מתווה החל"ת מסתיים, ועובדים בענף התיירות והפנאי נשארים ללא פתרון

ראש הממשלה בנימין נתניהו התגאה ביום ראשון בעוצמה של המשק הישראלי לצד המלחמה. "הנתונים העיקריים הם קודם כל שיש סימנים מאוד מעודדים להתאוששות מהירה יחסית גם בשכר, גם בתעסוקה. בנושא כרטיסי אשראי, זה אף עובר את המקום שצפינו שנהיה עוד לפני המלחמה", אמר נתניהו בהמשך לפגישה שקיים עם נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון.

● ניתוח | משקיעי נדל"ן, שימו לב: הגזרות שמתכננים ברשות המסים והמסרים הכפולים
● סמוטריץ' "מטיל וטו" על רכישת מטוסי קרב לצה"ל לפני הקמת ועדה ציבורית

תמונת המצב הוורודה שצייר ראש הממשלה מסתירה מאחוריה ענפים שלמים שעדיין במשבר ולא צפויים להתאושש בקרוב. בצפון הארץ הלחימה בלתי פוסקת, כאשר הנפגעים המידיים הם המעגלים המתפרנסים סביב התיירות והפנאי.

לאחר השבעה באוקטובר, אישרה הממשלה מודל חל"ת לעובדים שאיבדו זמנית את פרנסתם. אולם, בניגוד למודל החל"ת המרחיב שזכור מתקופת הקורונה, הועמד מתווה מצומצם המבוסס על הזכאות הרגילה של העובדים בישראל לקבלת דמי אבטלה. כמעט חצי שנה לתוך המלחמה, המתווה הזה עומד לפוג סופית בעוד כחודש, עם מיצוי תקופת הזכאות המקסימלית לקבלת קצבה מהמדינה. גם תוקפם של המענקים המיוחדים שהעמידה הממשלה לשימור כוח האדם בענף התיירות הנכנסת פג ב־1 באפריל.

בתחילת המלחמה אמרו במשרד האוצר שאין צורך בקביעת מודל חל"ת ארוך־טווח, וסברו כי מדובר באירוע ביטחוני שיסתיים לפני שימצו העובדים את כל ימי האבטלה והחופשה שצברו. באותה עת, כשנשאלו מה יקרה בתרחיש של מלחמה ממושכת, אמרו בכירים באוצר כי במקרה כזה תצטרך הממשלה להביא תוכנית סיוע חדשה וכוללת לעסקים ולעובדים. אלא שכעת, כשמודל הסיוע הנוכחי נמצא על אדי הדלק האחרונים, עדיין מתמהמהים במדינה בגיבוש מתווה כלכלי לצפון הארץ.

במשרד האוצר מכינים אומדנים, אבל עדיין לא הגיעו לשלב גיבוש ההמלצות. ובמקביל, הקמת מנהלת תקומה לצפון מדשדשת בגלל קרבות פוליטיים בין משרדי ראש הממשלה, הפנים והאוצר.

עם פקיעתו הסופית של מודל החל"ת בסוף מאי, עשרות אלפי עובדים ומעסיקים עלולים למצוא את עצמם בפני דילמה בלתי אפשרית. עובדים ייאלצו לבחור האם למצוא עבודה חדשה או להישאר ללא הכנסה, והמעסיקים מצידם יתלבטו האם לשמור על העובדים ולשלם להם למרות צניחה דרמטית בהכנסות או שמא להסתכן באיבוד הצוות ובקשיים של השלמת השורות בעתיד. נכון לסוף פברואר היו בישראל כ־170 אלף מקבלי דמי אבטלה - כ־50־70 אלף איש יותר מאשר במצב טרום המלחמה, עלייה שמקורה בעיקר בהוצאה הממושכת לחל"ת.

לפניכם שלושה סיפורים קטנים של בעלי עסקים מרחבי הארץ, שממחישים את הדילמות הקשות.

1 הגיוס עבר ממאה לאפס: עוד מכה אחרי הקורונה

טעות לחשוב שהפגיעה המשקית מוגבלת לאזור הצפון בלבד. עמיאל טורס היא חברה ותיקה בתחום התיירות הנכנסת, שמשרדיה יושבים באור יהודה. ערב המלחמה, העסיקה החברה כ־100 עובדים. כיום, רק רבע מהם פעילים והיתר בעיקר בחל"ת.

שלושה דורות במשפחת עמיאל עובדים בחברה שהוקמה לפני כמעט 50 שנים. בשגרה, עוברים דרכם כ־100 אלף תיירים בשנה מארצות הברית, קנדה, ברזיל ועוד. מאז ה־7 באוקטובר, הפעילות היא "בגובה הדשא", כפי שמתאר אוני עמיאל, דור שני בחברה.

"נכנסו לאוקטובר כשאנחנו מגייסים עובדים בטירוף", אומר עמיאל, עכשיו אנחנו מחכים למשהו שלא בא. ישראלים מתחילים לטוס לחו"ל, אבל להביא תיירים מחו"ל לארץ זה הרבה יותר מסובך. עד מחר יש לנו מענק מהמדינה, ואחר כך כל אחד נשאר לבד. בענף ביקשו הארכה של 3־4 חודשים, וכרגע כל יהבנו הוא על שר התיירות חיים כץ".

