כל הכסף יילך לצה"ל? ישראל עשויה להיקלע לעשור אבוד בתום המלחמה

אחת הקונספציות שהתנפצו ב־7 באוקטובר היא שדי לישראל בצבא קטן וחכם כדי להגן על גבולותיה. שלושה חודשים בלבד לפני שמחבלי חמאס עקפו מכשולים טכנולוגיים חכמים ויקרים בדרכם לטבוח באזרחים, חתמו משרד האוצר ומערכת הביטחון על תוכנית רב־שנתית שכללה הקטנה נוספת של צה"ל, עם קיצור משמעותי של תקופת שירות החובה. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אף התגאה בקיצור השירות הצבאי, אך כעת באוצר, כמו גם במערכת הביטחון, מטאטאים את הרצפה מרסיסי הקונספציה שנשברה. במשרד מבינים שיעלה להם הרבה יותר כסף לתחזק את תפיסת העולם החדשה, שמדברת על צבא גדול וחכם יותר.

לפי אומדן עדכני של האוצר, העלות הישירה של הוצאות המלחמה תסתכם ב־110 מיליארד שקל. מדובר בסכום עתק וחד־פעמי, אך הוא לא מגלם בתוכו את השינויים ארוכי הטווח שיגיעו ביום שאחרי הלחימה. התוספות הקבועות שייכנסו לבסיס התקציב הן כרגע השאלה הגדולה; אלה יצטרכו לשרת בחלקן את הוצאות השכר, לצד התוכניות להגדלת כוח־האדם בצבא הקבע, בסדיר ובמערך המילואים.

אנשי המקצוע באוצר ובצה"ל עדיין לא יודעים לנקוב בסכום כספי שיידרש להתעצמות הצבאית החל מ־2024, אך זה לא מונע מהפוליטיקאים לצאת כבר עכשיו בהצהרות שונות. כך לדוגמה, מהכיוון של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר סמוטריץ' נשמעו התבטאויות על העלאת תקציב הביטחון בכ־20־30 מיליארד שקל בשנה. המשמעות של צעד כזה תהיה הגדלת בסיס התקציב בשיעור שנע בין 31% ל־47%.

לקראת הכפלת התקציב?

לפני המלחמה, עמד תקציב הביטחון על 63 מיליארד שקל ועוד 13 מיליארד שקל מכספי הסיוע האמריקאי. יש לציין שממשל ביידן מתכוון לאשר סיוע מוגדל של כ־52 מיליארד שקל (14 מיליארד דולר) לשנת 2024. כך ישראל משקיעה 3.8% מהתוצר לתקצוב כוחות הביטחון (לא כולל המשטרה). לאיזה רמה זה יעלה? מגישושים בין האוצר למערכת הביטחון נראה שהפערים עלולים להיות משמעותיים. הפקידות המקצועית באוצר לא בטוחה שצה"ל בכלל ידע איך לנצל תוספת קבועה של אחוז תוצר (תוספת של כ־18 מיליארד שקל). ובכל זאת, הדרישות שיעלו מולם במשא ומתן עם מערכת הביטחון צפויות לנוע סביב הגדלת התקציב עד לרמה של 6% ואפילו 7% תוצר (108־126 מיליארד שקל).

לוח הזמנים להכנת התקציב החדש לשנה הבאה עדיין לא נקבע סופית, למרות שינואר כבר מעבר לפינה. באוצר ביקשו מהכנסת דחייה בתהליך מחשש שלא יעמדו בזמנים וייאלצו, על פי חוק, לערוך קיצוץ רוחבי בתקציב. לפיכך, בשבועות הקרובים הממשלה צפויה להאיץ את העבודה, אך לפני שיוכלו להתפנות לכך, בצמרת צריכים להשלים קודם את השינויים בתקציב ל־2023. העדכון לסוף השנה הנוכחית, שטרם אושר בוועדת הכספים של הכנסת, כולל תוספת של 17 מיליארד שקל לתקציב הביטחון בגין הוצאות המלחמה השוטפות.

החשש במסדרונות האוצר

בממשלה עברו לאחרונה לדבר על תקציב הביטחון במונחי תוצר. אחד הרעיונות ממנו חוששים באוצר הוא הצמדת התקציב לאחוז תוצר מסוים, מה שיבטיח למשרד הביטחון גידול רב־שנתי בהוצאות. הרי, אפילו בתרחיש הפסימי ביותר של האוצר לשנה הבאה, עדיין התוצר צפוי לצמוח ב־0.6% (כ־11 מיליארד שקל). "אין כל סיבה בעולם שיעשו את זה", אומר פרופ' מנואל טרכטנברג, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). "אחרי המלחמה התוצר לא יצמח בקצב שאנחנו רגילים לו והצרכים האחרים הקשורים לנגב המערבי ולצפון יצריכו הרבה תקציבים".

