בזמן שניצחון טראמפ מדהיר את מדדי וול סטריט, מה יש לסין להציע

הכותב הוא יו"ר מיטב ניירות ערך

המהפך שעברה סין במהלך 50 השנים האחרונות, ממדינה חקלאית מפגרת עם אוכלוסייה אנאלפבתית ברובה, קומוניסטית, טוטליטארית, מסוגרת - למדינה פתוחה יותר לעולם, עם אוכלוסייה עירונית ברובה, עם בני מעמדות שונים, יזמים, טכנולוגיה מתקדמת, צבא חזק ואינטרסים חובקי עולם, הוא מדהים ומרתק. אולם המאפיין העיקרי שנותר כמעט ללא שינוי הוא היותה מדינה טוטליטארית.

● פשוט להשקיע בביטקוין: כך ניתן להצטרף לטיסת המטבע הדיגיטלי
● המספרים נחשפים: לכמה ישראלים יש עד עשרת אלפים דולר בביטקוין?

לשינוי המדהים הזה במהלך פרק זמן כל כך קצר בחייה של מדינה הובילו מספר גורמים. למרבה האירוניה גם לארה"ב הקפיטליסטית הייתה תרומה לכך, כשבימי הנשיא ניקסון הגיעה למסקנה שהיא צריכה להתקרב לסין, אחרי מלחמת וייטנאם.

מה שעוד סייע לסין בטרנספורמציה האדירה שעברה זה הגלובליזציה. סין הייתה המרוויחה העיקרית ממגמה זו כשהפכה לספקית של סחורות זולות מכל המינים והסוגים למדינות המערב, תודות לשכר העבודה הנמוך מאוד שלה.

מנהיגים סינים שאפתניים פתחו את המשק הסיני בפני משקיעים זרים, נוצרו קשרים אקדמיים עם מדינות המערב ואלו הובילו לצמיחה ארוכת שנים בשיעור דו-ספרתי. כך נוצר בסין גם מעמד ביניים גדול, שנע בהמוניו מהכפרים אל העיר בתהליך מהיר של אורבניזציה.

אבל בשנים האחרונות "משהו" התחיל לחרוק. לצד תוכניות שאפתניות, אם לא מגלומניות, להשיג עליונות טכנולוגית בתחומי ליבה כמו חלל ובינה מלאכותית, והסכמה בקרב כלכלנים כי סין עומדת להפוך למעצמה הכלכלית מספר 1 בעולם במונחים של תוצר כולל (לא תוצר לנפש), החלו נפערים סדקים בתמונה האופטימית הזו.

ב-2013 נבחר שי ג'ינפינג לנשיא סין, ומכהן מאז וכנראה לכל החיים. שי מקדם תוכניות אגרסיביות מאוד בשורת תחומים - מגיאופוליטי דרך צבאי (אינטרסים בים סין הדרומי והשתלטות על טייוואן) ועד טכנולוגי (חתירה להשגת עליונות טכנולוגית על ארה"ב בתחומים כחלל ו-AI), שמדאיגות מאוד את ארה"ב, וגם בתחום הכלכלי.

שאפתנות כגודל הבעיות

תחת הנהגת שי, סין חדלה לצמוח בשיעור דו-ספרתי ומסתפקת כיום בצמיחה שנתית של כ-5%. זה אמנם חלק מתהליך טבעי, אבל נשיא סין תרם לכך בשורה של החלטות ופעולות שנויות במחלוקת לכל הפחות. הוא נקט מהלכים שהקשו הן על המגזר העסקי הסיני והן על המשקיעים מחו"ל. בין אלה איסור או עיכוב של הנפקות מסוימות, התערבות בהתנהלות הבורסה, מקרי 'היעלמות פתאומית' של טייקונים סינים, ועוד שורה של פעולות שהמכנה המשותף שלהן הוא התערבות יתר בכלכלה. כל אלה יצרו אי ודאות גדולה שהרחיקה משקיעים זרים מהמשק הסיני, שגם כך כבר לא הציע כוח עבודה זול במיוחד.

סין מצויה בסבך של בעיות כלכליות וחברתיות קשות, שעומדות בניגוד לשאפתנות חסרת הגבולות שלה. די להתבונן במה שקרה לבורסה שם מסוף 2022 מול הבורסות במערב, ומה שקרה למחירי הנדל"ן בסין מול העולם כדי להבין את גודל הבעיות.

שוק המניות בארה"ב עלה מאז סוף דצמבר 2014 ועד השבוע הראשון של נובמבר בשיעור של 248% (מדד S&P 500). ומה עשה מדד המניות הסיני (שנזן 300) בזמן הזה? 45% בלבד.

