קיסריה: שכונות בלי זיקה מוניציפלית

ב-22.9.97 הגישה המועצה האיזורית חוף הכרמל עתירה לבית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, לחייב את שר הפנים דאז, אלי סוויסה, לצרף שלוש שכונות מגורים בקיסריה לשטח השיפוט שלה. אגב כך העמידה המועצה על סדר היום את השאלה, האם הייתכן שאזור מגורים, המאכלס מאות משפחות, יהיה מחוסר שיוך מוניציפלי.

מאז זרמו הרבה מים בירדן, ממשלות התחלפו, שרי פנים התמנו והתחלפו, הוגשו מאות עמודים על ידי כל הצדדים המעורבים, ניתנו עשרות החלטות ביניים, אך דיון ראשון לגופו של עניין לא התקיים.

זה המצב בקיסריה: שכונות 10-1 היו ונשארו בשטח השיפוט של המועצה האיזורית חוף הכרמל. כך גם חלק משכונה 13, שהיא שכונה חדשה. שכונות 11 ו-12 וחלק משכונה 13, אינן משויכות לאף רשות. דינם של התושבים בשכונות המשויכות כדין כלל תושבי ישראל. לעומתם, על תושבי השכנות החדשות חל דין מיוחד. אין תחולה בשכונות אלה לחוקי עזר, ואין התושבים בשכונות אלה משלמים ארנונה.

שיווק המגרשים בשכונה 13, ממשיך במלוא המרץ. רק לאחרונה יצאה החברה לפיתוח קיסריה במבצע מיוחד לרכישת בתים פרטיים. המבצע מכיל "בונוס" שאינו מופיעה במודעה: כלל תושבי קיסריה החלו לשלם ארנונה בשנת 1998, אבל בשכונות החדשות לא משלמים ארנונה עד עצם היום הזה. מדינת ישראל לא מזדרזת.

מהו שווי הבונוס הנובע מאי תשלום ארנונה? מנתונים שעולים מהעתירה, בארבע השנים האחרונות, בבית שגודלו 250 מ"ר, חסכה כל משפחה, 7,500 שקל לשנה ו- 30 אלף שקל בארבע שנים. בעלי בתים בגודל של 500 מ"ר חסכו כ-60 אלף שקל.

הסיפור של קיסריה המודרנית מתחיל בשנת 1882. אדמונד דה רוטשילד מקים את פיק"א ורוכש אדמות - ממטולה בצפון ועד גדרה בדרום. עליהן מוקמות מושבות הברון, מושבים, קיבוצים, מפעלי חקלאות ומפעלים תעשייתיים.

לאחר קום המדינה והקמת מינהל מקרקעי ישראל בשנות ה-50, נחתם הסכם בין מדינת ישראל למשפחת רוטשילד, ואדמות פיק"א הועברו כולן לבעלות המינהל. המשפחה ביקשה לשמור על קשר עם המדינה, לממש את חלומו של אדמונד האב, ולהקים בקיסריה איזור חיים ייחודי.

בשנים 1958 ו-1962 נחתם חוזה, שחודש לאחרונה באמצע שנות ה-90, ותוקפו עד 2032. הוקמה "החברה לפיתוח קיסריה", שבעלי השליטה בה הם משפחת רוטשילד ומדינת ישראל, ולה חברה-בת בבעלות מלאה - "קרן קיסריה" - המשמשת סוכן למימוש מטרותיה של חברת האם. על החתומים: שר האוצר דאז, לוי אשכול, ואדמונד דה רוטשילד, נכדו של הנדיב הידוע.

כיום יו"ר החברה הוא בנימין דה רוטשילד, וסגן היו"ר מזה מספר שנים הוא אברהם ביגר, מי שהיה מנכ"ל בנק כללי בתקופה בה משפחת רוטשילד שלטה בבנק. החברה המשותפת רכשה, בכספי רוטשילד, כ-30 אלף דונם בקיסריה. חלקם נמכרו עם השנים לתושבים שבנו בתים, חלקם שטחי ציבור, כולל על שטחי העיר העתיקה, חלקם הוחכרו לישובים באיזור, כגון קיבוץ שדות ים, לצורכי חקלאות - וישנו גם איזור התעשייה, בו פועלים עשרות מפעלים המעסיקים אלפי עובדים. ביגר אומר ל"גלובס", כי מדובר במתנה הגדולה ביותר שמדינת ישראל קיבלה מאז שהיא קמה.

ההסכם קבע, כי כל ההכנסות נכנסות לקרן, כך שאורך החיים שלה, בעיקרון, הוא אינסופי. כל עודפי הכסף, שאינם משמשים לפעילות, שימור ופיתוח נוסף, עוברים לתרומות.

אחד מסעיפי ההסכם בין המדינה לחברה קובע עצמאות ניהולית. לפיכך נקבע, שלא יחול שום שינוי מוניציפלי באדמות קיסריה, עד להשלמת פיתוחן. ההסכם מ-1958 צילם מצב נתון וקבע, כי מתישהו בעתיד, ייבדק וייקבע המצב מחדש, על פי קצב הפיתוח. נקודת הבדיקה הבאה נקבעה ל-2023.

ראשי המועצות בסביבה מתלוננים מזה שנים, כי מעמדם האקס-טריטוריאלי של המפעלים במקום, בגינו הם אינם משלמים ארנונה למועצות, יוצר העדפה שפוגעת באזורי התעשייה שהמועצות מבקשות להקים בתחומן. במשרד הפנים הקימו ועדות. הוועדה לגבולות מוניציפליים הגישה ממצאים והמלצות, הכוללות מספר חלופות אפשריות, תוך הדגשת המצב החוקי - ישנה התחייבות חוזית לקרן רוטשילד שלא לשנות את מעמדה.

