בשורה ליזמים: התיקון לחוק שיקטין את זמן ההמתנה להיתרי בנייה

תיקון לחוק התכנון והבנייה שאושר בכנסת ביום שני בקריאות שנייה ושלישית, יאפשר ליזמי פרויקטים נדל"ניים בינוניים וגדולים לעקוף ועדות רישוי מקומיות שמשתהות בהוצאת היתרי בנייה, ולפנות לרשות הרישוי שהארצית במינהל התכנון.

● הזוכים הגדולים במכרזי שדה דב וכמה תעלה דירה
● החברה שמכרה יותר משליש פרויקט ב־20/80: מה אומרים הדוחות על מבצעי הקבלנים?

להערכת מינהל התכנון, הדבר יקצר באופן משמעותי, אולי אף בשנתיים־שלוש, את זמני מימוש הפרויקטים. מצד שני, בפורום ה־15, שמאגד את הרשויות המקומיות הגדולות מכנים את החוק "עיסוק בזוטות, שנמנע מטיפול בבעיות האמיתיות של ענף הבנייה".

שיקולים זרים בעיכובים

התיקון מדבר על כך, שיזם שמגיש בקשה להיתר בנייה לפרויקט של 80 יחידות דיור לפחות, אך לא מקבל אותו מהרשות המקומית בתוך חצי שנה מיום ההגשה - יוכל לפנות לרשות הרישוי הארצית, שמצויה במינהל התכנון, וזו תטפל בהוצאת ההיתר במקום הרשות.

 רפי אלמליח, מנכ''ל מינהל התכנון / צילום: תמר מצפי

מדוע נדרשת התערבות כזו של גוף ממשלתי, בעניינים של רשויות מקומיות? כי משך הנפקת היתרי בנייה כיום יכול לארוך שנתיים־שלוש ולעתים אף יותר. "על פי הנתונים הרשמיים, משך הזמן הממוצע להוצאת היתר בנייה מגיע ל־407 ימים, אבל אנחנו יודעים מהנסיון, שהממוצע ארוך בהרבה", אומר רון רקח, מנהל אגף רישוי במינהל התכנון.

לכאורה, לא הייתה צריכה להיות בכלל בעיה עם הנושא: כשיזם מגיש בקשה להיתר בנייה, עליה להיות תואמת לחלוטין את התב"ע שאושרה. אם אינה תואמת - הוא לא יקבל את ההיתר. אם כן - איו שום סיבה שרשות הרישוי המקומי תעכב אותו. העובדה שבכל זאת מעכבים, מורה כי שיקולים זרים מעורבים לא אחת בהוצאת ההיתר.

"קיים לוח זמנים שמפורט בתקנות הרישוי, אבל אנחנו מזהים תהליכים 'מחוץ למערכת' שמושכים את הזמן", מסביר רקח. "יזם פונה בבקשה לקבל היתר. הרשות לא מאשרת את קליטת הבקשה, ובמקום זה פונים אליו מחוץ למערכת הרישוי, ודורשים ממנו עריכת שינויים בבקשה. הזמנים הללו של ההתדיינויות מחוץ למערכת, לא נספרים בכלל, והם מאריכים מאוד את זמני ההיתרים.

"הבעיה, שאם הבקשה להיתר תואמת לתוכנית - חייבים להוציא אותו על פי חוק, ואין לרשות המקומית שום מרחב של שיקול דעת. אבל אנחנו חשים באווירה, שבה כל אחד שומר על האינטרסים שלו. לפעמים ראש העיר לא אוהב את התוכנית המאושרת ורוצה לשנות אותה, מה שמביא את הרשות המקומית להערים קשיים על היזמים, אפילו שאין לה זכות חוקית לזה".

כאן תכנס רשות הרישוי הארצית לתמונה: יזם שמרגיש שהרשות המקומית מעכבת אותו מטעמים לא ענייניים, יפנה לרשות הארצית, שתקיים דיון מקדמי בבקשה. "יתכן שנמצא, שהטיפול בבקשה התעכב בגלל המלחמה ואנשים שגוייסו למילואים, ושמחוץ לזה הרשות המקומית משתפת פעולה. במצב כזה לא נתערב, כי אנחנו לא גוף שבא במקום, אלא רק גוף שצריך לאזן במצב שבו מתקיימות בעיות", אומר רקח.

"אני יכול לומר גם, שמהשטח אני חש, שיהיו מהנדסי ערים שיברכו אותנו על זה, כי הם מצויים במצב לא נעים מול ראשי הערים שלהם".

"הבעיה היא אחרת"

התיקון לחוק מאפשר לרשות הרישוי לטפל גם בתשתיות, כגון מנהרות של תשתיות, מתקני חשמל ואגירת חשמל, תחנות כוח, התפלת מים, מתקני טיהור שפכים והולכת שפכים ועוד.

"באופן כללי התשתיות הללו הן NOT IN MY BACK YARD ברשויות מקומיות ובוועדות מקומיות מתקשים לטפל בהם, גם מטעמים מקצועיים", מסביר רקח. "לא פעם גם קו תשתית כזה כולל לפחות 2־3 רשויות מקומיות, וכל אחת פועלת לפי השיקולים והקצב שלה. לכן צריך כאן גורם ארצי מתכלל, שיעבוד מול הרשויות בשיתוף פעולה".

ואולם הרשויות המקומיות, לפחות אלה החזקות - אינן מתרשמות מהשינוי בחוק. "לצערי, הממשלה ממשיכה בקו החשיבה הלא מציאותי הזה שסבור שזו הדרך לקצר את משך הבניה", אומר מנכ"ל פורום ה־15, איתן אטיה. "הנתונים והעובדות מראים באופן ברור, שאין כיום שום בעיה עם תכנון ועם היתרים.

"על המדף התכנוני והרישויי יושבות להן עשרות אלפי יחידות דיור שתוכננו ואושרו, ומתחננות להיבנות. הבעיה היא בכך שכל כוח הבנייה הקיים בישראל מסוגל לבנות לא יותר מ־70 ומשהו אלף יחידות דיור בשנה. בזה הממשלה צריכה לטפל. לדאוג שבמדינת ישראל כוח הבניה יהיה מסוגל לבנות 150 אלף יחידות דיור בשנה.

"אבל למה שהממשלה תעסוק בכל כוחה בדבר החשוב והאמיתי, הקשה והמאתגר הזה, אם אפשר לעסוק בזוטות?"