האם ארה"ב מחויבת לפעול צבאית אם יוצאו צווי מעצר בינ"ל לבכירים ישראלים?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: שמחה רוטמן
מפלגה: הציונות הדתית
תוכנית: יעקב ברדוגו ודורון כהן, גלי ישראל
תאריך: 20.5.23
ציטוט: "ארה"ב מחויבת על־פי חוק, אם… מוציאים צו מעצר (בינלאומי) נגדם או נגד בעלי הברית… להפעיל כל כוח שצריך"
ציון: נכון ברובו

יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ח"כ שמחה רוטמן, התראיין לגלי ישראל ונשאל על סוגיית בקשת התובע הראשי של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ICC). הוא טען כי "מי שכובל את ידיה של ישראל" במאבק מול חמאס למעשה שותף לרצח עם, וכי אפשר לשקול סנקציות. ואז הוא הוסיף: "אגב, יש חוק מאוד מעניין בארה"ב, תחפשו אותו בגוגל, שנקרא 'בומב דה האג'. להפציץ את האג. זה לא מה שכתוב בזה, זה השם הפופולרי של החוק. אבל יזמו אותו בזמנו, כאשר היו דיבורים שלהם לעשות כל מיני הליכים נגד ארה"ב. הם באו ואמרו שארה"ב מחויבת על־פי חוק, אם חס ושלום מוציאים צו מעצר, נגדם או נגד בעלי הברית, ארה"ב תפעיל כל כוח שצריך כדי לשחרר את האדם מאותו מעצר בינלאומי שיעשו. זאת אומרת, מי שמפעיל צו מעצר נגדנו, אנחנו בני ברית של ארה"ב בהקשר הזה - צריך לראות שהם יכבדו את הברית הזאת, אנחנו יודעים איזה ממשל יש לנו עכשיו - אבל ארה"ב אמורה לשלוח צוות של מארינס לחלץ אותו. לפי חוק".

החוק עליו רוטמן דיבר הוא חוק הגנת המשרתים האמריקאים (American Service-Members' Protection Act), שעבר ב־2002. מצאנו בתקשורת שהוא כונה גם "חוק הפלישה להאג", ובעדות כתובה לקונגרס מ־2015 של פרופ' יוג'ין קונטורוביץ' מבית הספר למשפטים באוניברסיטת נורת'ווסטרן, גם "חוק הפצצת האג", כפי שציין רוטמן. בדברי ההסבר להצעת החוק הוסבר כי החוק נועד "להגן על חיילי צבא ארה"ב ובכירים נבחרים וממונים אחרים של ממשלת ארה"ב מפני הליכים פליליים בבית דין פלילי בינלאומי שארה"ב לא חברה בו".

סעיף 2008 לחוק (סעיפי החוק מתחילים ב־2001) אומר: "הנשיא מוסמך להשתמש בכל האמצעים הדרושים והנאותים כדי להביא לשחרור" האנשים הרלוונטיים ש"נעצרו או נכלאו בבית הדין הפלילי הבינלאומי או בשמו".

המשך אותו סעיף מאפשר להרחיב את ההגנה הזו גם לשותפותיה של ארה"ב, ביניהן ישראל, שמצוינת במפורש כחלק מקבוצת המדינות השותפות של ארה"ב שאינן חברות בנאט"ו, לצד מדינות כמו מצרים, אוסטרליה, דרום קוריאה ועוד. סעיף 2007 אוסר על סיוע צבאי לממשלות של מדינות שחברות באמנת רומא, למעט במקרים יוצאי דופן כמו חברות בנאט"ו או שותפות מרכזיות שאינן חברות בנאט"ו, כפי שפורט.

שוחחנו עם עידו דמבין, מנכ"ל מכון מולד ומומחה לפוליטיקה אמריקאית, כדי להבין מעט את הרקע לחוק. הוא מסביר: "החוק נחקק מלכתחילה כחלק מחבילת חקיקה בימי ג'ורג' בוש הבן, שנועדה לאפשר לנשיא להילחם במה שכונה 'ציר הרשע' וכדי להגן על חיילים מפני העמדה לדין בחו"ל בגין פשעי מלחמה. הכול כחלק מניסיון לכונן סדר עולמי חדש אחרי פיגועי ב־11 בספטמבר".

