ממשיכים בכל הכוח

הכתבה בשיתוף תנובה

"אנחנו נמצאים קילומטרים ספורים מעזה בקו אווירי", מתאר באוזניי נחום מזרחי, מנהל מרלוג נתיבות של תנובה, את המיקום הרגיש. "אנחנו בחזית פר אקסלנס ומטווחים כל המלחמה, ועם זאת מהיום הראשון, כל לקוח שפתח את העסק ועשה הזמנה - קיבל את הסחורה. התמודדנו עם המורכבות, בכל מקום שניתן היה להגיע אליו". מזרחי מספר שמרלו"ג נתיבות שימש עד ינואר 2023 כמרכז לוגיסטי למוצרי המזון הקפואים של תנובה, ואז הוסב למרלו"ג למוצרי חלב מצוננים. "יש לנו 140 עובדים והמפיצים שלנו אחראים על הגזרה הכי חמה מאשקלון דרומה, כולל כל יישובי העוטף. אנחנו מחלקים תוצרת חלב למעל אלף לקוחות ומשרתים אוכלוסייה של למעלה ממיליון תושבים", הוא מסכם בגאווה. מזרחי עובד בתנובה כבר 25 שנה, ואחרי מגוון תפקידי ניהול, נכנס לנהל את מרלוג נתיבות ביוני האחרון וזכה לארבעה חודשי הסתגלות בלבד, עד השבעה באוקטובר. שגיא שויפלד, סמנכ"ל שרשרת אספקה בתנובה, מציין כי מזרחי הפגין מנהיגות ודוגמה אישית מהיום הראשון של המלחמה והוא והנהלת המרלו"ג הגיעו ראשונים למרלו"ג.

"כמו כולם", מספר מזרחי, "התעוררנו לשבת שחורה, עם אוזן על החדשות וידיעה שכל העובדים שלנו גרים בדרום. הייתה דאגה גדולה וחוסר ודאות. התחלנו להתקשר לעובדים כדי לבדוק מה מצבם. רבים היו עדים לירי, דיווחו על מחבלים בסביבת מגוריהם והיה צורך לטפל בהם ברמת הפרט. כעשירית מהעובדים גויסו, עובדים שמתגוררים בעוטף פונו מבתיהם. למרות זאת כחברת המזון הגדולה בישראל דאגנו להמשכיות עסקית. מכיוון שהיו עוד מחבלים באזור היה חוסר ודאות ולמרות זאת נערכנו להפצה ביום ראשון. במוצ"ש עודכנו ששני בני משפחה של עובדים נעדרים ואחד נורה ונפצע, כך שהטרור הגיע ממש עד אלינו. ביום הראשון הפצנו את המוצרים ממרלו"ג דרום כי עוד היו מחבלים במרחב, כבר ביום השני הפעלנו את מרלו"ג נתיבות.

ביום השני למלחמה הגענו ללקוחות באזורי לחימה בליווי כוחות צה"ל, על מנת לספק מזון חיוני לחיילים. תנובה היתה חברת המזון הראשונה שחילקה מזון בשדרות ובאופקים. במשך שבועיים המנהלים שלי נתנו דוגמה וכולנו נכנסנו תחת האלונקה: ליקטנו, העמסנו ועזרנו בכל מה שצריך, היינו כלבויניקים, ועשינו כל מה שנדרש כדי לשמור על המשכיות עסקית. אנחנו ארגון גדול עם תוכניות מגירה לשעת חירום ויודעים לתת חלופות מעכשיו לעכשיו. המחלקים היו בקשר רציף עם הלקוחות, חלקם הופתעו שבכלל עבדנו והיו בטוחים שלא תהיה אספקת סחורה במשך זמן מה. בכל המבצעים הצבאיים הקודמים חילקנו גם בעוטף, אבל הפעם זה היה אירוע חריג ולמרות זאת כל לקוח שביקש והזמין, קיבל סחורה".

איך עושים את זה באזור שנחשב מסוכן?
"כמנהל, יש לי אחריות לחיי אדם. מנהלים מקבלים עשרות החלטות ביום, אלא שההבדל הוא שהפעם הן נוגעות לחיי אדם - ולכן השאלה הייתה אם אני יכול לפתוח למרות שיש מחבלים בעוטף. העובדים אומנם חששו ועם זאת היו מחויבים ברמה מדהימה ואחראים ואכפתיים. הופתעתי מהעוצמה שבה העובדים הפגינו מסירות ומחויבות ראויות להערצה. היו שאלות, כמו מתי לפתוח ולמי לחלק, האם אפשר להגיע גם למקומות מטווחים? לכן דאגנו למחלקים לקסדות ושכפ"צים. נעשו שיחות לבדוק מי חושש וכמה, רעננו נהלים. השיח האישי עם העובדים היה קריטי, להרגיש את הדופק, לתת מענה ולייצר פתרונות. היה חשוב שתהיה המשכיות עסקית ואספקת מוצרים ללקוחות, וזו הייתה הדאגה העיקרית בשבועות הראשונים - האיזון בציר העדין שבין שמירה על ביטחון הפרט, מול שמירה על הציר העסקי, כי אנחנו מספקים מוצרי יסוד חיוניים לציבור".

