כולם טוענים שהם ניצחו בבחירות המוניציפליות. מה מלמדות העובדות?

מערכת הבחירות לרשויות המקומיות שהסתיימה בשבוע שעבר הותירה אותנו לעיתים מעט מבולבלים. עם פרסום התוצאות (ולפעמים עוד לפני כן) מיהרו נציגי המפלגות השונות לחגוג את ההישגים הגדולים שרשמו. "תוצאות הבחירות המקומיות הן ניצחון ענק לליכוד ולימין", נכתב בהודעה לתקשורת שהוציאו בליכוד, וגם שרת התחבורה מירי רגב, חגגה עם פוסט דומה ברשת איקס. ביש עתיד התגאו באותה רשת ב"הישג גדול במוניציפלי", ויו"ר המפלגה, יאיר לפיד, הסביר שהבחירות הן "עוד עדות לכוחה הצומח של יש עתיד בחברה הישראלית". גם יו"ר מפלגת הציונות הדתית, בצלאל סמוטריץ', הכריז על "הישג שיא של עשרות נציגים לציונות הדתית בכל רחבי הארץ!", ואפילו מפלגת העבודה פרסמה הודעה שבה בירכה את "חברות וחברי המפלגה על הישגיהם המרשימים בבחירות המקומיות".

אז מה באמת התרחש בבחירות הללו? מי התחזק ומי רק חגג הישגי סרק? יצאנו לבדוק.

● גבוה משחשבתם: זה שיעור ההצבעה הסופי בבחירות המקומיות
● המשרוקית של גלובס | גיוס שוב על הפרק: איך נולד הפטור החרדי, וכמה חרדים מתגייסים בשנה?  

איך בודקים את זה?

לפני שיוצאים לדרך חייבים לעסוק בכמה הגדרות. ראשית, איך בכלל יודעים איזה מתמודד ואיזו רשימה קשורים למפלגות הארציות? זה לא פשוט כמו שזה נשמע. כל מפלגה כמובן יכולה להכריז שהיא תומכת במועמד כלשהו, אבל בניתוח שנציג כאן נספרים רק מקרים שבהם ישנה זיקה פורמלית בין המפלגה הארצית לבין המועמד. איך מגדירים זיקה כזאת? כמו הרבה דברים בחיים גם כאן דמי הרצינות הם כסף. ד"ר אריאל פינקלשטיין, ראש פרויקט שלטון מקומי במכון הישראלי לדמוקרטיה, הסביר לנו שזיקה מימונית־ארגונית בין מפלגה ארצית לבין מפלגה או מועמד מקומי היא עניין שמוסדר בחוק. ובמקרה כזה, המפלגה הארצית היא זו שמוגדרת "סיעת האם" ומממנת את רשימת הבת בבחירות.

ומה לגבי תמיכה פורמלית במתמודד ספציפי לראשות העיר (כזכור, ההצבעה בבחירות המוניציפליות נעשית בשני פתקים, והבחירה בראש הרשות היא בחירה ישירה)? היות שלפי החוק כל מתמודד כזה חייב להיות קשור למפלגה שמתמודדת על ייצוג באותה מועצה, גם כאן הזיקה היא דרך תמיכה של המפלגה הארצית באותה רשימה.

ויש עוד עניין שחשוב לזכור והוא סוגיית "הרשימות המשותפות". הרשימות המתמודדות יכולות להיות מורכבות ממספר סיעות (במרבית המקרים מדובר בשתי סיעות), וכל סיעה כזאת יכולה להיות בעלת זיקה פורמלית למפלגה ארצית אחרת. במקרים כאלה יהיו לפחות שתי מפלגות שונות שיכולת לתבוע "בעלות" על הישגי רשימה או המועמד שקשור אליה. אגב, בהקשר זה מעניין לציין שהריצה המשותפת של הליכוד ועוצמה יהודית בבחירות לתל אביב - שעוררה לא מעט עניין וזכתה לאזכורים רבים - כלל לא הייתה קיימת במישור הפורמלי. כלומר, שתי המפלגות הביעו תמיכה פומבית ברשימה הזאת (שעל פי המסתמן תזכה בסך הכל במנדט אחד), אבל בפועל, על פי פרסומי משרד הפנים, רק לליכוד יש זיקה פורמלית אליה.

דעיכת העבודה

וכעת לנתונים. ד"ר פינקלשטיין ערך השוואה בין ראשי הערים והרשויות שנבחרו בבחירות הללו, לבין מי שנבחרו בבחירות הקודמות ב־2018. הוא מיקד את הבדיקה בארבע מפלגות: הליכוד, יש עתיד, העבודה והמחנה הממלכתי (שלא הייתה קיימת בבחירות 2018). בכל מפלגה נבדקו כל המועמדים שבהם שתמכה בבחירות הקודמות וההישגים שהם הביאו (נצחון, הפסד או סיבוב שני), ואלה הושוו לכל המועמדים שבהם היא תמכה בבחירות הנוכחיות. מה מתקבל?

