כששר הביטחון יצחק רבין ז"ל הגיע בשנת 1988 לבקר במפעל ייצור המרעומים לפגזים "רשף" בשדרות, שנתיים לאחר הקמתו, הוא מן הסתם לא תיאר לעצמו שבמהלך 35 השנים הבאות יחווה המפעל התעשייתי האפור שורה ארוכה של משברים, יעמוד שוב ושוב בפני איומי סגירה, יידרש לתוכניות הבראה ופיטורי עובדים, ויחליף מספר דו ספרתי של בעלים.
● ביטחון תעסוקתי: העובדים שבורחים מההייטק ועוברים לתעשיית הנשק
● תמורת 2 מיליארד אירו: זו המדינה שמעוניינת בכיפת ברזל
הוא בטח לא יכול היה לדמיין את מה שיקרה למפעל בשנה האחרונה, מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל, שהובילה לדרישה עצומה למרעומים מצד צה"ל, ולכן להזמנות ענק שקיבלה החברה ממשרד הביטחון, אך גם ממדינות נוספות בעולם. הזמנות אלו מצטברות כבר ל־690 מיליון שקל, בחברה שעד כה הצבר שלה עמד על כ־100 מיליון שקל בלבד.
על כל הטלנובלה הזו חולשת ארית תעשיות , החברה האם של רשף, שנסחרת בבורסה בת"א ונמצאת בשליטת צבי לוי. מניית החברה, שרק לפני שנתיים נסחרה בשווי שוק של כ־100 מיליון שקל, זינקה מאז ביותר מ־560% (מתואם דיבידנד) ומעמידה את שווי ארית כיום על קרוב ל־600 מיליון שקל.
ארית תעשיות
פעילות: ייצור ושיווק מוצרים אלקטרוניים ואלקטרו־אופטיים לשוק הצבאי, ובעיקר מרעומים. החזקתה העיקרית היא מפעל רשף בשדרות
היסטוריה: הוקמה בשנת 1979, בעלי החברה הוא צבי לוי (אחד מ־11 בעלים שהתחלפו לאורך השנים). ההנפקה בבורסה בת"א בשנת 1982.
נתונים: מעסיקה 170 עובדים, מנוהלת על־ידי חיים שטפלר משנת 2021. במחצית הראשונה של 2024, רשמה הכנסות של 29 מיליון שקל ורווח של 5.8 מיליון שקל
לוי, האחרון בשורה ארוכה (כ־10) של בעלי שליטה בארית - שחלקם מכרו אותה עבור סכומים אפסיים, נכנס להשקעה בחברה בשנת 2006 ורכש את השליטה בה שנה לאחר מכן תמורת 5 מיליון שקל בלבד. "מדובר באיש מסחר מעולה, עם חושים מחודדים" מעיד עליו מנכ"ל ארית, חיים שטפלר, שמכהן בתפקידו מזה שלוש וחצי שנים.
ואכן קשה יהיה להתחרות עם התשואה שראה מאז לוי על השקעתו בחברה. נכון להיום הוא מחזיק בכ־51% ממניות ארית ששווי השוק שלהן הוא כ־300 מיליון שקל, לאחר שלאורך השנים משך שכר ודיבידנדים בהיקף שמתקרב ל־100 מיליון שקל. מדובר בתשואה פנטסטית של פי 80 בערך על השקעתו.
לוי, חרדי בן 67 מטבריה, שמגיע ממשפחה של 11 אחים ואחיות, הקים בעבר את חברת רל אלקטריק בעיר הצפונית והפך לקבלן חשמל ויצרן לוחות חשמל מהגדולים בארץ. "הוא יו"ר פעיל מאוד ועוזר מאוד לחברה. הוא מאמין בה בצורה מטורפת", מפרגן המנכ"ל שטפלר. "החזיק פה גם בשנים קשות ולא רוצה למכור".
