החוקר היהודי־קנדי שמזהיר: כך "טפילים אידיאולוגיים" משתלטים על המערב

בשנים האחרונות תופעת ה־Woke, שמכונה בעברית נעורות, סוחפת את המערב. מקור התנועה החברתית והפוליטית בשמאל האמריקאי, ומטרתה המקורית הייתה לפעול למען מה שתומכיה מגדירים כצדק חברתי ומגדרי. לא לקח הרבה זמן עד שאותה "התעוררות" גררה אירועים מטרידים ולעיתים גם אלימים.

● ראיון | האיש שנלחם עבור ישראל: "אני לא יודע אם נשאר משהו מהאו"ם שכדאי להציל"
● ראיון | "חשבתי שהודו היא אלופת העולם ברגולציה. עד שהגעתי לישראל" 

עד לשנה האחרונה, אירועים של סטודנטים שמתבצרים ברחבי הקמפוסים של אוניברסיטאות העילית, אנרכיה ברחובות, ביזת חנויות, הערצה של אוסאמה בן־לאדן בטיקטוק, ואף פיטורי מדענים ובכירי חברות הייטק המצטטים ממצאים שאינם הולמים את פוליטיקת הזהויות, היו תופעות שעוסקות במה שקורה בארה"ב. אבל מאז 7 באוקטובר, התופעה הגיעה גם לפתחנו. מחבלי הנוח'בה תוארו כ"לוחמי חופש", סטודנטים יהודים נאלצו להתבצר בקמפוסים בשל חשש ממפגינים פרו־פלסטינים, שגם ראשי המוסדות המכובדים סירבו לגנות או להוקיע.

אם בעבר המגמה נתפסה כ"טרלול פרוגרסיבי" שקיים רק בשוליים, היום כבר ברור שמדובר במשהו הרבה יותר עמוק ומשמעותי.

חוקר מדעי החברה היהודי־קנדי גד סעד סבור שמה שמניע את התופעות הללו היא השתלטות מעין־טפילית של תבניות חשיבה מעוותות על התודעה המערבית. בספרו פורץ הדרך והשנוי במחלוקת "פרזיטים - כיצד איבד המערב את ההיגיון הבריא" שתורגם לאחרונה לעברית ורואה אור בספריית "שיבולת", סעד מנסה להסביר איך חשיבת העדר הפרוגרסיבית משמידה את השכל הישר ומאפשרת את פריחתן המחודשת של רעות חולות רבות, מהפרעות אכילה ועד אנטישמיות.

אחרי 7 באוקטובר המוני סטודנטים יצאו להפגין נגד ישראל עוד לפני שהיא בכלל הגיבה לאירועים. איך תסביר זאת?
"זה לא מפתיע אותי, זה הנרטיב של הוויקטימולוגיה. רוב הוגי המערב, ובוודאי מי שלומדים באוניברסיטאות בצפון אמריקה, 'טופלו' להאמין שכשמדובר בסיפור הקולוניאלי מול המקומי, המדכא מול הקורבן, היהודים הם מטבעם המדכאים כי הם החזקים. תראה את הטנק הציוני, ולעומתו את הפלסטיני המסכן שיש לו רק קלע ויכול רק לזרוק אבן. תמונות מהסוג הזה מפעילות את המערכת הרגשית שלנו, ומכיוון שרוב האנשים לא אוהבים להתאמץ ולחשוב, זה הרבה יותר קל להפעיל את המערכת הרגשית. כך הם מובלים להאמין שבכל הנוגע לדינמיקה בין ישראלים לפלסטינים - ברור שהיהודים הם הרעים כאן".

פרופ' סעד, יהודי שנולד ב־1964 בביירות ונמלט עם משפחתו לקנדה עם פרוץ מלחמת האזרחים בלבנון ב־1975, הוא מרצה לשיווק, לשעבר ראש הקתדרה למחקר מדעי ההתנהגות האבולוציוניים וצרכנות דרוויניסטית באוניברסיטת קונקורדיה בקנדה. הוא חלוץ ביישום הפסיכולוגיה האבולוציונית על התנהגות צרכנים.