נתחיל מהליכוד. בעוד שבבחירות 2018, הוא רשם 31 ניצחונות של ראשי רשויות ו־24 הפסדים (בסך הכל 55 התמודדויות), כעת הצטמצמו הישגי המפלגה ל־22 ניצחונות בלבד, אבל גם רק 20 הפסדים (או פרישות). כלומר, הליכוד הריץ פחות מועמדים בבחירות האלה. אבל גם בחישוב אחוזי הצלחה הוא רושם ירידה. מ־56.4% ב־2018 ל־49% כעת. יחד עם זאת, לליכוד יש עוד שלושה מועמדים שהעפילו לסיבוב השני. אם שלושתם ינצחו, המפלגה תוכל להציג אחוזי הצלחה דומים (55.6%).

יש עתיד לעומת זאת הריצה בבחירות הללו יותר מועמדים: 21 לעומת עשרה בלבד ב־2018. זה סייע לה להשיג יותר ניצחונות, אבל גם בבדיקת שיעור הניצחונות היא מציגה שיפור: מ־30% ל־38%, עם אפשרות להגיע אפילו ל־57% ניצחונות, אם ארבעת מתמודדיה בסיבוב השני ינצחו.

מי שנחלשה משמעותית היא מפלגת העבודה. בעוד שב־2018 היא ניצחה ב־12 מתוך 29 רשויות שבהן התמודדה (41%), כעת היא ניצחה ב־3 מתוך 16 בלבד (18.8% עם פוטנציאל להגיע ל־25% אחרי הסיבוב השני).

במועצות "כולם" נחלשו

ומה קורה במועצות? כאן, אנחנו ערכנו בדיקה משלנו שמתייחסת ל־20 הערים הגדולות בישראל. הפעם הקשר בין המפלגה הארצית למקומית נחשב רק במקרים שבהם אותיות הרשימה הן זהות (מחל, אמת וכו'). מי שהחל בבדיקה הזאת הוא יזם ההייטק יאיר וינברגר, שבחן את הישגי רשימות מחל בערים הללו, ואנחנו בחנו באותה הדרך מפלגות נוספות (הנתונים מבוססים על התוצאות שהופיעו באתר משרד הפנים נכון ל־3 במרץ).

הממצאים שמראים שכל מי שבדקנו נחלש, יכולים להיות קשורים בין היתר לשיטת הבדיקה הזאת. כך, למשל, אף שלמפלגת העבודה יש זיקה פורמלית לרשימה "מודיעין חופשית בראשות איתי אלמוג־בר", לא כללנו אותה בספירה, מכיוון שפתק ההצבעה שלה אינו "אמת".

ולנתונים. הליכוד נחלש ב־11 מבין 20 הערים הגדולות, ביניהן חיפה, ראשון לציון ופתח תקווה. לעומת זאת הוא התחזק רק בשש ערים, שביניהן גם ירושלים ותל אביב. כלומר, גם הבדיקה הזאת לא בדיוק עולה בקנה אחד עם הטענה של רגב שדיברה על "התחזקות".

מצד שני, כאן גם ליש עתיד אין סיבות גדולות לגאווה. ראשית, ברוב הערים האלה למפלגה כלל אין רשימה (שעל הפתק שלה מופיעות האותיות "פה"). שנית, מתוך תשע הערים שבהן היא כן התמודדה בחמש היא נחלשה (ברחובות הפער עדיין קטן, כך שייתכן שגם כאן יהיה שינוי) ורק בארבע היא התחזקה.

גם אצל הציונות הדתית איתרנו תשע ערים שבהן התמודדו רשימות תחת הפתק "טב". בשמונה מתוכן נרשמה היחלשות, ובעיר התשיעית, חיפה, ההתחזקות היא מזערית.

נסיים עם מפלגת העבודה. לא צריך את הבדיקה הזאת כדי לדעת שכיום המפלגה היא רק צל חיוור של מה שהייתה עד לפני כמה עשורים. מהנתונים עולה כי רק בשתיים מתוך 20 הערים הגדולות רצה רשימה תחת הפתק "אמת". ורק בעיר אחת, חולון, הדבר הזה קרה גם ב־2024 וגם ב־2018. שם, אגב, הרשימה נחלשה מ־24% תמיכה ל־10% בלבד.

לקריאה נוספת:

• תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות באתר משרד הפנים (תוצאות בינייים)
• המכון הישראלי לדמוקרטיה: הקשרים בין מועמדים לתפקיד ראש הרשות לבין מפלגות ארציות
• המכון הישראלי לדמוקרטיה: רשימות הבת - כוחן של המפלגות הארציות בשלטון המקומי