לפי דמבין, לארה"ב תמיד היו יחסים מורכבים עם ה־ICC: "ביל קלינטון אישר את אמנת רומא אבל לא אשרר אותה בקונגרס. ב־2002 נחקק החוק המדובר. כשברק אובמה החליף את בוש, היה ניסיון להתקרב מחדש ל־ICC, אבל הוא היה קצר־מועד. ב־2022 היה ניסיון לבטל כליל את החוק הזה, אבל הוא נפל בקונגרס, כי גם הדמוקרטים לא להוטים לוותר עליו. באופן כללי יש לארה"ב מערכת יחסים רעועה עם אמנת רומא וספציפית עם בית הדין, והיא לא רואה בו בעל סמכות לשפוט את אנשיה. החוק הזה הוא די תקדימי ונובע מזה שארה"ב רואה בעצמה את השוטר של העולם, ולפיכך אמורה ליהנות ממרחב תמרון גדול יותר".

החוק, מסביר, דמבין, מאפשר אפילו לפלוש צבאית להולנד אם צריך, אבל לדבריו זה פחות סביר: "כנראה שביידן לא יפלוש להולנד", הוא אומר. "אבל עד היום ההולנדים חושבים שהחוק הזה מופרך ולא סביר. אם עכשיו ארה"ב תשתמש בחוק כדי לסייע לישראל, זו תהיה הפעם הראשונה בה היא משתמשת בחוק מבלי שיש איום ישיר להליכים כלפיה או כלפי אנשיה, אלא אך ורק כלפי שותפה, אבל יש אפשרות שהיא תבחר לסייע, כי היא תחליט שלא מקובל עליה להעמיד לדין בכירים של שותפה של ארה"ב".

עם זאת, כפי שניתן לראות מהנוסח של החוק, נאמר כי "הנשיא מורשה להשתמש בכל האמצעים הדרושים והנאותים". כלומר, נראה כי הנוסח של החוק מסמיך את הנשיא לפעול כדי למנוע פעולות של ה־ICC, אך לא מחייב אותו לעשות כן.

גם דמבין אומר: "החוק לא מחייב את הנשיא לפעול אלא מאפשר לו, בין אם מדובר בארה"ב או בשותפה שלה. הוא גם לא מחייב ספציפית שליחת מארינס להאג. החוק לא קיים כדי לשלוח מארינס או כל דבר אחר כדי לחלץ פלוני אלמוני, אלא כדי להדגיש שארה"ב לא רואה בבית הדין בר־סמכא לדון בדברים כאלה".

עד כה נעשה שימוש בחוק פעם אחת בלבד: ב־2020 ממשל טראמפ הטיל סנקציות על בכירים ב־ICC. לפי מזכיר המדינה דאז מייק פומפאו, הצעד ננקט בשל חקירות נגד ארה"ב על פשעי מלחמה שלכאורה נעשו באפגניסטן, וכמו כן בגלל חקירות שה־ICC החל נגד ישראל בסוף 2019. הדבר לא כלל רק סנקציות כלכליות על המעורבים, אלא גם שלילת אפשרות לוויזה לארה"ב לקרובי משפחתם ואיום בחקירה נגדית מטעם ארה"ב לתוך פעולות ה־ICC. ב־2021 ממשל ביידן הסיר את הסנקציות, ומזכיר המדינה אנתוני בלינקן כינה אותן "לא ראויות ולא אפקטיביות", אם כי עדיין הביע התנגדות לפעולות ה־ICC.

נציין כי החוק לא אוסר לחלוטין על שיתוף־פעולה אמריקאי עם ה־ICC. הסעיף האחרון בחוק קובע: "אין בחוק זה כדי למנוע מארה"ב מלהגיש סיוע למאמצים בינלאומיים כדי להעמיד לדין את סדאם חוסיין, סלובודן מילושביץ' (נשיא סרביה לשעבר - אב"מ), אוסמה בן לאדן, חברים אחרים באל־קאעידה, מנהיגי הג'יהאד האסלאמי וזרים אחרים המואשמים ברצח עם, פשעי מלחמה או פשעים נגד האנושות".

מטעם חה"כ רוטמן נמסר בתגובה: "במהלך הריאיון מוסבר נושא שיקול־הדעת של הנשיא במפורש. כידוע, בדוגמת חוק העברת שגרירות ירושלים. בסופו של דבר, שיקול־הדעת נמצא בידי הנשיא אבל אין בכך בכדי לשנות את המסגרת החוקית". לאחר הקשבה נוספת לראיון, לא נמצאה התייחסות לדברים הנ"ל, אך ייתכן שהם נאמרו בראיון אחר.

לסיכום: ב־2002 עבר חוק שמסמיך את הנשיא להשתמש בכל האמצעים, כולל צבאיים, אל מול חקירות וצווי מעצר של בתי דין בינלאומיים שארה"ב אינה חברה בהם או נגד בעלות בריתה. עם זאת, מדובר בסמכותו של הנשיא ולא בחובתו. לכן דבריו של רוטמן נכונים ברובם.