"תארו לעצמכם שיום אחד מתקשרים אליכם מהבנק ומודיעים שכל החשבונות שלכם מוקפאים, כרטיסי האשראי מבוטלים ואין אפילו יכולת להעביר את הכסף לחשבון אחר…", כתב השבוע ברשת איקס (לשעבר טוויטר) ח"כ צבי סוכות מהציונות הדתית. "הסיפור הקפקאי הזה יכול לקרות לכל אחד, השבוע הוא קרה לינון לוי, בעל חווה מהר חברון, שגילה לתדהמתו שנשיא ארה"ב בכבודו ובעצמו הוציא נגדו צו… בנק לאומי בחוסר סמכות מיהר לשתף פעולה… וינון נשאר ללא יכולת ערעור אפילו".
● שאלות ותשובות | ארה"ב הקפיאה חשבונות ישראליים בצו. האם בנקים בישראל מחויבים לו?
● בנק לאומי חסם את החשבון של אונר"א בשל חשש לתמיכה בטרור
● הקפאה חלקית או חשש מקמפיין נגד הבנק: הפועלים הולך בין הטיפות סביב הקפאת החשבונות
גם אם נשים לרגע בצד את הרקע לסיפור הזה, ואת השאלה האם הוא באמת יכול לקרות לכל אחד, חייבים להודות שיש כאן עניין לא טריוויאלי ודי מפתיע. ארבעה אזרחים ישראלים - מלבד לוי, שנגדו לא הוגש אפילו כתב אישום, מדובר גם בעינן טנג'יל, שלום זיכרמן, ודוד חי חסדאי - שמגלים בוקר אחד שלארה"ב יש יכולת לפגוע להם בחשבון הבנק ולשבש את חייהם בצורה משמעותית כאן בישראל.
איך זה קורה? כמו סוכות, גם פוליטיקאים אחרים מהקואליציה ניסו להבין, ולשנות את רוע הגזרה. שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', פנה לנגיד בנק ישראל ודרש שיורה לבנקים להסיר את המגבלות: "זה בלתי מתקבל על הדעת. אזרח ישראלי, בבנק ישראלי - אין בסיס בחוק שלפיו אפשר למנוע ממנו גישה לכסף". כמוהו נהג גם שר התקשורת, שלמה קרעי, שאחראי על בנק הדואר, שאחד החשבונות שהוקפאו נמצא בו. "ככל שתמצא סמכות כזו בידי, אורה על הסרת החסימה לאלתר", הוא הודיע. אבל די מהר התברר שלהצהרות הללו אין יותר מדי משמעות.
ניתוק מכלכלת המערב
אז מה בעצם קורה כאן? סוכות וסמוטריץ' העלו טענות עובדתיות שנוגעות להיבט החוקי של המהלך ובכך ניגע בהמשך. לפני כן ננסה להבין את ההיבט הפיננסי. הגוף האמריקאי שהטיל את הסנקציות הוא המשרד לפיקוח נכסים זרים במשרד האוצר - OFAC. הגוף הזה מסווג כל הזמן גופים או אינדיבידואלים כמי שחשודים בהלבנת הון או במימון טרור ומכניס אותם ל"רשימה שחורה" (Specially Designated Nationals And Blocked Persons List). מי שנכנס לרשימה והוצא נגדו צו מנותק למעשה ממערכת הבנקאות האמריקאית, והמערכת הזאת היא מעין שער כניסה לכל מה שקשור בכלכלה המערבית.
