מנכ"ל הבנק האיטלקי שמתכוון להפוך לג'יימי דיימון של אירופה

אנדריאה אורסל עשה לעצמו שם בכך שעזר לבנקים לבחור את הרגע הנכון להסתער על יריבים. בשבוע שעבר, הוציא לפועל מנכ"ל יוניקרדיט , הבנק הרעב לעסקאות באיטליה, מהלך משלו על קומרצבנק הגרמני.

בהכנה לקראת השתלטות אפשרית, רכש יוניקרדיט 9% ממניות קומרצבנק , מחציתן מממשלת גרמניה. החזון שלו: להקים ענקית בנקאות אירופית, שתוכל לממן אנשים וחברות ברחבי היבשת באופן אחיד וברווחיות - ולעזור להשיב את העסקים שאבדו לאחר שהשתלטו עליהם היריבים האמריקאים, עכשיו כשתעשיית הבנקאות של אירופה יוצאת מעשור קשה.

אורסל הוא סלבריטאי בחוגי הבנקאות באירופה, עם אישיות מעודנת והיסטוריה צבעונית של תשלומי בונוס ענקיים. המעבר הכושל שלו מ-UBS  ל-Banco Santander ב-2019 הסתיים בתביעה לטובתו, ועם מערכת יחסים חמצמצה עם שושלת בנקאות ספרדית.

אורסל, הידוע כמי שנוהג ללבוש וסט ג'ילט אדום בוהק מתחת לחליפותיו המותאמות היטב, עשה קאמבק בלתי צפוי והצטרף ליונקרדיט ב-2021. מאז הוכפל מחיר המניה שלו פי ארבעה.

מיזוג מלא בין יוניקרדיט לקומרצבנק אינו ודאי, אבל זו אופציה, אמר אורסל בשבוע שעבר ל-Bloomberg Television. "אירופה צריכה בנקים חזקים יותר", ציין.

האיחוד האירופי חיבר את הכלכלות של יותר משני תריסר מדינות, אך שומר על תעשיית בנקאות מפוצלת. בניגוד לארה"ב, שבה מגה-בנקים כמו ג'יי.פי מורגן צ'ייס (אותו מוביל ג'יימי דיימון) פועלים בקלות באופן חוצה מדינות, הבנקים האירופיים מוגבלים לאינטרסים ולכללים לאומיים שמקשים על העברת הון מעבר לגבולות. משבר גוש האירו בעשור האחרון הקשה על מלווים באזור, במיוחד על הבנקים הגדולים של איטליה.

תוצאת המאמצים של אורסל תלויה, בין השאר, בכך שממשלת גרמניה והרגולטורים שלה יתייחסו למיזוג באהדה. אורסל אמר כי יוניקרדיט היה שקוף בתקשורת עמם ולא שכר בנקאים כדי שייעצו לו בנוגע להשתלטות מהירה. מכשולים פוליטיים עצרו עד כה בנקים אחרים מלהתאחד, והמיזוגים היחידים האחרונים של בנקים גדולים היו בתוך אותה מדינה, כמו ההשתלטות של UBS על קרדיט סוויס לאחר המשבר בשנה שעברה.

נוסף על כך, בשבוע שעבר, בדוח שכתב נשיא הבנק המרכזי האירופי לשעבר מריו דראגי, שנהג לעבוד אורסל על עסקאות לפני עשרות שנים כבנקאי בגולדמן זאקס, נאמר שאירופה זקוקה לכמה בנקים גדולים ברחבי היבשת. זאת כדי לתדלק את התעשייה ולהתחרות טוב יותר מול ארה"ב וסין.

"נראה שזה משהו שאמור לקרות עכשיו", אמר קול סמיד, מנכ"ל ומנהל תיקים ב- Smead Capital Management , ובעל מניות ביוניקרדיט מאז 2022. הוא אמר שאורסל נמצא במקום הנכון ובזמן הנכון כדי ליצור משקל נגד אירופי לבנקים האמריקאיים הגדולים.

משקיעים נזקקו לחילוץ, אורסל קיבל בונוס ענק

כנער שגדל ברומא, חלם אורסל, כיום בן 61, להיות בוול סטריט. את עבודת התזה האקדמית שלו הוא כתב על השתלטות עוינת, ובשנות ה-90 וה-2000 פרחה הקריירה שלו במריל לינץ' בלונדון, כשעסקאות בסגנון אמריקאי הגיעו לאירופה.

התנהלותו האלגנטית והידע העמוק שלו הרשימו את המנהלים, אך קדמה להם הכנה אינטנסיבית, מגלים עמיתים לשעבר. השעות הארוכות שהשקיע והאמביציה שהפגין קנו לו גם מכרים פחות אוהדים, שתיארו אותו כהפכפך לפעמים וכתובעני מדי.

במריל לינץ, פיתח אורסל מערכת יחסים קרובה עם אמיליו בוטין, שהיה ראש המשפחה הספרדית השולטת בבנק סנטנדר, והוא ייעץ להם בנוגע לעסקאות, לרבות התרחבות לבריטניה בשנות ה-2000. לא הכול הלך כשורה: הוא ייעץ לקבוצה הכוללת את סנטנדר ואת רויאל בנק אוף סקוטלנד לחלק את הענק ההולנדי ABN Amro ב-2007.

