מאות כורים היו לכודים במשך חודשים - עד ששני גברים יצאו למשימת חילוץ יוצאת־דופן

מאות כורים נלכדו מתחת לאדמה ללא מזון ומים בסטילפונטיין שבדרום אפריקה. שני גברים המתגוררים בסמוך התנדבו לרדת למקום, אליו המשטרה, גורמי ממשל או מצילים מקצועיים לא היו מוכנים להגיע.

● הגוף התאים את עצמו לחיים במים: האבולוציה המהירה של נוודי הים 
● מה הערך הכלכלי של מטבעות טראמפ ומלניה ואיך נולד הטרנד שכובש את שוק הקריפטו 

השבוע, בירידה הראשונה שלהם לתוך הפיר, יצאו מנדלה צ'ארלס ומזוואנדיל מקוואיי, לבושים בכובעים לבנים, בפנסי ראש ובחולצות טריקו, מכלוב אדום שהשתלשל על כבל ממנוף על פני הקרקע, כ-1,300 מטרים מעליהם. הפנסים שלהם האירו ים של פנים כחושים של גברים שהצטופפו בתחתית, בכו והתחננו שיצילו אותם מהאפלה של מכרה הזהב הנטוש Buffelsfontein. הפנסים של הכורים כבו שבועות או חודשים קודם לכן.

המתנדבים ירדו ועלו יותר מ-30 פעמים מתחת לאדמה במהלך שלושת הימים הבאים, והעלו 246 חופרים חיים ושרידים של 78 נוספים. הכלוב, שנועד להכיל שישה אנשים בצפיפות, הרים עד 13 גברים אל פני השטח בחלק מן ההעלאות.

"אני לא יכול להסביר את הריח שם למטה", אמר צ'ארלס, בן 38, לוול סטריט ג'ורנל, בכניסה למכרה בסטילפונטין, כ-160 קילומטרים מדרום-מערב ליוהנסבורג. "הם אמרו לנו שהם אכלו בשר אדם ומקקים. הם איבדו תקווה".

משימת החילוץ, שהסתיימה ביום חמישי, לאחר שלא נמצאו ניצולים נוספים, הביאה לסופו של מבוי סתום בן חודשים, בין כורים שחפרו באופן בלתי־חוקי בחיפוש אחר זהב, לבין ממשלה שהייתה נחושה להכריח אותם לעלות אל פני השטח. הכורים היו לכודים למטה מאז שהמשטרה ניתקה את אספקת המזון והמים שלהם באוגוסט. בקשה משפטית שהוגשה על־ידי ארגון זכויות אדם להאצת החילוץ, כללה תצהיר של כורה שאמר, בין היתר, כי חלקם נאלצו לצרוך בשר אדם כדי להישאר בחיים.

 כורה שנלכד במכרה הזהב בסטילפונטיין מפונה באלונקה, לאחר שחולץ / צילום: ap, Themba Hadebe

לאחר שארגוני זכויות אדם פתחו בשורה של מהלכים משפטיים נגד המצור, הממשלה יזמה לבסוף את מבצע החילוץ. אולם, גורמים רשמיים סירבו לאפשר למשטרה או לעובדי ממשלה אחרים להיכנס למכרה, מחשש לביטחונם בדיסטופיה תת-קרקעית שעלולה להיות כאוטית, ולעתים קרובות אף קטלנית. אפילו בזמנים רגילים, התקבלו דיווחים על קרבות יריות בין כורים מתחרים בעומק של יותר מקילומטר מתחת לאדמה.

ואז נרתמו צ'ארלס ומקוואיי לעזרה. חברי הילדות נוחי האופי גדלו יחד בעיירה קוּמה, קילומטרים ספורים מן המכרה. מקוואי מובטל וצ'ארלס, כמו הגברים שהציל, עבד כ"זאמה זאמה", המונח המקומי לגברים שחופרים זהב באופן בלתי־חוקי בפירים שנסגרו על־ידי החברות שניהלו אותם. פירוש הביטוי בשפת הזולו הוא "לקחת סיכון".

צ'ארלס, שלמד בבית הספר עד כיתה י"א, אמר שהוא יצא בפעם האחרונה מתחת לאדמה באוקטובר, ממכרה זהב נטוש אחר בקרבת מקום. הוא חי במנהרות מתחת לפני השטח במשך שלושה חודשים, שם המסחר התת־קרקעי פעל כרגיל. הוא רכש בקביעות מזון, משקאות ופנסי ראש, ממוכרים המביאים את מרכולתם למכרות.

"בזכות זה הצלחתי לרדת - רק חשבתי על החבר'ה האלה", אמר צ'ארלס, אב לארבעה. "לא היה אכפת לנו מהסכנה. רצינו להציל את הבחורים האלה".

"לקחתי את הגופות במו ידיי והכנסתי אותן לכלוב"

גורמים רשמיים חשבו שיהיה זה נבון לשלוח שני מקומיים מן העיירה הסמוכה, משום שיש להם סיכוי גבוה יותר לתקשר עם החופרים החלשים והנואשים, מאשר לאלה שהיו מעורבים במצור שהוביל לנסיבות הקשות שלהם.

חברי הקהילה, לרבות מקוואי, היו מודאגים מכך שצוות החילוץ שאושר על־ידי הממשלה, שנותר מעל הקרקע, יעזוב אם לא יהיה מי שיתנדב להשתלשל למטה בכלוב כדי לאסוף את הכורים, החיים והמתים. גורמים רשמיים היו מודאגים מיכולתם של הגברים שנחלשו להיכנס, לפתוח ולסגור את הכלוב בבטחה בעצמם.