המשמעות של ניתוק מהמערכת האמריקאית היא עצומה, מדגיש יאיר אבידן, שכיהן עד לאחרונה כמפקח על הבנקים בבנק ישראל. "זה יכול להתבטא בניתוק ממערכת ההודעות הפיננסיות, SWIFT, או בכך שיבוא סיטי בנק או בנק אוף אמריקה ויגיד אני מפסיק לסלוק את הבנק (שלא מציית) בדולרים". ובגלל שהתנהלות הבנקים מושתתת על קיום יחסי גומלין זה עם זה "יש סיכוני הדבקה. בנק מרכזי אחד בישראל שיפול ישפיע על המערכת הפיננסית כולה", הוא אומר, ומזכיר כי בשנים האחרונות הבנקים הישראלים הגדולים כבר הסתבכו בארה"ב בחשד שסייעו לאזרחים אמריקאים להעלים מס, ונאלצו לשלם קנסות עתק כדי לשים את הפרשה מאחוריהם.
לאור כל זאת, הוא מדגיש, לא רק שהבנקים צריכים לציית לסנקציות, "על גורמי האכיפה לוודא שהם לא עוקפים אותן ולוקחים סיכונים כלכליים. אין דרך אחרת", הוא אומר, "אלא אם אנחנו רוצים לעשות עסקים רק עם צפון קוריאה וסוריה". ואכן, בתגובה לפנייתו של סמוטריץ', הוציא בנק ישראל הודעה לתקשורת שמגבה את האופן שבו פעלו הבנקים, לאור הצווים שהוציאה ארה"ב.
הצו האמריקאי מנוסח בצורה נרחבת
עיקרי הצו הנשיאותי שעל בסיסו הוטלו העיצומים
מטרת הצו
הטלת סנקציות על אנשים המערערים את השלום, הביטחון והיציבות בגדה המערבית
על מי ניתן לאכוף את הצו
כל אזרח זר שאחראי או שותף, במישרין או בעקיפין, לפעולות שברשימה
הפעולות האסורות (רשימה חלקית)
פעולות הכוונה, חקיקה, אכיפה או אי אכיפת מדיניות המאיימות על יציבות הגדה המערבית
מעשה אלימות או איום באלימות נגד אזרחים
הרס רכוש
תפיסה או נישול רכוש בידי גורמים פרטיים
הסנקציות
איסור על מתן או קבלת כל תרומה, כספים, סחורות או שירותים
חסימת כניסה לארה"ב
אז מבחינה מעשית זה כמעט בלתי אפשרי להתעלם מהצווים. ובכל זאת, מהם האדנים החוקיים שעליהם נשען הציות להם, והאם סוכות וסמוטריץ' צודקים כשהם טוענים שהבנקים פעלו "בחוסר סמכות", או "ללא בסיס חוקי"? התשובה הקצרה לכך היא שהם טועים (בעקבות פנייתנו לח"כ סוכות הוא אף העלה ציוץ המשך בו כתב כי "מבירור נוסף עולה כי המידע שנמסר לי… לפיו לבנק לאומי אין סמכות לבצע את הצעד הזה, היה שגוי", ועל כך הוא ראוי לשבח). וכעת, להסברים.
התקדים של האלוף זיו
פסק הדין המרכזי שבו נידון העניין נגע לעניינו של האלוף במיל' ישראל זיו, המכהן כמנכ"ל ובעלים של חברת "גלובל גרופ" הפועלת בדרום סודן. בעקבות פעילותו בחברה הוכנס זיו על ידי OFAC לאותה "רשימה שחורה" של גופים החשודים בהלבנת הון או מימון טרור, ובתגובה בנק לאומי החליט להקפיא את חשבונותיו. זיו ערער על חוקיות המהלך, אך נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, ובהמשך גם שופטת העליון יעל וילנר דחתה את בקשת רשות הערעור שלו (בסופו של דבר, זיו הוצא מהרשימה על ידי האמריקאים).
