נחשף המקור העיקרי של הנשק החמאסי והוא לא שגרתי בכלל

על רקע המלחמה המתפתחת ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין, בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל במלחמה, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים. 

● פרשנות | רוסיה, סין ואיראן מנסות להרוס את הסדר הקיים. האם דווקא סין תציל אותנו?
● פרשנות | הישג, עם כוכבית: מה המשמעות של החלטת בית הדין בהאג  

1מאיפה מגיע הנשק של חמאס?

"גורמי צבא ומודיעין ישראלים הגיעו למסקנה שמספר לא מבוטל של כלי נשק ששימשו את חמאס בפיגועי ה-7 באוקטובר ובמלחמה בעזה הגיעו ממקור לא סביר: הצבא הישראלי עצמו", דווח הבוקר בניו יורק טיימס. "במשך שנים, אנליסטים הצביעו על נתיבי הברחה תת-קרקעיים כדי להסביר כיצד חמאס נשאר חמוש כל כך בכבדות למרות המצור הצבאי הישראלי על רצועת עזה. אבל המודיעין האחרון הראה באיזו מידה חמאס הצליח לבנות רבות מהרקטות ונשק הנ"ט שלו באמצעות רכיבים מתחמושת שלא התפוצצו כשישראל שיגרה אותם לתוך עזה, כך לפי מומחי נשק והמודיעין הישראלי והמערבי. חמאס גם מחמש את לוחמיו בנשק שנגנב מבסיסי צבא ישראלים", נכתב.

בנוסף, צוין כי "מידע מודיעיני שנאסף במהלך חודשים של לחימה חשף, כי בדיוק כפי שהרשויות הישראליות העריכו לא נכונה את כוונותיו של חמאס לפני ה-7 באוקטובר, הן גם המעיטו ביכולתו להשיג נשק. מה שברור כעת הוא שאותו הנשק שבו השתמשו כוחות ישראליים לאכיפת סגר על עזה ב-17 השנים האחרונות, מופעל כעת נגדם", נכתב. "חומרי נפץ צבאיים ישראליים ואמריקאים אפשרו לחמאס להציף את ישראל ברקטות ולראשונה גם לחדור לעיירות ישראליות מעזה".

מתוך הניו יורק טיימס, מאת מריה אבי-חביב, שירה פרנקל. לקריאת הכתבה המלאה.

2הסכסוך הישראלי-פלסטיני יכול להיגמר?

"בזכות מאגר של זיכרונות רבים, אנו יכולים לומר בביטחון כי מעולם בהיסטוריה של הטרגדיה הפלסטינית-ישראלית לא היה המצב כה חמור או מסוכן כפי שהוא כיום", נכתב במאמר בפורן פוליסי, שנכתב על ידי אל חסאן בן טלאל, בן למשפחת המלוכה הירדנית, וטוני קלוג, לשעבר יועץ למזרח התיכון של קבוצת המחקר של אוקספורד. "אבל מעולם לא הייתה בהירות גדולה יותר לגבי המרכיבים המהותיים של הסדר שלום עתידי". נכתב כי "מה שמייחד את האירועים הנוראיים האחרונים הוא שהם פתחו מחדש פצעים עמוקים לשני העמים: עבור יהודים ישראלים את פצעי השואה, לפלסטינים את הנכבה. שני העמים נמצאים בסערה פסיכולוגית".

אך "עם כל זה, הסיכויים לתהליך שלום חדש שייצא מאפר האומללות הנוכחית, למרבה האירוניה, הוגבר על ידי האירועים האחרונים, משתי סיבות עיקריות. ראשית, הרעיון הנפוץ לפיו הפלסטינים הם עם מובס ושאפשר להדוף את הנושא הפלסטיני נחשף כטעות. שנית, האשליה הקשורה לכך שניתן לנהל או להכיל את הסכסוך התנפצה. זה חייב להיפתר, כי אחרת יהיו פיצוצים נוספים כשהרעלים שנוצרו ימשיכו לעלות על גדותיהם. אין דרך לפתור את הסכסוך הזה בלי שישראל תסיים במלואה את הכיבוש בגדה המערבית ואת המצור על עזה".

מתוך פורן פוליסי, מאת אל חסאן בן טלאל וטוני קלוג. לקריאת הכתבה המלאה.

