המסר מאחורי החלטת ענקית הספנות קוסקו להפסיק לשוט לישראל: סין בחרה באיראן

החלטת ענקית הספנות הסינית קוסקו להפסיק לפקוד את נמלי ישראל, שנחשפה בגלובס, היא חריגה ומעוררת דאגה. זו אינה התקפלות סינית בפני איומי החות'ים כי יתקפו אוניות ששטות לישראל, משום שאיראן לא מאפשרת לשליחיה לתקוף אותן. זו אינה התיישרות עם ענקיות הספנות האחרות, שהרי אלו ממשיכות לשוט לישראל - בדרך העוקפת של כף התקווה הטובה. מנגד, זהו בהחלט מסר סיני כי מה שהיה ביחסים עם ישראל - הוא לא מה שיהיה.

● חברת הספנות הסינית הרביעית בגודלה בעולם מפסיקה לשוט לישראל 
● בטרם ההודעה על ההיערכות לחידוש השיט: מארסק הכפילה את המחירים מהמזרח לישראל פי 4 
● ארה"ב מבקשת מידע על חמאס. זה הפרס הענק שהיא מציעה 

היו סימנים מקדימים לאירוע הזה, בין אם בהחלטת חברת הבת של קוסקו מהונג קונג, OOCL, להודיע על הפסקת השיט לישראל - והתקפלותה המהירה, ובין אם בהחלטת המכס הסיני להגביל פרטי יצוא מסוימים "על מנת להבטיח שהם לא ישמשו את צה"ל במאמץ המלחמתי". את בייג'ינג ככלל והנשיא שי ג'ינפינג בפרט צריכים לבחון על קוצו של יוד, כדי להבין את המטרה. הגיע העת לקרוא לילד בשמו: הסינים מעוניינים להגביל את ישראל, בניסיון לפגוע במלחמתה נגד איראן ושלוחותיה.

מדוע? סין היא יבואנית הנפט הגדולה בעולם, עם יותר מ־12 מיליון חביות ביום. אמנם יש לבייג'ינג כמה מקורות, אך היא מהווה יעד היצוא הבכיר של נפט איראני (91%) - תוך צפצוף מוחלט על הסנקציות. כשראו כי טוב הן ברמת מחיר הנפט האיראני והן בהיעדר אכיפת הסנקציות הראויה, קצב יבוא הנפט הסיני מאיראן הלך וגדל. כך, בעשרת החודשים הראשונים של השנה הוא הגיע עד לכדי ממוצע של כ־1.05 מיליון חביות ביום - 60% יותר מטרום ימי הסנקציות ב־2017. כך לפי נתוני חברת וורטקסה.

להשתחרר מהשלשלאות הסיניות

עבור הפעילות האיראנית לטובת יצוא הנפט לסין, הנשיא שי צריך לתת תמורה מעבר לכסף. אותה תמורה היא בגיבוי שקט־רועש לאיראן ולשלוחותיה, כמו החות'ים בתימן, חיזבאללה בלבנון, וכן - גם חמאס והג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה. כיום, בבייג'ינג יודעים כי יש להם מנוף לחץ על ישראל, בדמות נמל המפרץ של SIPG . חברה ממשלתית בדיוק כמו קוסקו, שבמשך שנים הגבירה את התלות הישראלית בה גם באמצעות שיתוף פעולה עם צים.

מדינת ישראל הובילה את עצמה לפינה מדינית, שיידרשו מיטב המומחים כדי לצאת ממנה: כיצד להשתחרר מהשלשלאות הסיניות. בניגוד למדינות באפריקה שנפלו לאותו בור, במסגרת תוכנית "החגורה והדרך", פשוט כי אין להם ממון לפיתוח תשתיות - ישראל ממש קפצה לאותו בור בדיוק. ביוזמתה.

על כן, כשמבינים באיזה צד של העימות הישראלי־איראני נמצאת סין, הגיע הזמן שבירושלים "ישנו דיסקט" ויבינו כי כמו שחמאס זו איראן, גם סין זו איראן. מצב שכזה לא אומר שצריך לנתק את היחסים, בדיוק כמו שלא צריך לעשות זאת ביחסים עם רוסיה שהתקרבה מאוד לטהרן - אבל טרם ביצעה צעדים משמעותיים שפוגעים במישרין בישראל. הסינים כן עשו זאת, ואם ישראל תפנה לסינים את הלחי השנייה - הבאה בתור תגיע בדמות גיבוי רוסי לאיראנים שיהווה כבר סטירה מצלצלת.