וילנר פסקה כי הכנסה לאותה "רשימה שחורה", "מקימה תשתית סבירה לחשד כי (החשבונות) משמשים לביצוע פעולות בלתי חוקיות של הלבנת הון או מימון טרור", וכי די בכך כדי לקבוע שסירובו של הבנק להמשיך ולנהל את החשבונות אינו "בלתי סביר". עוד הוסיפה כי התנהלות הבנק מתבקשת גם לנוכח הוראת המפקח על הבנקים, הקובע כי על תאגיד בנקאי לגבש מדיניות נגד איסור הלבנת הון מימון טרור וכי זו צריכה להתייחס באופן קונקרטי "לרשימות של ארגונים ופעילי טרור שהוכרזו על ידי גורמים אחרים".
אגב, בצירוף מקרים מעניין, בשבוע שעבר פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב באופן שעל פניו סותר את הקו הזה. השופטת ירדנה סרוסי קיבלה תביעה שהגיש רומן אברמוביץ' נגד בנק מזרחי־טפחות, לאחר שזה סירב להעביר תרומה שלו לזק"א - לאור הסנקציות שהוטלו עליו באיחוד האירופי, על רקע קשריו עם ולדימיר פוטין - וקבעה כי "מדובר ב"'העתק־הדבק' של הסנקציות הזרות, ללא הפעלת שיקול דעת עצמאי".
אז מה ההבדל? "הסנקציות האמריקאיות הן העוצמתיות ביותר, וזה נובע מהתפיסה העצמית של החוק האמריקאי כאקס־טריטוריאלי", אומרת עו"ד יעל גרוסמן, מומחית להלבנת הון ומימון טרור. "החשש מהפרה שלהן הוא חשש ממשי, וההשלכות הן ממש אישיות על הגורם המפר. כשמדובר באירופה, צריך לנהוג בזהירות אבל זה בטח לא דומה מבחינת עוצמת הסיכון". "כשהאמריקאים פועלים - בטח בצו נשיא - אז מוכרחים לציית", מחזק אותה אבידן, "יש את האח הגדול באמריקה, והוא קובע סדרי עולם".
"זה לא אירוע פיננסי"
ואכן, נראה שהזווית החשובה ביותר של הסיפור הזה היא אינה זו המשפטית, ואפילו לא הפיננסית. לצו הספציפי שיצא השבוע נגד אותם ארבעה אנשים, קדם צו נשיאותי שפורסם בתחילת החודש, שכותרתו "הטלת סנקציות על אנשים המערערים את השלום, הביטחון והיציבות בגדה המערבית". "כנשיא ארצות הברית, אני מוצא שהמצב בגדה המערבית - במיוחד רמות גבוהות של אלימות קיצונית של מתנחלים… - הגיע לרמות בלתי נסבלות", נכתב בו. "פעולות אלו מהוות איום חריג ויוצא דופן על הביטחון הלאומי ומדיניות החוץ של ארצות הברית. אני מכריז בזאת על מצב חירום לאומי כדי להתמודד עם האיום הזה".
האם יכול להיות שהצו הזה, שכרגע תורגם לפעולות שבמישור הלאומי הן סמליות, הוא בעצם תשתית לסנקציות נרחבות בהרבה בעתיד? "הצו אכן רחב למדי ומשאיר שיקול דעת להטיל אותו גם על גורמים אחרים", אומרת על כך עו"ד גרוסמן. "אם בעתיד תהיה הכרזה גם ביחס לפוליטיקאים או נושאי תפקידים אחרים הבנקים יצטרכו לפעול בהתאם".
"בסופו של דבר, זה בכלל לא אירוע פיננסי", אומר אבידן. "זה אירוע מדינתי שבמקרה, בנקודת הזמן הזו, פוגש אותנו דרך הבנקים. אני מעריך שהצו הזה הוא לא בגלל מה שהצעירים האלה עשו, הרי לא מדובר פה בבן לאדן או בסינוואר. ממשל ביידן השתמש בכלי הזה כדי לאותת על מדיניות מסוימת. האם בגלל חשבונות פוליטיים־מדיניים אינדיבידואלים משלמים מחיר? זה תמיד חלק מהעניין".
לקריאה נוספת:
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