"לקחתי את הגופות במו ידיי והכנסתי אותן לכלוב", אמר מקוואי, בן 36, גם הוא אב לארבעה. "הממשלה שלנו הכזיבה אותם".

צ'ארלס אמר שהיה קשה להבטיח לגברים הסובלים שהוא ומקוואי ימשיכו לרדת להביא אותם, עד שכולם יועלו בשלום אל פני השטח.

"היה קשה להחליט" את מי להעלות קודם, אמר צ'ארלס. כל הורדה והעלאה ארכו יחד 45 דקות. הם ניסו לתת עדיפות לחלשים, לחולים ולמתים, מחשש שההירקבות תחמיר. הם הביאו איתם לחם, צ'יפס ומים, כדי להקל את השעות המייסרות האחרונות מתחת לאדמה.

במשך כחמישה חודשים, היו העובדים הבלתי־פורמליים לכודים מתחת לאדמה כשהמשטרה ניסתה "להבריח אותם החוצה באמצעות עשן", כדבריו של קומבודזו נטשבהני, שר בממשלת דרום אפריקה. המבצע היה חלק מתוכנית "לסגור את החור" של המשטרה למאבק בכרייה בלתי־חוקית, שהגיעה לרמות משבר בדרום אפריקה.

 משפחות ואקטיביסטים מפגינים למען חילוץ הכורים ממכרה סטילפונטיין / צילום: ap, Themba Hadebe

שיעור אבטלה מטלטל של 42% בדרום אפריקה הוביל לרמות גבוהות של עוני כרוני, ולא הותיר לגברים רבים ברירה, אלא לרדת לתוך פירי מכרות זהב שנסגרו על־ידי כמה חברות הכרייה הגדולות בעולם, כדי להאכיל את משפחותיהם. אנשי הזאמה-זאמה הם לעתים קרובות העובדים ברמה הנמוכה ביותר עבור כנופיות פשע גדולות, שמוכרות בסופו של דבר את הזהב בחו"ל.

בין אוגוסט לינואר, יצאו יותר מ-1,500 כורים מרצונם מפיר Buffelsfontein. אחרים מתו בניסיון לטפס החוצה מהמכרה, ואילו חלקם הפכו חלשים מכדי לנסות, לאחר שהתבצרו מתחת לקרקע במשך חודשים כדי להימנע ממעצר.

הממשלה עומדת מאחורי מעשיה

ניצולים שנשלפו מהמכרה בין שני לרביעי השבוע, הואשמו בהסגת גבול ובפשעים אחרים, והם נעצרו או נלקחו לטיפול רפואי. אף שהותקפו בשל שיטותיהם הקשות, גורמי הממשל שמרו על עמדתם הנחרצת נגד הכורים.

"אין שום דבר שהיינו עושים אחרת", אמר גנרל פטריק אסאננג, ממלא מקום מפכ"ל המשטרה של מחוז צפון מערב, בו נמצא Buffelsfontein, במסיבת עיתונאים ביום חמישי. הוא השווה את הקריאות להעניק סיוע הומניטרי לכורים לבקשה מהמשטרה לשלוח מזון ומים לשודד המתבצר בתוך בנק. שליחת הזנה לכורים תהיה "סיוע לפשע ולפלילים", הוא אמר.

 גנרל פטריק אסאננג, בשיחה עם עיתונאים מחוץ למכרה הנטוש / צילום: ap, Themba Hadebe

הכורים שחולצו מ-Buffelsfontein הם רק קומץ מעשרות אלפי אנשי הזאמה-זאמה בדרום אפריקה, רובם מהגרים שהגיעו ממדינות שכנות, בתקווה לחיים טובים יותר. אך עם מקומות עבודה מועטים, רבים מוצאים עצמם, בסופו של דבר, חופרים זהב באופן בלתי־חוקי, בתנאים מסויטים.

בדרום אפריקה יש יותר מ-6,000 מכרות נטושים - אלו שנותרו במדינה שהייתה, במשך עשרות שנים, המובילה בעולם בהפקת זהב. ממגזר כריית הזהב המפורסם של דרום אפריקה, נוצרו כמעט מחצית ממטילי הזהב והתכשיטים שיוצרו אי פעם.

המכרות במדינה, המתיישנים במהירות, הם גם העמוקים בעולם, הודות לעשרות שנים של עבודה שחורה זולה שנוצלה במהלך האפרטהייד, שיטת השלטון של המיעוט הלבן, שהסתיימה ב-1994. הדבר הפך את המשך הפעילות במכרות רבים ליקר ולמסוכן, והוביל לסגירות של חלקם.

משטרה וארגוני זכויות אדם אמרו כי צ'ארלס ומקוואי, גיבורים בקהילה המקומית שלהם, בה חיו רבים מן הכורים עם משפחותיהם, יקבלו גישה לייעוץ לאחר משימת החילוץ האיומה שלהם.

"זה היה טראומטי לראות את האנשים האלה", אמר מקוואי. "הלב שלי שבור".

החוויה הקשה גם גרמה לצ'ארלס לחשוב פעמיים על חזרה אל מתחת לקרקע כדי לחפש זהב, למרות היעדר מקומות עבודה בסטילפונטיין. הוא מקווה שהממשלה תכשיר את עבודתם של אנשי הזאמה-זאמה, ותאפשר לחופרים לעבוד בצורה בטוחה יותר במכרות סגורים של תאגידים.

"אני לא בטוח שאחזור למטה," אמר צ'ארלס. " בפעם הבאה, זה עלול להיות אני".