 ''מנותקים מהמציאות''. מפגינים באוניברסיטת קולומביה / צילום: Reuters, Lev Radin

"מדברים ממגדל השן בלי קשר למציאות"

לא מזמן נסעתי לארה"ב ושמתי לב למשהו מעניין. בברוקלין, באזורים של מעמד הביניים והפועלים, התמיכה בישראל הייתה משמעותית. לעומת זאת, במנהטן ובאזורים יותר אקדמיים סביב אוניברסיטת קולומביה או NYU, התמיכה בישראל לא קיימת.

"זה בדיוק ​​הלך הרוח הטפילי. נדרשים אינטלקטואלים כדי להמציא כמה מהרעיונות המטופשים ביותר באנושות. זאת כי אינטלקטואלים קיימים בעולם נדיר, המנותק לחלוטין מהמשוב של המציאות. כך אפשר לשבת במגדל השן ולדבר בביטחון מופרז בנושאים שאין להם שום קשר למציאות. פרופסור אנונימי שמלמד בקמפוס יכול להגיב על כל מיני דברים, ואין לכך שום השפעה או חיכוך עם המציאות שיתקנו אותו. לעומת זאת, אנשי הצווארון הכחול ממעמד הפועלים שהזכרת נטועים במציאות. אתה לא יכול להיות שרברב שמיישם צנרת פוסט־מודרניסטית או לבנות גשרים באמצעות פיזיקה פוסט־מודרניסטית, ולכן לא רואים כל כך הרבה מהרעיונות הטפיליים האלה בבתי הספר להנדסה או למנהל עסקים - כי הם קשורים למציאות. אבל אם אתה בא ממדעי הרוח או מהתחומים היותר אקטיביסטיים במדעי החברה, אז אתה לא מקבל שום חיכוך עם המציאות".

מתי הבנת שזו בעיה קשה באקדמיה? הרי זה לא תחום המחקר שלך.
"ביום הראשון שלי כפרופסור. המחקר המדעי שלי הוא כמדען התנהגות אבולוציוני, משמע שאני לומד התנהגות אנושית באמצעות עדשה אבולוציונית. באותו האופן שבו אני יכול להסביר לאבולוציה מדוע העיניים שלנו מעוצבות כפי שהן, אני יכול להחיל את העדשה האבולוציונית על האיבר החשוב ביותר בגוף, המוח".

עבור רוב מדעני החברה, הוא אומר, "זה היה דיבור מטורף", שכן בעיניהם מה שהופך אותנו לבני אדם הוא שאנחנו מתעלים מעל הביולוגיה שלנו. "מבחינתם הביולוגיה היא הסבר הגיוני להתנהגות של הכלב שלך, אבל חס וחלילה אם תעז להשתמש בה כדי להסביר התנהגות אנושית. אנחנו חיות תרבותיות. אבל האמת היא שאנחנו לא - אנחנו חיות ביולוגיות ותרבותיות. וכל כך מוקדם בעבודה המדעית שלי, כשראיתי את סוג ההתנגדות שעמדתי בפניה, חשבתי שזה מוזר. איך אנשים משכילים מתווכחים איתי על דברים כמו האם הורמונים משפיעים על ההתנהגות שלנו? כמובן שהם משפיעים. זו הייתה החשיפה הראשונה שלי לרעיונות הטפיליים האלה. ככל שהזמן עבר, ואני כבר 31 שנה פרופסור, ראיתי שהבעיה הולכת ומחמירה".

עד כמה הדבר הזה משפיע על היכולת להגיע לחקר האמת באקדמיה? יש נושאים שאסור לחקור? שאם יש תוצאות לא "נכונות" אז צריך לצנזר?
"זה שכיח, במיוחד בנושאים נפיצים - למשל הבדלי מין. אם תערכו מחקר על הבדלים בין המינים ותראו שנשים עדיפות על גברים במשהו, אז קדימה - תפרסמו את זה ותזכו להערכה כמדענים גדולים. אבל אם תגלו שגברים עדיפים במשימה מסוימת, עדיף לתייק את המחקר במגירה כדי לא לפרסם את הפטריארכיה הסקסיסטית.

"הבעיה היא שלא כך פועל המדע. למדע לא אכפת מהרגשות שלך, הוא חותר לאמת. ובניגוד לדת שבה הכל סטטי ואסור לערער על האקסיומות, האמת משתנה. מה שחשבנו שנכון במדע לפני 300 שנה, עודכן. אז לא אגיד שדבר מסוים נכון ולעולם לא ישתנה, אבל אני מאמין שהחתירה הבלתי משוחדת אחר האמת היא משהו ששווה לעשות".

