בכל יום מפרסם דובר צה"ל את שמות ההרוגים בקרבות הקשים שמתנהלים ברצועת עזה מול מחבלי חמאס. השגרה הזו, אם ניתן בכלל לכנות אותה ככה, הפכה לחלק מחיינו מאז ה־7 באוקטובר. נתון אחר שלא זוכה לתשומת־לב רבה, הוא המספר החריג ואף התקדימי של הפצועים - שלמרבה הצער רק ממשיך לעלות מדי יום. לפי נתוני משרד הבריאות, מאז החלה המלחמה, מספר הנפגעים עד כה עומד על 10,939 (נכון ל־14 בדצמבר); מתוכם, על פי נתוני צה"ל, 1,704 חיילים. כלומר, מרבית הפצועים הם אזרחים, שרובם נפגעו בזוועות שהתרחשו בשבת האיומה לפני כחודשיים.
● נתניהו: "עזה תהיה מפורזת ובשליטה ביטחונית של ישראל"
● ראיון | הבכיר שמסביר: זה הרגע שבו נדע שחמאס התפרק
"כל אזרח שנפצע והגיע לטיפול, נפתח לו אוטומטית תיק 'נפגע פעולות איבה'", מספרת לגלובס ד"ר לאונורה קלסוב, מנהלת המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים ברזילי, שעד כה קלט כ־3,000 פצועים. "מגיעים אלינו אפילו אנשים שנפלו כשרצו לממ"ד בעת אזעקה, ופתחנו להם תיק של נפגעי פעולות איבה. אף אחד בבית החולים לא יבקר את מה שהאיש עשה או לא עשה, או האם יש שבר או אין".
לפי משרד הבריאות, מתוך קרוב ל־11 אלף נפגעים שנקלטו בבתי החולים, 8,599 מוגדרים במצב קל (פצועים שלא נשקפת סכנה מיידית לחייהם ונמצאים בהכרה מלאה), כ־910 במצב בינוני (לרוב, פצועים הסובלים משברים או מפגיעת רסיס), ו־491 במצב קשה עד אנוש (פצועים שנשקפת סכנה מיידית לחייהם).
"מעולם לא היינו במצב שבו יש מספר כה גדול של אזרחים שנפגעו", מספר פרופ' אמתי זיו, מנהל בית החולים השיקומי בשיבא תל השומר. "מספר האזרחים שנפצעו באירוע אחד הוא הגבוה ביותר אי־פעם. מאז פרוץ המלחמה, התחלנו לשקם אנשים בשלב הרבה יותר מוקדם של הטיפול. לשם השוואה, בימי שגרה, מי שמחליט אם המטופלים מעוברים לשיקום אלו קופות החולים, אך העניין הזה לא קיים כעת; כל החולים מסווגים תחת הקטגוריה של נפגעי פעולות איבה. אין שאלה - אם חולה רוצה להגיע אלינו, אנחנו מקבלים אותו". לדברי פרופ' זיו, עלות השיקום הממוצעת של פצוע נעה בין 2,000 ל־2,500 שקל ביום, כך שבהערכה גסה, עלות שיקום חודשית לאדם יכולה להגיע ל־75 אלף שקל.
"אין אבא ואימא לאירוע. המדינה לא חלק במאמץ"
בעוד שבתי החולים נרתמו למערכה, נדמה שהמדינה מפגרת מאחור. "בתי החולים קודם כל עובדים ולא עוסקים בשאלות, אבל העובדה שחלפו למעלה מחודשיים מאז המלחמה ואין שום מסגרת תקציבית חדשה ל־2024 - זו פגיעה אנושה", אומר גורם במערכת הבריאות. "בתי החולים לא יודעים איך הם יסגרו את השנה ואיך הם יתנהלו בשנה הבאה. המדינה לא מעבירה משאבים וכספים קואליציוניים למערכת הבריאות ולבתי החולים הממשלתיים. בזמן מלחמה העלויות של בתי החולים גדלות בגלל צורך גובר בכוח אדם, ציוד רפואי ותשתיות, כדי להמשיך לספק טיפול ראוי לפצועים".