אינדיקטור נוסף הוא תחום הנדל"ן. בזמן שמחירי הקרקעות והדירות כמעט בכל העולם נסקו, בסין קרה ההיפך. ואכן, סין שקעה בשנים האחרונות לסבך של קשיים בתחום הנדל"ן, שזה מצב מאוד בעייתי עבורה, שכן רוב העושר של משקי הבית הסינים נובע מבעלות על נדל"ן, בעוד שבארה"ב חלק גדול מן העושר מיוחס לנכסים פיננסיים. משקי בית רבים בסין רכשו בשנים האחרונות דירות למגורים אבל לא זכו לקבל אותן, אחרי שחברות קבלניות פשטו את הרגל בשל מינוף יתר וירידה בביקוש לדירות.

וכשאותם זוגות צעירים מוצאים עצמם משלמים שכירות, וגם משכנתא, ולא מקבלים את הדירות שרכשו, זה משפיע בחדות על הצריכה הפרטית. וגם על החלטתם שלא להביא עוד ילדים למרות שינוי מדיניות הילד היחיד במדינה. ומנגד, עומדות מאות אלפי דירות לפחות שבנייתן הושלמה ואין להן דורש באזורים אחרים של סין, סוג של ערי רפאים - פועל יוצא של בנייה מואצת וממונפת במשך שנים.

למשבר בתחום הנדל"ן יש השלכות ברורות לא רק על הצריכה הפרטית בסין אלא גם על המערכת הפיננסית, שכן היא זו שמימנה את מפעלי הבנייה וגם מיזמי התשתיות האדירים של סין.

הרחבה שמשדרת לחץ

באיחור רב הממשל הסיני "תפס את עצמו" והודיע לאחרונה על תוכנית שנועדה להתמודד עם המציאות הכלכלית, שבה שיעור האבטלה של הצעירים עד גיל 24 מגיע ל-17%.

במרכז התוכנית: הורדת יחס הרזרבה שמחייב את הבנקים בעת מתן הלוואות ב-0.5%, מה שיאפשר להם להלוות סכום נוסף של כ-150 מיליארד דולר; הורדת ריבית על משכנתאות ב-0.5% וקיטון בדרישה להביא הון עצמי מ-25% מערך הנכס ל-15%; נטילת הלוואות בעייתיות שניתנו על ידי מחוזות גדולים מסין והעברתן לכתפי המדינה. עוד בתוכנית - הקמת קרן שתסייע למשקיעים מוסדיים להגדיל את השקעותיהם במניות של חברות סיניות, ולחברות שמניותיהן נסחרות - לבצע רכישה עצמית שלהן (BUYBACK).

כלומר, תוכנית שמבוססת על הרחבה פיסקלית ומוניטרית בעת ובעונה אחת, אשר מעידה על עומק הבעיות של סין ועל הלחץ שבו מצויים מקבלי ההחלטות שם.

הפעם האחרונה שבה יצאה סין בתוכנית הרחבה גדולה הייתה ב-2008. אז, כל העולם נמצא בצרה צרורה, והתוכנית האגרסיבית שלה הובילה לעלייה שבועית של 15% במדד המניות הסיני בנובמבר 2008.

גם הפעם תגובת השווקים בסין הייתה נלהבת - בתוך כמה ימי מסחר הם נסקו בשיעור של כמעט 30%. אבל עדיין, חלק מהאנליסטים גילו ספקנות ותוהים אם התוכנית לא הושקה מאוחר מדי, והאם היא גדולה מספיק כדי לחלץ את המשק הסיני ממצוקותיו. בסוף השבוע הודיעה סין על מהלך תקציבי נוסף שנועד לחלץ רשויות מקומיות מחובותיהן והעברתם לאחריות המדינה.

עליבבא ו־40 ה־ETF

בינתיים, בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב עתידה להביא לערעור נוסף ביחסים, בעיקר בסוגיית הסחר בין שתי המדינות. ואם ללמוד מתקופת נשיאותו הראשונה, מערכת יחסים זו עלולה לטלטל את השווקים והבורסות. מוקדם לדעת מי מהשווקים הללו ייצא כשידו על העליונה.

מי שבכל זאת מאמין שסין עולה כאן על דרך חדשה ומעוניין להיחשף למניות סיניות, יכול לעשות זאת בדרכים הבאות:
● קנייה ישירה של המניות הסיניות הגדולות שנסחרות בארה"ב (תעודת/איגרת מעקב מסוג ADR) - כמו עליבבא, טנסנט ואחרות.
● קנייה של תעודות H Shares - הניירות הגדולים הנסחרים בבורסת הונג קונג - FXI ו-MCHI שלהן חשיפה של כ-45% לחברות הסיניות הגדולות מתחומי הטכנולוגיה והאינטרנט.
● האופציה השלישית היא תעודת הסל ASHR של דויטשה בנק. תעודה זו נותנת חשיפה למניות מדד CSI 300 שמייצג את המניות בסין, קרי את הכלכלה המקומית.

בהנחה שמאמינים כי הממשל הסיני ימשיך בצעדים שנועדו להניע את הכלכלה, הרי שהמניות המקומיות בסין צפויות ליהנות מכך כפי שנהנו בסבבי התמיכה בעבר.

אין לראות באמור המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק