים שנהרגו בעזה וקריאה ללחימה במסגרת המשפט הבינלאומי. ההצעה נפלה בשל וטו שהטילו רוסיה וסין (בנוסף התנגדה גם איחוד האמירויות), אך אכן עשר מדינות הצביעו בעדה: ארצות הברית, בריטניה, צרפת, אלבניה, אקוודור, גאבון, גאנה, יפן, מלטה ושווייץ. ברזיל ומוזמביק נמנעו.

מאחר שבניגוד להצבעות של גופים אחרים, אתרים כמו UN Watch לא עוקבים אחרי הצבעות של מועצת הביטחון, בדקנו בשתי רשימות: הראשונה היא רשימת החלטות מועצת הביטחון בהקשר של המזרח התיכון ורשימת ההצעות שנפלו בשל הטלת וטו מצד אחת החברות הקבועות (כאן ניתן לצפות ברשימה, יחד עם פירוט ההצבעה, עד ספטמבר 2019, וכאן ניתן לראות את כל ההחלטות עד היום אך ללא פירוט על ההצבעה). יש לציין שהדבר לא יכול לכסות את כל ההצבעות שנגעו לישראל, שכן רשימת ההחלטות פירושה הצבעות שעברו, ורשימת ההצעות שהוטל עליהן וטו - בנוגע לישראל ושלא בנוגע אליה - כוללת אך ורק הצעות שלולא ההתנגדות של אחת החברות הקבועות הייתה עוברת (כלומר, לפחות תשע חברות תמכו בה). פירוש הדבר הוא שהצעות שלא עברו בגלל שמראש לא היה להן רוב לא נמצאות ברשימות ובעייתי לאשש במאת האחוזים שלא הוחמצו הצבעות כאלה. עוד נציין בהקשר זה שלא נכנסנו לשאלה האם הצעה כלשהי יכולה לשרת בפועל את האינטרס הישראלי, אלא לפי השאלה האם היא גיבתה את פעולות ישראל או לחלופין גינתה את הישות עמה ישראל נמצאת בעימות.

ברשימת ההצעות עליהן הוטל וטו, לא מצאנו הצעה שתמכה בישראל, למעט אותה טיוטה S/2023/792 עליה דיבר כהן. עם זאת, ד"ר סלמן הפנה אותנו לטיוטה S/2014/916 אותה הגישה ירדן ב-2014. ההצעה קבעה הכרה בפלסטין כמדינה חברה באו"ם תוך 12 חודשים והוצאת כל הכוחות הישראליים מהשטחים שמיועדים למדינה הפלסטינית (בהתאם לקווי 1967) עד סוף 2017 (יצוין שההצעה הדגישה שיש צורך שהגבולות ישרתו גם את הצרכים הביטחוניים של ישראל). שמונה מדינות תמכו בהצעה: רוסיה, סין, צרפת, ירדן, ארגנטינה, צ'אד, צ'ילה ולוקסמבורג. בגלל שלא היו תשע תומכות, לא היה צורך בווטו של ארצות הברית (שהצביעה נגד יחד עם אוסטרליה), ולכן ההצבעה הזו לא מופיעה ברשימת ההצבעות עליהן הוטל וטו. חמש מדינות נמנעות באותה הצבעה: בריטניה, ניגריה, ליטא, דרום קוריאה ורואנדה. הציפייה הייתה שניגריה תצביע בעד (ובכך תצריך וטו), אך ברגע האמת היא נמנעה. עם זאת, בהצבעה זו שבע מדינות הצביעו באופן מובהק נגד העמדה הישראלית, לעומת שלוש בהצבעה באוקטובר 2023, ולכן אין בה כדי לסתור את אמירתו של כהן.

כשמדובר בהחלטות שהתקבלו, המצב יותר מורכב. אמנם אין החלטה שעברה שעיקרה הסכסוך מול הפלסטינים שניתן להגדיר כפרו-ישראלית, אבל מול לבנון המצב אחר. החלטה 1701 מ-2006, שעניינה סיום מלחמת לבנון השנייה ופינוי דרום לבנון מכל גורם חמוש שאינו צבא לבנון וכללה קריאה גם לישראל וגם לחזבאללה להפסיק עם הפעולות ההתקפיות ולהסכים על הפסקת אש, שעברה פה אחד ללא נמנעים, יכולה על-פניו להיחשב להחלטה בעד ישראל. עם זאת, ההחלטה כללה קריאה לשחרור החיילים החטופים רק במבוא, ולא בחלק האופרטיבי, מה שזיכה אותה לביקורת מעורבת בישראל כבר בזמן אמת. ההחלטה הזו מבוססת בין היתר על החלטה 1559 מ-2004, שקראה לפירוקן של כל המיליציות בדרום לבנון ולריבונות מלאה של ממשלת לבנון באזור. החלטה זו עברה בקולותיהם של תשע תומכות מול שש נמנעות. עם זאת, ד"ר סלמן אמר למשרוקית שיש בעיה להסתכל על ההחלטות האלו כפרו-ישראליות שכן מעולם לא נעשה ניסיון לאכוף אותן, משום שלצד ההגבלות על חזבאללה החלטה 1701 דרשה גם את סיום הפעולות הצבאיות של ישראל "ובעיקר משום שלא גינתה את חזבאללה בשום צורה". עוד הוא הדגיש: "אני לא מכיר דוגמה להחלטה של מועצת הביטחון שניתן להגדירה כפרו-ישראלית".

סלמן הסביר למשרוקית על היחס של מועצת הביטחון לישראל: "בסופו של דבר ההחלטות שעוברות בנוגע לישראל הן לרוב 'החלטות רכות', כלומר כאלו שעוברות מתוקף פרק 6 למגילת האו"ם, ושגם אם מפרים אותן המועצה לא עושה מאמצים כדי לאכוף אותן, ודאי היא אינה מטילה סנקציות. מדובר בהחלטות שהמועצה במודע מחליטה שלא לאכוף, בנוסף, לא סביר שתעבור החלטה 'קשה' בגלל הווטו האמריקאי. גם כשארצות הברית לא משתמשת בו, כפי שעשתה בהחלטת הגינוי להתנחלויות ב-2016, זה קרה כי ההחלטה נלקחה מכח פרק 6 של המגילה ללא שיני אכיפה. בסך הכל בין 2001 ל-2018 ארצות הברית הטילה וטו לטובת ישראל לא פחות מ-11 הצבעות על הנושא הישראלי-פלסטיני. זה מביא את הקולות הביקורתיים נגד ישראל וארצות הברית לטעון שהתמיכה הקונסיסטנטית הזו במועצת הביטחון מונעת מהמועצה לכפות פתרון לסכסוך". עוד מוסיף סלמן שישראל מעולם לא הייתה חברה במועצת הביטחון, למרות שמאז שהצטרפה בשנת 2000 לגוש "אירופה ומדינות אחרות" הדלת נפתחה בפניה: "היא שקלה להתמודד על מקום שהתפנה ב-2018, אבל נוכח הסיכויים הקלושים להיבחר היא ויתרה".

לסיכום, אכן לא נמצאה הצבעה במועצת הביטחון עם תמיכה בהצעה פרו-ישראלית בסדר גודל כמו שניתנה לטיוטה S/2023/792. ישנן החלטות עם אלמנטים חיוביים מבחינת ישראל שזכו לרוב גדול יותר, איך הם גם כללו אלמנטים "בעייתיים" מבחינתה. לכן דבריו של כהן נכונים.