זה מבטא חוסן של החברה והעובדים?
אנחנו עובדים על קיום תרבות ארגונית מאפשרת ומכבדת בתנובה כל השנה; היחס לעובדים, הכבוד, המענה והטיפול בפרט זו מערכת שלמה שמייצרת מחויבות של עובדים, מסירות ואחריות. יש אנשים שעובדים גם 40 שנה וזה מעיד על החוסן של הארגון וכמה טוב להם להיות שייכים, זה דבר שנבנה עם הזמן. בסופו של יום קיים קשר אישי בין המחלק ללקוח. המחלק הוא הנציג והפנים של תנובה. הלקוח לא מכיר את כל שרשרת האספקה הלוגיסטית, אלא רק את המחלק, ולאורך השנים נבנתה מחויבות מול הלקוחות. המחלקים עשו טלפונים ישירים והתאמות לוגיסטיות גם למי שרמת המכר שלו ירדה, ונתנו מענה באין שגרה, והכול מתוך דאגה וקשר אישי ארוך שנים. צריך לזכור שלצד הלוגיסטיקה היה צריך לשמור על יחסי עבודה ומרקם אנושי, כי יש לנו עובדים מכל המגזרים. לשמחתי העובדים הוכיחו בגרות והתרבות הארגונית שאנחנו עובדים עליה הוכיחה את עצמה. למרות הרוחות בחברה הישראלית שסערו, כי זה אירוע חריג בכל קנה מידה, היחסים בין כולם היו נורמטיביים לגמרי, בזכות התרבות הארגונית".

אנשים שמחו לחזור לעבוד?
"בימים הראשונים היה חשש גדול, עוד נתפסו מחבלים בעוטף, חלק ספגו אבדות, חלק פחדו לצאת מהבתים או שהמשפחה לא הסכימה שיצאו לעבוד, אבל המחויבות והקשר הישיר גברו בסוף. היום יצרנו שגרת מלחמה, כי עובדים צריכים ודאות. עשינו התאמות לוגיסטיות כדי להתחשב בהם ולתת מענה אך גם לייצר המשכיות עסקית ועד היום אני פועל לשמירה על האיזון העדין הזה".

זה כל הזמן להיות עם היד על הדופק?
"נכון. ולא סתם מייצרים את המחויבות, זה חייב להיות אותנטי. כשעובד מרגיש את זה הוא נותן מעצמו. זה נבנה במהלך הזמן ומתבטא במלחמה בתפיסת התפקיד - הם מבינים שיש להם מחויבות לאומית. במקביל קיבלנו מעטפת מלאה מהנהלת תנובה. חלק מהעובדים פונו על חשבון החברה, לצערנו עובדים שלנו ספגו אבדות בנפש ועמדנו לצד משפחות הנרצחים בליווי צמוד ועטפנו אותם בכל הצרכים שלהם. ההנהלה מגיעה למרלו"ג, מפגינה נוכחות, מדברת עם עובדים ומייצרת פתרונות והתאמות. המפונים שיכולים עובדים מהבית. חסרים לנו נהגים אז אנחנו מחברים קווי חלוקה. אומנם יש עומס אבל זה אתגר ויש לעובדים נכונות לעבוד יותר. היום יש יציבות ואנחנו בשגרת מלחמה, כי חשוב לייצר ודאות לעובדים וביטחון, שידעו שאנחנו שם בשבילם לתת מענה לכל צורך. בכל יום יש הערכות מצב ואנו מבצעים התאמות. כמנהל אני גאה שאלה הם העובדים שלי ושיש הנהלה מחויבת שמספקת מטריה מלאה".

ומה עם הפנים קדימה?
"חלק מהלקוחות חזרו לשגרה מלאה, ובעוטף לא ברור מתי כולם יחזרו לפעול, אבל אני מקווה שהשקט והביטחון יחזרו במהרה. עשינו התאמות במשמרות ובשעות עבודה ואנחנו ערוכים לתת מענה לעובדים ולאספקה רציפה ללקוחות".

מה אתה מאחל?
"בריאות לפצועים ותנחומים למשפחות ההרוגים שנתנו את מיטב בניהם ובנותיהם, החזרת השבויים והנעדרים במהרה, זו תקופה קשה מאוד, נקווה שנצא מחוזקים ומאוחדים מהאירוע הזה".