בשלב זה, כשהלחימה עוד מתנהלת, קשה להעריך את העלויות שאיתן מערכת הבריאות תצטרך להתמודד. אולם, לדברי גורם מאחד מבתי החולים בארץ, "כל האירוע הזה יעלה לבית החולים כמאה מיליון שקל. במצב הנוכחי, אנחנו מרגישים שאין אף אחד שדואג לנו - לא שר הבריאות, לא מערכת הבריאות ולא הממשלה. אין לאירוע הזה אבא ואימא שדואגים לבתי החולים הממשלתיים, שקולטים את מרבית הפצועים. המדינה מעמידה אותנו בפני שוקת שבורה. אנחנו עושים את מה שמוטל עלינו, אבל גם יתר המערכות צריכות להצטרף למאמץ - וזה לא קורה".
"מספר הזכאים יגדל, וההוצאות - בהתאם"
חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, שנחקק בשנת 1970, קובע בין היתר כי פגיעת איבה נחשבת לכל "פגיעה מפעולות של כוחות צבאיים או צבאיים למחצה או בלתי סדירים של מדינה עוינת לישראל, מפעולות של ארגון עוין לישראל או מפעולות שבוצעו תוך סיוע לאחד מאלה, בשליחותם או מטעמם"; או "פגיעה בשגגה מידי אדם עקב פעולת איבה של כוחות אויב, או פגיעה בשגגה בנסיבות שהיה בהן מקום לחשש סביר כי תבוצע פעולת איבה". כל מי שהינו תושב או אזרח ישראל, שנפגע בתוך גבולות המדינה או מחוצה לה, כלול בהגדרה. מבחינת ביטוח לאומי, כל מי שמוכר כנפגע פעולות איבה, זכאי גם למימון מלא של כלל הטיפולים להם נדרש בעקבות האירועים.
"ביטוח לאומי מחויב לשלם את כל התשלומים המגיעים לנפגע פעולות איבה על פי חוק", אומר עו"ד עמוס רוזנצויג, יועץ מיוחד במשרד עורכי הדין ברנע־ג'פה־לנדה ולשעבר היועץ המשפטי הראשי של ביטוח לאומי. "בנוסף, התשלום לנפגעי פעולות איבה מכסה גם את בני המשפחה של הנפגעים; הם זכאים לכיסוי מסוים, אשר מבוסס בעיקרו על החזר הוצאות וליווי כלכלי. לא מדובר רק בתשלומים עבור טיפול רפואי או קצבה חודשית, אלא ליווי כלכלי כמעט מלא לכל החיים של הפצועים, כולל אם נקלעו לחובות, איבדו הכנסה או נפגעו כלכלית", לצד מענקים בהתאם לגובה הנכות, מימון לימודים והכשרות.
עו"ד רוזנצויג מעריך שההוצאה על נפגעי פעולות האיבה מאז ה־7 באוקטובר, תהיה גדולה ומשמעותית. "לצערי, אני לא חושב שאנחנו עדיין מבינים את היקף הפצועים ומשפחותיהם שיצטרפו למעגל הזה. כמות הפצועים גדולה לאין שיעור, ובפועל, כולם נפגעו בפעולות איבה כאלו ואחרות. אומנם היו בעבר אירועים בהם אזרחים נפגעו בפיגועים, כמו בתקופת האינתיפאדה השנייה, אבל מעולם לא הגענו למספרים ולהיקפים כאלו בתוך זמן כה קצר. היקף האוכלוסייה הזכאית לתמיכה יהיה גדול, וההוצאות - בהתאם.
"החשש לגבי המקור התקציבי שיממן את כל זה הוא מובן. מדובר בהיקף פצועים שלא חזו אותם בזמן שכתבו את החוק של נפגעי האיבה. אבל באותה נשימה צריך להבהיר - הזכאות לא מותנת בתקציב של ביטוח לאומי, אלא היא מותנת בזכאות בחוק, ואנשים יקבלו את מה שכתוב בו. אומנם ביטוח לאומי הוא הגוף שמבצע אופרטיבית את ההליך, אבל המימון מגיע, בין היתר, ממשרד האוצר והוא יצטרך למצוא מקור תקציבי כדי להשלים את הפערים. ביטוח לאומי הוא הזרוע המבצעת כי יש לו את התשתית הביצועית הטובה ביותר היום - בידיו כל מערכות המידע וכל המערכות שמאפשרות להעביר תשלום לתושבים באופן נרחב. אבל מבחינת המקור הפיננסי, אין ספק שחלק גדול ממנו צריך להיות האוצר".