ביקור רבין ז''ל כשר ביטחון במפעל רשף תלוי במסדרונות המפעל / צילום: באדיבות החברה
על הקירות במשרדי החברה באור יהודה תלויות תמונות של מרעומים שונים, המנגנון שגורם לפיצוץ פגזים של ארטילריה, טנקים, מרגמות, חימוש משוטט ועוד, וגם תמונה מאותו ביקור היסטורי של רבין במפעל בשדרות. שטפלר, בן 71, היה במשך 21 שנים סמנכ"ל השיווק של סימנס בישראל, חברה גרמנית שפועלת בתחום התשתיות והאנרגיה, עד שפרש לפנסיה והגיע לארית. עוד קודם כיהן כדירקטור חיצוני (דח"צ) בחברה בין השנים 2008־2017. הוא החל ב־20% משרה והיום עובד כבר ב־80%. שכרו השנתי צנוע באופן יחסי (כמיליון שקל בשנה) ובידיו אופציות בשווי נוכחי של כ־3 מיליון שקל על הנייר.
לדברי שטפלר, "כשהחברה נסחרה בשווי של 100 מיליון שקל ופחות, היה לנו ברור שזה ערך לא ריאלי. אבל אתה קורא בעיתונות שזו חברה ביטחונית קטנה משדרות וזה נכנס לך לראש שהחברה קטנה, לא משנה מה היא עושה ומה הפוטנציאל".
המלחמות לימדו: "צריך מלאי ליותר משבועיים"
את הקפיצה הגדולה בעסקיה ובשווייה, חייבת ארית כאמור למלחמת חרבות ברזל. בתחילתה נוצר קושי כתוצאה מפגיעה במפעל החברה מטילי החמאס, שהייתה "פגיעה קלה, משנית, צינור ורסיסים. לא משהו שצריך לדווח עליו לבורסה", צוחק שטפלר, "אבל כל העובדים פונו ולא הייתה פעילות". בהמשך משרד הביטחון סיפק הזמנות שכבר מצטברות ל־380 מיליון שקל עד סוף 2025.
שטפלר: "היינו חברה עם הכנסות של 40 מיליון שקל ומאז תחילת המלחמה המפעל עבר שינוי מהפכני. פתחנו קווי ייצור חדשים והגדלנו את הייצור פי 4 רק ממרץ האחרון. אנחנו בונים קווים לצבר של 160־200 מיליון שקל לשנה, כאשר כל קו יכול לפעול עצמאית וכך נוכל להתאים את הקווים לצורך העתידי, גם כשיירד".
במפעלה בשדרות מייצרת רשף (החברה הבת של ארית) ארבעה סוגי מרעומים: מרעום קירבה לנשק תלול מסלול (מרגמות, ארטילריה ורקטות); מרעומי זמן לפצצות תאורה ועשן; מרעומי הקשה (הקלאסיים) שגורמים להפעלת התחמושת עם הפגיעה במטרה; ומרעומים לחימוש מונחה מדויק. המרעום מהווה בדרך כלל כ־15% ממחיר המוצר, המורכב גם מהפגז עצמו ומחומר הנפץ.
מרעומי ארטילריה / צילום: באדיבות החברה
על ההשפעה הגדולה של מלחמת חרבות ברזל ניתן ללמוד גם ממספר העובדים במפעל. "לפני המלחמה היו 40 עובדי ייצור במפעל בשדרות, היום יש 150־160 עובדים, ואני מעריך שזה יגדל ל־250. אם אתה שומע שאנשים שמחפשים עבודה תגיד לנו", מוסיף שטפלר. "מחפשים בעיקר הלחמה של חלקים. פתחנו כיתה כדי ללמד את המקצוע ואחרי חודש יש להם תעודה".
המנכ"ל טוען כי השינוי החל עוד במלחמת רוסיה־אוקראינה שפרצה בשנת 2022, למרות שבעקבותיה קיבלה ארית רק כמה הזמנות קטנות: "זה לימד את כל העולם שמלחמות יכולות לקרות (שוב) באירופה, ושהן נמשכות, והכניס מדינות למרוץ התחמשות. יש גידול בדרישה בעולם ובנוסף, מדינות מבינות שצריך מלאי ליותר משבועיים. המלחמה נמשכת שלוש שנים וזה גומר את התחמושת. זה יצר בינתיים מחסור אדיר בשוק האמריקאי, כשגם המלחמה אצלנו יצרה חוסר נוסף".