העסקה נתפסה כמופת של הגזמה של שיא-השוק בעולם הבנקאות, לאחר שחלק מן הרוכשים נזקקו לחילוץ מסיבי במשבר הפיננסי. אורסל קיבל בונוס של 38 מיליון דולר בשנה זו.

אחרי מריל, הוא עבר ל-UBS ומילא תפקידים שונים לרבות כראש בנק ההשקעות וזרוע בריטניה. הוא עודד צוות מיואש להישאר על הסיפון בתקופה סוערת עבור הבנק השוויצרי, שעסק בארגון מחדש לאחר חילוץ ממשלתי משלו.

בשנת 2018, התדפקה על דלתו של אורסל בתו של אמיליו בוטין, אנה. היא קיבלה את תפקיד היו"ר לאחר מות אביה, ובארוחת ערב בניו יורק בקיץ ההוא היא ביקשה מאורסל להיות מנכ"ל סנטנדר.

סנטנדר חזרו בהם מן ההצעה במהלך החורף, כשאמרו שאינם יכולים להצדיק תשלום של 50 מיליון אירו (55 מיליון דולר) כדי לגנוב אותו מ- UBS . העסקה בוטלה. אורסל תבע את סנטנדר על 100 מיליון אירו, אסטרטגיה מסוכנת שרבים חשבו שעלולה להפוך אותו לרעיל בעיני בנקים אחר שישקלו להעסיקו.

הוא בילה את החופש עם אשתו ובתו וכלב ההאסקי שלהם, פלאש, והתבדח שהוא רק לעתים רחוקות זוכה לבלות איתן זמן רב כל כך במהלך שבוע העבודה. למשפחה יש בתים במילאנו ובלונדון, ובית נופש בפורטוגל - ארץ מוצאה של אשתו - והם מקושטים בתמונות משפחתיות, אמנות עכשווית ודמות דארת' ויידר בגודל טבעי.

אורסל זכה בתביעה וביותר מ-75 מיליון דולר מסנטנדר.

"בנקאי השנה באירופה" שעשה מהפך ביוניקרדיט

הצעת העבודה מיוניקרדיט הייתה זכייה נוספת, וההצטרפות ב-2021 הגיעה בזמן המתאים. קודמו הקטין את שווי הבנק בעשרות מיליארדים בהלוואות גרועות, והעלייה בריבית הציתה מחדש את הרווחים.

כמה מנהלים - לרבות כמה שאורסל שכר בעצמו - עזבו, משום שלא מרוצים מהסגנון שלו. אבל הוא הניע שינויים, קיצץ בעלויות, הכפיל את רשת הסניפים הפיזית של יוניקרדיט והאיץ את תהליכי קבלת ההחלטות. הבנק צבר מלאי תפוח של מזומנים.

בסוף יולי זכה אורסל בפרס Euromoney Banker of the Year הנחשק על שיקום יוניקרדיט. מקביליו בעולם הבנקאות, לרבות הבוס לשעבר, מנכ"ל UBS , סרג'יו ארמוטי, שצפו בטקס בלונדון עם כמה עמיתים לשעבר מ- UBS הגיעו כדי לתמוך (אורסל וארמוטי הם שותפים לחופשות סקי כשהם משתתפים בפורום הכלכלי העולמי השנתי בדאבוס) .

התרגיל על השורטיסטים שהעלה את מניית קומרצ

לא רבים ידעו שיוניקרדיט הייתה מעוניינת לרכוש נתח מקומרצבנק. היה פער משמעותי בין האופן שבו השוק העריך את מניות קומרצבנק לבין זה שבו יוניקרדיט העריכו אותן. השמועות שממשלת גרמניה מעוניינת למכור חלק מהמניות שלה התחזקו, ויוניקרדיט החלה לגרוף בשקט מניות ממוכרים אחרים. הוא פעל לפי עצות שנתן בעבר למנכ"לי בנק אחרים: להכין שיעורי בית. להתכונן. לתקוף.

יוניקרדיט כבר מחזיקה ב- HypoVereinsbank שבסיסו במינכן - עסקה שבה ייעץ אורסל ב-2005, שהוכרזה אז כזו שיצרה את הבנק האירופי האמיתי הראשון. הבנק האיטלקי נמצא ב-13 שווקים לרבות אוסטריה, רומניה ובולגריה, וקנה 9% מבנק אלפא היווני.

כאשר הציעה ממשלת גרמניה למכור את מניות קומרצבנק למשקיעים, הריבית הייתה בירידה, לדברי אנשים שמכירים את המכירה. חלק מן המשקיעים עשו שורט על המניות במקום זאת, מתוך מחשבה שהביקוש החלש יגרום לירידת המחיר.

ליוניקרדיט היו רעיונות אחרים. הבנק הציע לקנות את כל נתח המניות ביותר ממחיר השוק. הדבר לחץ את המוכרים בשורט, אילץ אותם לקנות בחזרה מניות והביא לעלייה אדירה במניה.

מובן שביצוע עסקה בנקאית גדולה וחוצת גבולות באירופה נותר משימה קשה. ממשלות ואיגודים חזקים התנגדו לאובדן מקומות עבודה ולסגירת סניפים.

"אנשים מדברים על איחוד בנקאי חוצה גבולות באירופה כבר 25 שנה", אמר קרייג קובן, לשעבר ראש שוקי הון ומניות גלובליים בבנק אוף אמריקה, שעבד עם אורסל במריל לינץ'. "הסיבה לכך שזה לא קרה היא שזה מסובך".

בן דאמט השתתף בכתיבת המאמר.