"טפילים" הביאו למערב אידיאולוגיות הרסניות

בפרק השישי בספר, "תסמונת היען הטפילית", סעד משווה בין טפילים ביולוגיים והשתלטותם על הנשא לבין הרעיונות הפרוגרסיביים המשתלטים על המערב. לטענתו, במקום להתמודד מול האידיאולוגיות ההרסניות הללו, המערב מתעלם, כמו יען שטומן את ראשו בחול.

כל פתוגן, כל וירוס, מתחיל ממשהו. למשל, אני עיוור בעקבות מחלה מיטוכונדריאלית, שאני יכול לשרטט את תחילתה דורות אחורה. מתי הווירוס הדביק את המערב?
"ראשית, אסביר מדוע השתמשתי במסגרת הטפילית העצבית כדי להסביר כיצד התפתחו פתוגנים של רעיונות. בתור מדען אבולוציוני, אני מסתכל לעתים קרובות על התנהגות של בעלי חיים כדי ליצור הקבלות לבני אדם, והגעתי למגרש של חקר טפילים ומארחים. טפילולוגיה עצבית היא כשטפיל מבקש להגיע למוחו של המארח, ולשנות את המעגל שלו כדי לשרת את האינטרס שלו. כך, למשל, צרצר עץ מתעב מים, אך כאשר סוג מסוים של תולעת נטפל אליו, והתולעת צריכה שהצרצר יקפוץ למים, הוא מוכן לקפוץ בשמחה למים ולהתאבד בשירות הטפיל. זו הייתה ההתגלות שלי, הבנתי שעכשיו אני הולך לטעון שבני אדם יכולים להיות טפילים עצביים על ידי תולעי מוח אידיאולוגיות.

"עכשיו לשאלתך. מה מקור הטפיל הרעיוני הזה? אני טוען שכל אחד מהרעיונות הטפיליים הגיע ממקור ומועד אחר, אבל הפוסט־מודרניזם הוא הסבא של הרעיונות האלה. הוא מתיימר לטעון שאין אמת אובייקטיבית, מלבד האמת האובייקטיבית שאין אמת אובייקטיבית. זה רעיון טפילי כי למעלה זה למטה, שמאל זה ימין, נשים הן גברים, חופש הביטוי הוא השתקה, חירות היא עבדות, מלחמה היא שלום וכן הלאה. זה ניהיליסטי באופן מוחלט".

לדברי סעד, המקור של הרעיונות הטפיליים האלה דווקא ממקום אצילי. "פמיניזם שוויוני למשל הוא רעיון מצוין, זה אומר שצריך להתייחס לגברים ולנשים באופן שווה על פי החוק. אבל פמיניסטית רדיקלית תגיד שאם אנחנו רוצים למגר את הסטטוס קוו הסקסיסטי ולרסק את הפטריארכיה, אנחנו צריכים לטעון שגברים ונשים לא ניתנים להבדלה, ושרק הבניה חברתית גורמת לגברים להיות חזקים פיזית מנשים. העמדת עמדה כזו מאפשרת להילחם טוב יותר בעוול. אז זה התחיל ממקום אצילי והפך לשטויות לא הגיוניות. כל הרעיונות הטפיליים התחילו כמטרה טובה, שאחר כך הובילה להרס האמת".

יש לזה נקודת התחלה ברורה?
"לא, זה לא כל כך פשטני. אני יכול לתת תזמון שונה לכל פתוגן רעיוני. הפוסט־מודרניזם היה לפני כ־50 שנה עם כל החברים הצרפתיים כמו ז'אק דרידה, מישל פוקו, ז'אק לאקאן, שהיו הכותבים הכבדים המקוריים של התנועה. אז ב־50 עד 100 השנים האחרונות, הרעיונות הרעים האלה נכנסו לתוך הקמפוסים ואז פרצו החוצה. עכשיו, כמובן, יש זרז שגורם לכולנו לחוש את זה, אבל זה לא התחיל בצורה על־טבעית לפני כמה שנים".

