שיעור קצת לא צפוי בא בתחילת השבוע מסמואה, מדינת האיים הזעירה בדרום האוקיינוס השקט. היא הזכירה לכל המעוניינים את המידה שבה מובאש והולך ריחה של ההיסטוריה המערבית. הדמוקרטיות המערביות נקלעות לעמדת התגוננות גוברת, המחייבת אותן לחזור ולהתנצל על עברן.
● המשקיע שהחזיר לישראל את הקרן המובילה בעולם
● חכמה, חשאית וחסרת עכבות: כך פעלה הסוכנת הסינית במשרד מושל ניו יורק
● טראמפ אולי ייתן לישראל יד חופשת אך תמיכת האריס עקבית וצפויה
משוואה של הוקעה משתלטת על היחסים הבינלאומיים. היא נוגעת ליחסי אירופה עם שאר העולם במשך 400 שנה: ההתפשטות, הכיבוש, הניצול, הסיפוח, הדיכוי שממנו באו סחר העבדים והקולוניאליזם. למרבה העצב והדאגה, ישראל כרוכה עכשיו בחבילת חטאיו של המערב. הצורך להשתחרר מן החבילה הזאת צריך להעסיק כל מי ששאלת הלגיטימיות של ישראל חשובה בעיניהם.
לא לגמרי ברור מדוע כל זה התפרץ דווקא בסמואה, דווקא עכשיו, במהלך ועידת הפסגה הדו־שנתית של ארגון המוסיף לכנות את עצמו, באנגלית, Commonwealth, וידוע לנו כחבר העמים. הוא נועד לספק תחליף פוסט־קולוניאלי לאימפריה הבריטית, פרס ניחומים לאדוני העולם המודחים.
תחילה, המשתתפות בחבר נועדו להיות לווייניות במערכת השמש הבריטית, אך בהדרגה הן תפסו מקום של שוויון. ראשונותיהן היו מושבות לבנות, או בשליטת לבנים. אבל מ-1947 הפיגמנטים של חבר העמים השחימו והלכו. כיום הרוב המכריע של אלה הקשורים בו חומים או שחורים.
ליחו של חבר העמים נס במהלך השנים. רוב החברות בו התפרקו ממראית העין של נאמנותן לכתר הבריטי, והפכו לרפובליקות, מהודו הענקית עד ברבדוס הזעירה. אבל נראה בעליל שארצות להוטות להשתייך למשהו. כמעט בהקבלה לשקיעת בריטניה, הפופולריות של החבר גברה והלכה, והצטרפו אליו אפילו ארצות שמעולם לא היו נתינות בריטיות.
18 טריליון דולר
ועידת סמואה חייבה את משתתפיה הבריטיים, בהם המלך וראש הממשלה, לטוס בערך 30 אלף ק"מ הלוך וחזור. משתתפים אחרים, כמו מנהיגי הודו, דרום אפריקה וקנדה, לא טרחו להגיע. מרכזיותו של סחר העבדים לא הייתה צפויה. הבריטים ניסו להוריד את העניין מסדר היום, כדי להתמקד בנושאים מעשיים. האפריקאים מחו, שזה דווקא עניין מעשי מאוד.
סחר העבדים באימפריה הבריטית התחיל ברבע הראשון של המאה ה-17 ונמשך עד ביטולו, 200 שנה אחר כך. היה גם סחר עבדים כבד באימפריה הפורטוגלית, באימפריה ההולנדית ובאימפריה הצרפתית. כמובן, עבדים נסחרו מימים ימימה עוד בעולם הערבי. מיליון לבנים נחטפו במרוצת המאות מצפון אירופה אל שוקי העבדים של צפון אפריקה.
אבל כשאנחנו מדברים על פיצויים, אנחנו מתכוונים לצאצאיהם של מערב־אפריקאים אשר נחטפו לאירופה ולצפון אמריקה. מי יכול לקבוע את גובה הפיצויים. הסכומים נעים בין 200 מיליארד ל-18 טריליון דולר. הם נוגעים לא רק לניצול של כוח עבודה זול, אלא גם לרצח ההמונים. הערכות מעמידות על 4-2 מיליון את מספרם של השחורים שמתו על סיפונן של אוניות העבדים. עוד מיליונים מתו לאחר הגעתם.
מעטים מאמינים שבנקים מרכזיים במערב יכתבו צ'קים לצאצאי העבדים או לקרוביהם. לא בפיצויים אישיים אנחנו מדברים, אלא בחלוקת משאבים, למשל כדי לפצות את הארצות העניות על שינויי האקלים, שלא הן גרמו, אבל הן המועמדות העיקריות לשלם עליו את המחיר. ומדובר גם בעצם ההודאה, ההתנצלות וההכאה על חטא.
פלויד פוגש את 7 באוקטובר
ארצות אינן נוחות להודות בחטאיהן. לבריטניה היו נחוצות 150 שנה כדי להפטיר התנצלות רפה על רעב תפוחי האדמה באירלנד, באמצע המאה ה־19. כיוצא בזה אוסטרליה, ניו זילנד וקנדה התנצלו רק באחרונה, ומוסיפות להתנצל, על יחסן לילידיהן. התנצלות אמריקאית על הפגיעה השיטתית בילדי האינדיאנים בדרום-מערב ארה"ב בקעה רק בשבוע שעבר מפי הנשיא ביידן. לא רק המערב מתקשה להתנצל. היפנים מתקשים להשלים התנצלות חד משמעית לקוריאה על הכיבוש הקולוניאלי בן 50 השנה. הסינים מעולם לא נשמעו מתנצלים על שום דבר שקרה ללא־סינים תחת שלטונם.
ההתנצלויות קיבלו תנופה מיוחדת מאז רצח ג'ורג' פלויד מידי שוטר לבן במיניאפוליס, בצפון ארה"ב, במאי 2020. אז התחילה תנועת מחאה גלובלית נגד גזענות. לרוע המזל, 7 באוקטובר הצטלב איתה. תנועת המחאה נגד 'מדינת המתיישבים הציונית' לא הייתה צריכה אלא להושיט יד ולאמץ אל חיקה את אוצר המלים ואת שיטות הפעולה של Black Lives Matter.
הדמוקרטיות המערביות אינן מיטיבות להתמודד עם עברן, בין השאר מפני שיש בו הרבה פרקים קודרים. עד איפה הן צריכות להרחיק לכת בהכאה על חטא? האם הכאה על חטא מעמידה בספק את עצם זהותן, או מחלישה אותו עד כדי התבטלות?
קשה להאמין שלפני 75 שנה, בעיני רוב רואיה, ישראל הייתה נציגה מובהקת ונערצת של שחרור מעול הקולוניאליזם.
בעיני אויביה הקיומיים, ישראל היא 'מושבה', ובתור שכזאת היא שייכת לקטגוריה קולוניאלית שעברה ברובה מן העולם. היא אינה הקולוניאלית היחידה, אבל היא היחידה העומדת במצב מלחמה נגד אלה הנחשבים לקורבנותיה. בעיני אויביה, זה הפך אותה לשלוחה הקולוניאלית האחרונה הצריכה ביעור.
איך להשתחרר מן החברה המפוקפקת הזאת? איך לשכנע את העולם הלא־אירופי שישראל אינה קשורה בטבורה אל סוחרי העבדים, אל הכובשים ואל הנצלנים? אין קושי לנחש שרוב הישראלים אינם מתעניינים בשאלה, קל וחומר בתשובה. חבל. אלה הן מאבני הריחיים הכבדות ביותר על צווארה של ישראל. חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא מסמואה.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני . ציוצים (באנגלית) בטוויטר