״אנשים נפגעו לכל החיים. צריך לתת את הדעת לכך"
גורם בכיר בביטוח לאומי אומר שלפני ה־7 באוקטובר, מספר נפגעי פעולות איבה שהיו מוכרים במערכת עמד על 9,027 אנשים (לא כולל חללים או משפחות הנפגעים). לאחר הזוועות בשבת השחורה, המספר צפוי לזנק. "אנשים נפצעו בדרגות שונות ומספרם רק ממשיך לעלות". לדבריו, לאחר אסון מירון בביטוח לאומי ניסו לקדם חקיקה בכנסת שתאפשר לשלם פיצויים לנפגעים אחרי אסונות, גם אם טרם זכו להכרה רשמית מהמדינה כנפגעי פעולות איבה או כבעלי נכות. "לפעמים יש פער גדול וכואב בין האובדן והקושי לבין מה שהחוק מעניק בהתבסס על מסמכים", אומר אותו גורם. "אדם יכול להיות מתוסכל מאוד כשהוא חווה אסון שכזה ואז צריך להתמודד עם הליך ארוך ומסורבל".
באשר למימון מספר הנפגעים החריג שצפוי להתווסף בתום המלחמה, עונה הגורם כי "בסופו של יום יש לאנשים זכויות, ומי שנשאר עם נכות פיזית או נפשית בעקבות פעילות איבה צריך לקבל סיוע מכלל הגורמים. אירוע שכזה לא יכול להסתכם בשורת אקסל ומישהו חייב לתת על זה את הדעת בראייה ארוכת טווח. אנחנו מדברים על אנשים שנפגעו לכל החיים".
בינתיים, הפצועים הרבים שטרם מקבלים סיוע מהמדינה, זוכים למענה מצד ארגונים אזרחיים. "רק ביום שבת, משעות הבוקר, קיבלנו 17 אלף פניות", מספר ישראל אלמסי, מנכ"ל ארגון ידידים, שבימים כתיקונם מספק עזרה ראשונה שאינה רפואית. מאז תחילת המלחמה, התגייס הארגון והעניק מענה למגוון צרכים שעלו בשטח, בין היתר, מצד הפצועים ומשפחותיהם בדרום. "אזרחים רבים מתקשרים אלינו על מנת להיעזר בארגון בכדי לשנע את משפחות הפצועים מהבית אל בית החולים ובחזרה. לפעמים הם רק מבקשים לשנע תיק או חפץ חשוב שחסר להם", אומר אלמסי.
לדבריו, משפחות רבות חשות שאין להן גורם אחר לפנות אליו על מנת לקבל סיוע. "אני לא ראיתי גוף במדינת ישראל שבא ואומר לנפגעים ומשפחותיהם: 'כל מה שאתם צריכים, אנחנו פה'. הן נשענות במידה מסוימת עלינו, ארגון של מתנדבים הנותנים את המענה הנדרש. אנשים פונים אלינו כי אין להם למי לפנות ואנחנו מתגייסים".
ממתינים לאישור התקציב לשנה שבפתח
ביום חמישי אישרה הכנסת את התקציב החדש לשנת 2023. התקציב כולל תוספת של כ־26 מיליארד שקל, מתוכו כ־6.1 מיליארד שקל הוקצו לטובת הוצאות סיוע לנפגעים ולמפונים, וכמיליארד שקל נוספים הוקצו לטובת מערכת הבריאות עבור מיגון בתי חולים, בריאות הנפש ורכש תרופות.
אולם, תקציב 2024 טרם אושר והמחלוקות בקואליציה לא נפתרו. באופן רשמי ב־1 בינואר ישראל תהיה ללא תקציב המותאם לצרכי השעה. ובמילים אחרות, המדינה נכנסת לשנת 2024 עם צרכים רבים והוצאות רבות, שלא ברור מתי ואיך יקבלו מענה. בעוד שיטת ה"צ'ק הפתוח" הצליחה לעבוד בשנת 2023, בשנה הבאה תמונת המצב עלולה להיראות אחרת, מה שצפוי, כמו במקרים רבים, לבוא על חשבון האזרחים.
ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "אין כל קושי תקציבי בנוגע לטיפול בנפגעי פעולות איבה. משרד האוצר יעמוד כתמיד בהוראות החוק".
ממשרד הבריאות לא נמסרה תגובה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