אחרי 7 באוקטובר הבנתי משהו: האנשים האלה תמיד יבקרו את התרבות שלהם ויתרצו כל בעיה בתרבות אחרת כנובעת מהרעות החולות במערב.
"בדיוק. יום אחד קיבלתי מייל מקולגה באוניברסיטה שכתבה לי: 'ערבית היא שפת האם שלך, אתה יודע הרבה על האסלאם. אני רוצה לדעת האם האסלאם אוהב יהודים או לא?'. אז כתבתי לה בחזרה ואמרתי, 'ובכן, במקום לכתוב תשובה ארוכה, אשתף אותך בקליפ שמורכב ממונטאז' של הרבה אימאמים מוסלמים שפשוט מראה מה הם אומרים במסגד על היהודים. היא כתבה לי בחזרה 'נראה שאתה לא שונה מהקיצוניים עצמם עם הקיצוניות שלך'. אז היא מבקשת ממני ראיות, ואני חולק איתה, וזה מראה עד כמה אני דוחק לשוליים את האצילים, השלווים והטובים. המוח הטפילי לא שמור לקטגוריה אחת של אנשים, קבוצה אחת של אנשים דתיים. אבל מה שברור הוא שככל שיש לך יותר השכלה רשמית - כך גדל הסיכוי שתהיה טפיל".

איך ישפיע טראמפ, ומה המצב בישראל

אחרי הניצחון של דונלד טראמפ, הרבה אנשים אמרו שזה המוות של ה־Woke. אתה חושב שזה נכון?

"זה בהחלט הפסד צורב להרבה מאוד מהדברים האלה, אבל מיד לאחר החגיגות אבקש לא להיות שאננים. טראמפ יבוא וילך. ניצחונו הוא בהחלט מציאות יותר טובה ממה שהיה קורה לו קמלה האריס הייתה מנצחת, אבל זה לא אומר שבאופן קסום כל הרעיונות הטפיליים האלה יפסיקו להתקיים ברגע שהוא ייכנס לבית הלבן. לקחו עשרות שנים עד שהנגיף הקולקטיבי הזה עלה מתוך הקמפוסים ועוד מוסדות אליטה לתוך החברה הכללית. הייתי רוצה לחשוב שלא ייקחו עשרות שנים למגר את הרעיונות האלה, אבל זה ייקח הרבה יותר מארבע שנים. ואם הנשיא שיבוא אחרי טראמפ יתמוך ברעיונות האלה, אז גם נחזור לנקודת ההתחלה. זו מלחמה אידיאולוגית ארוכת טווח. דברים כאלה לא נעלמים ביום".

 מסמל את מות ה־Woke? טראמפ / צילום: ap, Rick Scuteri

סעד מבקש להדגים חלק מהטירוף של הנעורות, ומספר על כך שזומן לסנאט הקנדי ב־2017 כדי לתת עדות מומחים שמאשרת שיש שני מינים, זכר ונקבה: "מסתבר שבמאה ה־21 אתה באמת זקוק לפרופסור למדעי ההתנהגות האבולוציוני כדי לאשר שיש זכר ונקבה. עד לפני 15 דקות נראה היה ש־117 מיליארד האנשים על פני כדור הארץ ניווטו בקלות את הבעיה הקשה הזו".

עוד הוא מזכיר את השופטת החדשה בבית המשפט העליון בארה"ב, קטנג'י בראון ג'קסון, שנשאלה בשימוע בסנאט 'מה זה אישה' וסירבה לענות. "העובדה שאדם כה בכיר כל כך רחוק מהמציאות, מעידה שהבעיה לא תיעלם רק בגלל שטראמפ נכנס לבית הלבן לארבע שנים".

הישראלים לא כל כך מושפעים מהאידיאולוגיה הזו. למה?
"זו שאלה מעניינת. סביר להניח שאקדמאים ישראלים מושפעים מהעניין הזה בדיוק כמו בעולם, מי שלומד באוניברסיטה לזמן ממושך הולך ליפול טרף לאותה טיפשות. אבל הישראלי הממוצע דומה יותר לדוגמה הקודמת על מעמד הפועלים בארה"ב. הישראלי הממוצע עסוק מדי בלהבטיח שהמדינה שלו לא תוכחד על ידי השכנים ה'ידידותיים' מכדי להתעסק בשטויות האלה. למציאות יש דרך להטיח בך היגיון בריא, והסביבה הקשה של הישראלים מספקת להם חיסון טבעי".

