באיזה בית דין בינלאומי נתבעת ישראל על "רצח עם", ולמה זה חשוב?

בשבוע שעבר נוספה חזית נוספת למלחמה שמנהלת ישראל בעזה. הפעם מדובר בחזית משפטית, כשדרום אפריקה הודיעה כי פנתה לבית הדין הבינלאומי בהאג, בטענה כי ישראל מבצעת "רצח עם" ברצועה. 

● אהרן ברק יהיה השופט מטעם ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג 
● עורך הדין שמודה: "טעיתי לגבי בית הדין בהאג, הייתי חלק מהקונספציה 23 שנה"
● "יכולים למנוע מכירת נשק": ישראל תתייצב בבית הדין בהאג. מה צפוי?

כמו כל דבר שקשור בסכסוך הזה, גם הידיעה הזאת עוררה הדים רבים ברחבי העולם, ובהתאם גם ברשתות החברתיות. ברשת איקס (לשעבר טוויטר) התייחס לכך גולש שפועל תחת הכינוי "מגהטרון", שלו כ־170 אלף עוקבים. "מבזק: ישראל תצטרך להתמודד עם האשמות ברצח עם בבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC)", הוא דיווח לעוקביו. 

הפוסט עורר עניין רב וזכה לכמיליון חשיפות, אבל התברר כלא מדויק. אולגה רובינסון מצוות בדיקת העובדות של ה־BBC ציינה בתגובה כי "התביעה של דרום אפריקה הוגשה לבית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ), ולא לבית הדין הפלילי הבינלאומי". אבל מהם בעצם ההבדלים, ועד כמה הם דרמטיים?

בית הדין הבינלאומי לצדק, שכאמור הוא זה שרלוונטי למהלך של דרום אפריקה, הוקם לאחר מלחמת העולם השנייה. לפי האתר של המוסד, תפקידו הוא, בין היתר, "ליישב, בהתאם לחוק הבינלאומי, מחלוקות משפטיות המוגשות לו על־ידי מדינות". כלומר, מי שנשפטות בבית הדין הזה הן מדינות. "הייתה הבנה שצריך אלטרנטיבה ליחסים דיפלומטיים ולמלחמות ככלי לפתירת מחלוקות בינלאומיות", מסבירה עו"ד יעל ויאס־גבירצמן, מנהלת הקליניקה למשפט בינלאומי באוניברסיטת רייכמן ומי שמייצגת את משפחות החטופים מול בתי הדין הבינלאומי.

אבל איזו מחלוקת משפטית קיימת בעצם בין ישראל לדרום אפריקה?
התביעה שהוגשה על־ידי האחרונה נעשית מכוח האמנה למניעת וענישת רצח עם, שישראל לא רק חתומה עליה, אלא היא אף אחת היוזמות שלה. סעיף 8 לאמנה קובע כי "כל מדינה חברה רשאית לקרוא לגופי האו"ם… לנקוט פעולה" נגד רצח עם. ולפי עו"ד ויאס־גבירצמן, לפחות מן הבחינה הזאת "דרום אפריקה לא המציאה שום דבר. כשגמביה הגישה תביעה בשל רצח העם במיאנמר, בית הדין הבהיר כי כל מדינה רשאית להגיש תביעה", היא מציינת.

ומהן הסמכויות של בית הדין הבינלאומי לצדק?
ויאס־גבירצמן מסבירה שאם בית המשפט יגיע למסקנה שישראל, אף לכאורה בלבד, אכן אשמה במיוחס לה, הוא יוכל למשל להוציא צווים זמניים שיחייבו אותה להפסיק את הלחימה (למרות שזה לא סעד שדרום אפריקה ביקשה במפורש). אם ישראל לא תישמע לצווים, הנושא יעבור לטיפולה של מועצת הביטחון של האו"ם, שאופן הפעולה שלה כבר מוכר קצת יותר לקורא הישראלי, ושם לארה"ב יש זכות וטו. ויאס־גבירצמן מציינת כי בכל מקרה "זה משהו שצריך לקחת ברצינות".

ומהו בית הדין הפלילי הבינלאומי שאליו הפנה בטעות כותב הפוסט? 
בית הדין הפלילי הבינלאומי "חוקר ושופט יחידים הנאשמים בפשעים החמורים ביותר". כלומר, מתמקד באנשים ספציפיים ולא במדינות. כשמדברים על האיום של הוצאת צווי מעצר לחיילים ישראלים - הכוונה היא לצווים של בית הדין הזה.

הבדל משמעותי נוסף מנקודת המבט הישראלית הוא שבית הדין הפלילי אינו חלק ממוסדות האו"ם, אלא נשען על אמנת רומא, שעליה ישראל לא חתמה. למרות זאת, לאחר סאגה ארוכה, הוכרע בעבר כי הרשות הפלסטינית כן יכולה לדרוש חקירה בשטחיה, וכעת הדבר הזה עשוי לשחק דווקא לטובתה של ישראל, מכיוון שהוא פותח אפשרות לתבוע את האחראים על פשעי 7 באוקטובר. "אני נמצאת בשיח ישיר עם חוקרי התביעה בהאג, והם מביעים רצון לחקור ולהעמיד לדין את חמאס", אומרת ויאס־גבירצמן.

תחקיר: אוריה בר־מאיר