המניות הביטחוניות בת"א שקפצו במאות אחוזים
ארית היא לא החברה הביטחונית היחידה שמניותיה נסחרות בת"א אשר נהנית מ"בוסט" גדול בעסקיה, ובמחיר המניה, בעקבות מרוץ החימוש שהתעורר אחרי פרוץ מלחמת רוסיה-אוקראינה, ובהמשך, מלחמת חרבות ברזל
שורה של חברות נוספות נהנות מגאות חסרת תקדים בעסקיהן, ובהתאם גם בעלי המניות שלהן. בין אלה ניתן למנות את אימקו המייבאת ומייצרת רכיבי אלקטרוניקה, המשמשים בין היתר לייצור טנקי המרכבה ונגמשי הנמ"ר, עם תשואה של 211% מאז פרוץ המלחמה באוקטובר (תשואה דומה לזו של ארית), ואת מנועי בית שמש העוסקת בייצור ושיפוץ חלקי מנועי מטוסים. החברה, שבשליטת קרן פימי ייצרה תשואה פנטסטית של 204% באותו הזמן.
מניית אירודרום העוסקת בפיתוח מערכות לאיסוף וניתוח מידע באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים, זינקה ב-140% מתחילת מלחמת חרבות ברזל; עשות אשקלון, הפועלת בייצור מוצרי מתכת, חלקים תעופתיים, מערכות לרכב קרבי משוריין ועוד (גם היא בשליטת פימי), זינקה ב-136% באותו פרק זמן.
מניית חברת עין שלישית , יצרנית מערכות אלקטרו־אופטיות לזיהוי עצמים לרחפנים, טסה ב-118% מתחילת המלחמה, ואילו נקסט ויז'ן המפתחת ומייצרת מצלמות מיוצבות לכלי טיס (רחפנים ומזל"טים) וכלי רכב זינקה ב-102%.
דווקא אלביט מערכות , החברה הגדולה בתחום עם שווי של כמעט 40 מיליארד שקל, המייצרת מגוון רחב של מוצרים ממערכות טיס מאוישות מרחוק ועד למגוון מערכות אלקטרו־אופטיות מתקדמות, ונהנית מפרוץ המלחמה מצבר הזמנות של מיליארדי דולרים, רשמה עלייה של 15.5% "בלבד".
כשמרחיבים את ההסתכלות עד לפרוץ מלחמת רוסיה אוקראינה בפברואר 2022, מניית ארית מובילה בתשואה עם 489%, נקסט ויז'ן אחריה עם 461%, מנועי בית שמש עם 395%, עשות עם תשואה של 240%, כשמניית אלביט הגדולה סיפקה מאז 62%.
לקוח באמריקה והסכם ארוך טווח בהודו
ואכן, לפני שבועיים קיבלה ארית הזמנה ראשונה מלקוח חדש בצפון אמריקה. מדובר בהזמנת ענק בהיקף 310 מיליון שקל לשנה הבאה, בה רואה ארית "פריצת דרך משמעותית לעיצוב עתיד פני החברה וחשיפתה בפני לקוחות פוטנציאליים בתעשייה העולמית... לשווק את מוצריה בשווקים חדשים בהם לא פעלה עד כה".
ההזמנה הזו חשובה בהיבט נוסף - פיזור סיכונים. ארית תלויה מאוד במשרד הביטחון בארץ, שבשנת 2023 היה אחראי ל־54% מהכנסותיה, וכן בחברת באהארט ההודית (BEL) שהייתה אחראית ל־35% מההכנסות. בדוחות למחצית הראשונה של השנה דיווחה ארית כי משרד הביטחון אחראי ל־77% מצבר ההזמנות העתידי שלה. בזכות ההזמנה מצפון אמריקה המספרים צפויים להתאזן יותר.
צבר ההזמנות התנודתי הוא עקב אכילס משמעותי לחברה. בשנת 2019 הצבר עמד על 105 מיליון שקל ושנה לאחר מכן נפל ל־56 מיליון בלבד. עד 2023 הוא גדל בחזרה ל־247 מיליון שקל ואז ירד שוב בתחילת השנה הנוכחית ל־190. מאז, ההזמנות התפוצצו והצבר זינק ליותר מ־700 מיליון שקל, אך בתחזית שסיפקה החברה רק לפני שלושה חודשים (וצפויה להתעדכן כלפי מעלה בזכות ההזמנה מאמריקה) היא צפתה שהצבר ייחתך שוב משמעותית בשנתיים הבאות, ל־76 מיליון שקל בשנת 2026.