הכל מוביל בסוף לסוציאליזם

האם אנשים שמושפעים מתנועת הנעורות נוטים להיות פחות קפיטליסטים ויותר בעד שליטת המדינה בכלכלה?
"כל הפתוגנים האלה מובילים באופן טבעי לסוציאליזם. בסוציאליזם האינדיבידואל הרבה פחות חשוב מהקולקטיב. אני אוהב לצטט את אחד מחוקרי החרקים המפורסמים, שחקר נמלים. בסוג הנמלים שהוא חקר יש מלכת רבייה וצוות של נמלים חיילים ופועלים. כולם קיימים רק לטובת מושבת הנמלים. כששאלו אותו מהן דעותיו לגבי קומוניזם, סוציאליזם ושיטת דומות, הוא אמר, 'רעיון מצוין, רק למין הלא נכון'. כלומר, הסוציאליזם הזה לא עובד עם בני אדם כי יש אנשים שעובדים קשה יותר, ששאפתנים יותר. לכן, מערכת פוליטית חברתית־כלכלית שמנוגדת לטבע האנושי נידונה להיכשל. הקפיטליזם תואם יותר את הטבע האנושי המולד שלנו. מכל הסיבות האלה, סביר הרבה יותר שאנשים סוציאליסטים הם שנדבקים בטפיל הנעורות".

בשנת 2007 פרסמת ספר בשם "הבסיס האבולוציוני של הצריכה", המיישם עקרונות דרוויניסטים בהבנת דפוסי הצריכה שלנו. מה בעצם בדקת ומה החידוש כאן?
"למעשה, המצאתי דיסציפלינה חדשה שאני קורא לה צריכה אבולוציונית. הרעיון פשוט: בניגוד למה שמלמדים אותנו בשיעורי כלכלה, התנהגות ארגונית, פסיכולוגיה של כוח אדם ויזמות ומנהיגות, אי אפשר ללמוד את כל התופעות הללו בניתוק מוחלט מהכוחות הביולוגיים שמעצבים אותן. אם יש 2 מיליון מינים על פני כדור הארץ, והייתי מדען שחוקר 1,999,999 מינים אחרים, לעולם לא הייתי עושה זאת מבלי להזכיר את המורשת הביולוגית של המין הזה. עד שנכנסתי לתחום, באקדמיה הייתה סברה שרק מין אחד ניתן לחקור במנותק לחלוטין מהביולוגיה - בני אדם.

"ובכן, איך נוכל ללמוד התנהגות צרכנים מבלי להסתכל על הכוחות הביולוגיים שמעצבים את הצריכה שלנו? אין ספק שהסיבה לכך שכל בן אדם יעדיף מזון שומני כלשהו על פני סלרי נא חייבת להיות נטועה במורשת הביולוגית שלנו. גם העובדה שלכולנו יש העדפות זוגיות אוניברסליות מסוימות קשורה לביולוגיה שלנו. הדבר הזה משפיע משמעותית על הרגלי הצריכה שלנו במגוון תחומים".

במחקר שלו, סעד מנסה ליישם את עקרונות האבולוציה כדי לחקור את הבסיס הביולוגי של מה שהופך אותנו לצרכנים. "קח למשל דוגמה קצת בוטה: כשאתה נוסע ברחבי בארה"ב, כמעט בכל עיר תראה הרבה מועדוני חשפנות שמיועדים לגברים וכמעט אפס שמיועדים לנשים. האדם הפשוט, שמסתכל על הכלכלה ללא התובנות הביולוגיות, עלול לומר שיש כאן הזדמנות עסקית מדהימה וצריך מהר לפתוח מועדונים לנשים. אבל עובדתית זה לא יעבוד ברמה המונית. למה? כי יש העדפות ביולוגיות בין גברים לנשים שמשפיעות על ההתנהלות הצרכנית", הוא אומר.

"ברגע שמבינים את הדבר הקריטי הזה, שאדם הוא לא ייצור שמנותק מהביולוגיה הטבעית שלו, אז הגישה של מי שרוצה לפנות לצרכן משתנה", מסכם פרופ' סעד. "אי אפשר להתעלם מאמיתות מדעיות. בסוף, כדי להבין את השוק ואת הצרכנים בתוכו, זה קריטי שנבין את התחום הביולוגי שמוביל אנשים להעדפות מסוימות".