בסביבתו של נתניהו מדברים כבר שנים על הצמדת תקציב הביטחון לתוצר. בצה"ל, כצפוי, הביעו בעבר תמיכה ברעיון. לאורך השנים ירד שיעור ההוצאה הביטחונית במונחי תוצר מכ־6% לפני כעשור לכ־3% היום. זה קרה בעיקר בגלל הצמיחה בתוצר של ישראל, אבל גם בזכות ניסיונות התייעלות מסוימים.

סיכוי נמוך להתייעלות

איש לא יחלוק על כך שצה"ל צריך לקבל כל משאב שיאפשר לו להחזיר את תחושת הביטחון לתושבים בדרום ובצפון. אך באותה נשימה יש לשאול כמה מתוך הכסף צריך לבוא על חשבון העמקת הגירעון והאם ניתן לבצע תהליכי התייעלות ושינוי סדרי עדיפויות בתקציב הביטחון. אין זה סוד שהתקציב כולל מנגנונים בזבזניים, כמו הגדלות הרמטכ"ל המחולקות למשוחררים, הפנסיות התקציביות ופנסיות הגישור.

יש מי שטוען שחוסר ההתייעלות מתרחשת גם בימים אלה. מאז ה־7 באוקטובר, צה"ל גייס 360 אלף אנשי מילואים, וכיום, חודשיים לתוך המערכה, מילואימניקים רבים מדווחים שלא משחררים אותם למרות שהם לא נדרשים בשלב זה, כשהסיבות לכך הן בעיקר בירוקרטיות. גיוס כוח המילואים בצה"ל עולה כרגע לקופת המדינה בין 4 ל־5 מיליארד שקל בחודש, ואין מגבלה תקציבית. מעבר לכך, קיימת העלות המשקית הרוחבית: מרבית אנשי המילואים השאירו מאחוריהם משרה או עסק. לרבים מהם יש בת/בן זוג שנותרו בבית עם ילדים ומתקשים לעבוד בעצמם. בינתיים, הכנסות המדינה נמצאות בירידה.

בצה"ל הכינו לפני המלחמה תוכנית התייעלות שאמורה לחסוך 10 מיליארד שקל בתוך חמש שנים. כעת אנשי האוצר מצפים מהם להעמיק את הקיצוץ בשומנים שניתן לחתוך מהם ולהעביר לצרכי השעה. באגף תקציבים דוחפים להכניס לתקציב הקרוב קיצוץ בשכר הבכירים בשירות המדינה, ולא שוללים הרחבה של קיצוץ השכר גם לקצינים בכירים ואנשי קבע.

אלא שהפרדוקס הוא שדווקא עכשיו, כשיותר מתמיד חשוב למצוא מקורות תקציביים להתעצמות צבאית, הסיכוי לערוך התייעלות אמיתית בתקציב הביטחון נמוך במיוחד. הרי לכל הצדדים ברור שהסנטימנט הביטחוני כרגע מעודד את פתיחת הברזים של האוצר. ובכלל, בשעה ששרי הממשלה נאבקים שלא ייקחו להם את הכספים הקואליציוניים למטרות המלחמה, קשה להאמין שבמטה הכללי יצאו מגדרם כדי לחפש היכן הם יכולים לחסוך.

פרופ' טרכטנברג מזהיר מפני חזרה על הטעויות הכלכליות שעשתה ממשלת ישראל אחרי מלחמת יום הכיפורים. "בפרספקטיבה לאחור, החל מ־1974 בוזבזו משאבים בצורה קיצונית. ההוצאה הביטחונית הגיעה לכמעט שליש מהתמ"ג", הוא אומר. "זה לא היה יעיל כי שפכו את הכסף בלי שום חשיבה קדימה. זה תרם בהמשך להיפר אינפלציה של שנות ה־80'. לתקציב הביטחון משנת 2024 צפונה תהיה השפעה מכרעת על תקציב המדינה כולו.

"אחד הדברים הכי מסוכנים הוא שכבר בפתח ישיבת הממשלה על התקציב, שמענו את האמירה (של ראש הממשלה נתניהו, א"ד) לפיה 'נפתח את הברזים'. אסור שזו תהיה הגישה בשום הקשר, גם לא בביטחון. גם כשאין מנוס משינוי סדרי העדיפות לטובת הצבא, עדיין זה צריך להיות במסגרת תקציבית קשיחה שתכריח את צה"ל לעשות בדק בית ולבחון מאיפה ניתן לחסוך".