האזהרה הזו אף מופיעה בדוחות החברה: "החברה פרויקטלית וקיימת תנודתיות בהכנסות החברה משנה לשנה, כפונקציה של כניסת פרויקטים חדשים ומימושם. השינוי בהכנסות אינו בהכרח מצביע על מגמה לעתיד", נכתב.
"אם אתה לא מייצר לעצמך מגוון לקוחות, אתה בבעיה", מסכים שטפלר. לכן הוא מעודד מאוד מההזמנה מצפון אמריקה, לצד זכייה בהודו בהסכם חדש ל־10 שנים של ארית והשותפה באהארט, שיספק לחברה יציבות עם הכנסות של כ־18 מיליון דולר בשנה. "הלוואי שלא ייגמר הגידול בצבר", הוא אומר וצוחק. "עד עכשיו זכינו בהודו במכרזים פרטניים, כעת מדובר בחוזה גדול, שאתה יודע 10 שנים קדימה איפה אתה עומד. יש לנו תוכניות ואסטרטגיה ולא עובדים לפי מקריות".
הקצב של ההודים אמנם שונה מקצב ישראלי, כאשר הזכייה במכרז מול הצבא ההודי הייתה כבר במרץ 2023 והיוותה הטריגר הראשון לזינוק במניה. חתימת ההסכם מול הצבא ההודי בסוף השנה שעברה, לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, תדלקה את המניה פעם נוספת, וכעת שתי החברות (ארית ובאהארט) נמצאות עדיין בפינג־פונג לקראת חתימה על ההסכם החדש ביניהן, אך ברור שזה ייחתם בסופו של דבר. "זה לקוח מצוין", סבור שטפלר שמעריך כי "בעוד 3־5 שנים נצטרך להקים בהודו חברה בת ולייצר שם חלק מהחלקים. זה חלק מהדרישות".
חיים שטפלר, מנכ''ל ארית / צילום: מירי פייבר
"לא יזיזו אותנו משדרות, אנחנו פה מתוך ציונות"
על התוכניות לעתיד הוא מפרט כי "אנחנו רוצים להתייצב בשוק הישראלי על ייצור של 100 אלף מרעומים לשנה, בנוסף לשוק האמריקאי. זה אומר שנגיע להכנסות של 150 מיליון שקל לשנה, אפילו יותר. אבל צריך להיות שמרנים".
לשם השוואה, בשנה שעברה רשמה החברה הכנסות של 58 מיליון שקל, זינוק של 60% ביחס לשנת 2022. הרווח הנקי עמד על 10.7 מיליון שקל, כמעט כולו בזכות מלחמת חרבות ברזל, שכן את המחצית הראשונה של אותה שנה סיימה החברה בהפסד של 5.6 מיליון שקל. במחצית הראשונה של 2024 רשמה ארית הכנסות של 29 מיליון שקל וגם עברה לרווח חצי שנתי של 5.8 מיליון שקל, מה ששוב מצביע על התנודתיות הגדולה בפעילות החברה.
מה יקרה אחרי 2025?
"צה"ל צריך מאות אלפי מרעומים בשנים הקרובות כדי לחדש מלאים, ובארץ אנחנו כמעט בלעדיים כספקים של מרעומים בארטילריה. בנוסף, צה"ל מתחמש בתותח חדש של אלביט שיכול לירות 30־40 פגזים בדקה, זה מטורף. וגם זה יהיה כמויות אדירות של מרעומים שאנחנו נספק. נוצר כאמור מחסור אדיר ולכן גם כספי הסיוע האמריקאי לא יעזרו. יצטרכו להזמין מאיתנו. לאורך השנים לא הזמינו מאיתנו והעדיפו להזמין מחו"ל, זו טעות גדולה כי בסוף צריך לשמור על ייצור עצמי".
תישארו בשדרות?
"אנחנו פה מתוך ציונות, מתפיסה שאנחנו רוצים לתת עבודה לאזור וגם מפתחים את המפעל. אז אין כוונות לזוז מפה בזמן הקרוב".
כתבות
ני"ע