עמיאל הוא חבר בהנהלת לשכת מארגני התיירות הנכנסת. הוא מסביר כי אחרי שהענף התאושש ממשבר הקורונה, הועסקו בו כ־2,500 עובדים. "היום נשארו 800־1,000 עובדים בלבד, ואחרי שיבוטלו המענקים זה ימשיך להתכרסם. העובדים בענף שלנו מביאים את התיירים, שמספקים פרנסה גם להרבה עובדים אחרים. לבנות את זה מחדש ייקח שנים. אם חברות יקרסו, ההשפעה תורגש בעיקר בפריפריה, שם 15% מהתעסוקה היא סביב התיירים".

2 דילמת העובדים: "מלצריות עברו לת"א"

אדית פרידמן היא הבעלים של מסעדת "בנחלה" בנהריה. בימים כתיקונם, בשיא של הקיץ היא מעסיקה בין 20 עובדים ל־40. "כמו מפעל קטן בצפון", היא אומרת. אבל מאז אוקטובר המסעדה נעולה ומוחשכת. "חלק מהעובדים מסיימים החודש את החל"ת ויתחילו להתפזר לי. כמה מהמלצריות כבר עברו לתל אביב. טבח אחד מצא עבודה כקצב. עובדת נוספת מפונה לנצרת. כל אחד הסיפור האישי שלו. ואין אף גורם אחד שמתכלל או שאפשר לפנות אליו. זה לא הגיוני שעדיין לא קמה מנהלת תקומה לצפון".

עד כה קיבלה המסעדה של פרידמן מענקים מדי חודשיים, כמקדמות על חשבון הפיצוי מהמדינה. אלא שעכשיו, "מישהו החליט שמינואר אין יותר מלחמה בנהריה והפסיקו את המקדמות", היא אומרת. "נהריה היא עיר שלא מפונה אבל עדיין שייכת למסלול האדום. עד ינואר קיבלתי מקדמות ואת מלוא התביעה שלי אני אוכל להגיש אחרי המלחמה. הבעיה היא שבצפון המלחמה לא נגמרת עוד חודש חודשיים".

פרידמן זועמת על חוסר המענה מצד הממשלה. "אין לאף אחד תשובות. צריך לשאול את שר האוצר האם ייתכן להתקיים שלושה חודשים בלי הכנסות. האם השרים היו מסתדרים בלי 50 אלף שקל שהם מקבלים כל חודש?".

 שר האוצר בצלאל סמוטריץ' / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

לדבריה, "אין תיירות ופנאי בצפון. אנחנו לא עובדים בכלל מאוקטובר. בנהריה יש לנו 15 שניות התראה מנפילות. גם אם אני אביא מרחב מוגן למסעדה, שיעלה לי 55 אלף שקל, אוכל להכניס לתוכו רק 15 אנשים. במקסימום יכולים להתארח אצלנו 140 סועדים. מותר לי לפתוח היום את המסעדה ל־30 איש, אבל אם אני אעשה את זה אני אפסיד כסף. להניע מסעדה בסדר גודל שלנו זה הוצאות סביבות 150 אלף שקל בחודש".

3 חוסר ודאות: לא הופקו הלקחים

ליאור פוגל מהישוב אבטליון שבגליל התחתון מחזיק ב־15 השנים האחרונות ב"שפן הסלע", עסק לחוויות אתגריות ואטרקציות בצפון הארץ. לפני המלחמה הוא נערך לחודש אוקטובר גדוש באירועים, אבל כמו כל ענף התיירות והפנאי, ספג טלטלה. "הפעילות נפסקה מיידית למשך מספר חודשים", הוא אומר.

פוגל מעיד על התאוששות מסוימת בזרם המבקרים, שמורגשת מאז פברואר בפארק האקסטרים שהוא מפעיל בעכו. מנגד, טיולי השטח והטרקטורונים שנהג להוציא בגליל וברמת הגולן נפסקו ולא שבו עד היום. מכוח אדם שנע בין 45־60 עובדים לפני המלחמה, ירד מספר העובדים בעסק לכ־20 בלבד.

"הקושי העיקרי כרגע הוא חוסר הוודאות. קשה לדעת לתכנן קדימה, האם לצאת לשיווק לפסח, האם להוציא כסף ולהביא צוות כדי להספיק את האביב הנפלא הזה".

שפן הסלע כבר שרד מלחמה בלבנון ועבר סבבי הסלמה מדי כמה שנים. עם הניסיון, למד פוגל לנהל את העסק בשמרנות פיננסית, שמאפשרת לו לצלוח תקופות משבר עם הראש מעל המים. לעומתו, ספק אם במדינה הפיקו לקחים מאירועים קודמים בנוגע לשיקום ענף התיירות. "לא סופרים את התיירות", הוא אומר בצער, "התיירות נפגעת בכל כמה שנים אבל מבחינת הרשויות אין שום התייחסות אלינו".

הביקורת של פוגל דווקא לא מכוונת כלפי מתווה הפיצויים של המדינה. כיום, הוא כבר אינו מקבל מענקים, שמשולמים במסגרת ה"מסלול האדום" ליישובים במרחק עד 3.5 ק"מ מהגבול הצפוני. עד ינואר היה זכאי למענקים בגין הוצאות קבועות ואומר כיום: "זה כסף חשוב שבלעדיו לא הייתי קיים, אבל זה לא מספיק". לדבריו, "לספור את התיירות באמת זה לא לתת לי מענק של 100־150 אלף שקל לפי נוסחה ולהגיד לי 'פתרנו את הבעיה'.

"כל דבר משפיע עלינו באופן ארוך טווח. מדברים בעיקר על בתי המלון בענף, אלה הם בעלי הכוח לצורך העניין והבעיה שלהם פחותה יותר. אנחנו, שבמעגל נותני השירותים לתיירות, לא מקבלים התייחסות של אף אחד".