3הדמוקרטיים גינו מאוחר מדי את המועצה ליחסי אמריקה-אסלאם

"איך נבחרי ציבור עדיין ממשיכים לתמוך ב-CAIR? המועצה ליחסי אמריקה-אסלאם היא בעייתית כבר שנים", נכתב אמש בניו יורק פוסט, בטור דעה שבחן את פעילות הארגון המוסלמי לזכויות אזרח והסברה בארה"ב, ואת התמיכה הפוליטית בו, בייחוד בצד הדמוקרטי. קשריו של הארגון לקבוצה הפונדמנטליסטית 'האחים המוסלמים' מתחילים בשנות ה-90, נכתב, וצוין כי "במשך שנים, האשמות על קשרי טרור נדחו על ידי CAIR כקנאות אנטי-מוסלמית - הפרכה שהתקבלה זה מכבר על ידי הדמוקרטים שאימצו בפומבי את CAIR ואת 'שליחותה' להילחם באיסלמופוביה באמריקה".

בפרט צוין כי בשנת 2019, יותר מ-120 חברי קונגרס הביעו תמיכה ושיבחו את CAIR לציון יום השנה ה-25 לקבוצה. "שנתיים לאחר מכן, אותם נבחרי ציבור שתקו כאשר NPR (לא בדיוק כלי חדשות 'ימין קיצוני') פרסמו דוח ביקורתי המתעד תרבות של הטרדה מינית, שנאת נשים ואפליה שהשתרעה על רשת הסניפים המקומיים של CAIR ועשתה את כל הדרך אל המפקדה הלאומית שלהם בגבעת הקפיטול", נכתב. צוין כי "למרות המחלוקות הללו, אף פוליטיקאי לא גינה את CAIR". בנוסף, צוין כי "ב-7 בדצמבר, בפורום ציבורי, הכריז מנכ"ל CAIR, ניהאד עוואד, כי הוא 'שמח לראות' את טבח ב-7 באוקטובר בישראל. ההצהרה הייתה כה קיצונית שאפילו הבית הלבן נאלץ להתנער פומבית מ-CAIR", וזאת, נכתב, חודשיים בלבד לאחר שממשל ביידן העז לכלול את CAIR באסטרטגיה הלאומית שלו למאבק באנטישמיות. "על פוליטיקאים שתמכו ב-CAIR בעבר מוטלת החובה לגנות את הארגון כעת. אם לא, לעיתונות ולציבור יש אחריות לשאול אותם למה".

מתוך הניו יורק פוסט, מאת גרגורי ט. אנג'לו. לקריאת הכתבה המלאה. 

4מה חושבים הגרמנים על המלחמה?

"בזמן שישראל מעורבת במלחמה עם חמאס ברצועת עזה, הרשויות האירופיות נוקטות בצעדים להגבלת פעילותם של חברי ותומכי חמאס", נכתב הבוקר ב-CNN. לפי הדיווח, הצעדים כוללים ביצוע פשיטות לתפיסת מחבלים, הטלת הגבלות כספיות על חמאס ופגיעה בנוכחותו ופעילותו המקוונת. "למעשה, הרשויות האירופיות מעצימות את מאמציהן לנטרל את השפעתו ופעולותיו של חמאס", נכתב. צוין כי "בברלין, הצעדות הפרו-פלסטיניות הוגבלו ובתי הספר קיבלו את הסמכות להטיל איסורים על דגלי פלסטין ולבישת כאפיות". בכתבה צוין כי "ברחבי גרמניה, שימוש בסיסמה הפרו-פלסטינית 'מהנהר לים' מהווה כעת עבירה פלילית", וכי "הפזמון, המשמש לעתים קרובות בהפגנות, דורש שוויון זכויות ועצמאות של פלסטינים, אם כי במקרים מסוימים הוא נועד לקרוא לביטולה של ישראל".

מנגד, צוין כי "הגרמנים עצמם חלוקים. בסקר שנערך בינואר על ידי השידור הציבורי הגרמני ZDF, מהנשאלים, 61% לא ראו את המערכה הצבאית של ישראל בעזה כמוצדקת. בנוסף, לגרמניה יש את האוכלוסייה הפלסטינית הגדולה ביותר באירופה, המוערכת בכ-300 אלף איש".

CNN, מאת סופי טאנו, נדין שמידט. לקריאת הכתבה המלאה.