ביגר הופיע מספר פעמים בפני ראשי משרד הפנים וחזר ואמר: "לא נכון להדליק אש בין המשפחה למדינה, מטעמים היסטוריים וגם ענייניים. לא נכון להיכנס לקטטה מכוערת ולהבריח את המשפחה החוצה, מה גם שיש הסכם חתום. אפשר להסתדר, כי הרי מדובר בכסף".

במועד חתימת ההסכם, היו חלק גדול של האדמות, שחשבו לבנות עליהן בתי מגורים, בשטח השיפוט של מועצה איזורית חוף הכרמל. אדמות אחרות היו בשטח השיפוט של המועצה המקומית אור עקיבא. כשהחלו פקידי הברון לבנות את השכונות הותיקות בקיסריה, הם לא העלו על דעתם לפנות לממשלה ולבקש את הוצאתן משטח שיפוט מוניציפלי בכלל, או של חוף הכרמל בפרט. וכך, כל שכונות המגורים הוותיקות של קיסריה נבנו בשטח השיפוט של מועצת חוף הכרמל.

בראשית שנות התשעים, עם גל העלייה הגדול ממדינות חבר העמים, נחקק חוק הליכי תכנון ובנייה אשר נועד לתת מענה תכנוני מהיר לצורכי השעה. משנחקק החוק, והביקוש למקרקעין נסק, ייעדו נציגי הברון מקרקעין לבניית שכונות חדשות בקיסריה, 13-11. אדמות אלה היו חסרות שיוך מוניציפלי.

אישור התוכניות נעשה במסלול המקוצר של ול"ל. סוגיית השיוך המוניציפלי של השכונות החדשות היתה לכאורה ברורה. מהוראות חוק הליכי התכנון עולה, כי סמכות הול"ל הוגבלה מלכתחילה לדיון בשטחים המצויים בשטח שיפוט מוניציפלי, וסביר להניח, כי אנשי הברון הניחו, שהשכונות החדשות תצורפנה לשטח השיפוט של חוף הכרמל, ולא תישארנה בשטח חסר שיוך.

על יסוד ההבנה זו, שהיתה מקובלת על מועצת חוף הכרמל, תכננה החברה לפיתוח קיסריה את התוכניות, כשהן משויכות לשטח השיפוט של החוף הכרמל, ודאגה לפרסם עובדה זו במסגרת הפרסום בדבר ההפקדה של התוכניות. אלה פורסמו תחת הכותרת: "הועדה המקומית לתכנון ובניה חוף הכרמל", בשטח השיפוט שלה. עקב "דחיפות העניין", לא התעכבו השר הממונה או ועדות התכנון. העניין הוא פשוט וידוע, השיוך המוניציפלי הוא מובן מאליו לכאורה, עניין פורמלי והוא יוסדר בהמשך הדרך, וודאי לפני שהשכונות תאוכלסנה. לבסוף, אושרו התוכניות על בסיס ההנחה המוסכמת על הכל בדבר שיוכן של השכונות לשטח השיפוט של חוף הכרמל.

משנתבקש שר הפנים, לחתום על הצווים והמפות שנועדו לבצע את השיוך, ואשר הוכנו לחתימתו, סירב לעשות כן, בשל סכסוך שבין המועצה המקומית אור עקיבא, לבין החברה לפיתוח קיסריה בנוגע לשטחי איזור התעשייה. לפיכך, פנתה חוף הכרמל לבית המשפט המחוזי בחיפה בעתירה לביטול התוכניות שכבר אושרו. עתירתה זו נמחקה בהסכמה, לאחר שבית המשפט המחוזי הביע את דעתו, שאין מקום לבטל את התוכניות זמן רב אחרי שאושרו והוחל בביצוען, ושלח את חוף הכרמל לריב את ריבה עם שר הפנים במקום אחר.

ביגר אומר, כי הבסיס של כל העניין הוא הרצון של ישובי הסביבה להבטיח את איכות החיים שלהם כפי שהיא היום: "התהליך נמשך תקופה ארוכה, מאחר ובסופו של יום הוא לא פשוט כלל ועיקר. קיימת התחייבות חוזית של מדינת ישראל, שעל בסיסה היא קיבלה את הקרקעות ולא ניתן לבטל אותה במחי יד".

במועד הגשת העתירה הסכימה החברה לפיתוח קיסריה לשיוך השכונות החדשות לשטח השיפוט של חוף הכרמל. משהוגשה העתירה, הוקמה ועדת חקירה לגבולות על פי פקודת העיריות.

עתה המתינו הכל להמלצות הוועדה. משנמסרו המלצות הוועדה ונתקבלו כבר על ידי מחליפו של סויסה, חיים רמון, הוא הודיע על נכונותו לחתום על צווי השיוך והמפות המתאימות. אבל אז אסר עליו היועץ המשפטי לממשלה, אלייקים רובינשטיין לעשות כן, לנוכח התנגדותה של החברה לפיתוח קיסריה.

בינואר2001, החליט רמון בכל זאת, כי יש לצרף את איזור התעשייה של קיסריה לתחום שיפוטה של המועצה המקומית אור עקיבא, וההכנסות יחולקו בין הרשויות המקומיות השכנות. רובינשטיין כאמור, הנחה את רמון, לא לחתום על צווים המעבירים את אזה"ת של קיסריה ושכונות בקיסריה לשטח השיפוט של אור-עקיבא. כך עלה מהודעת פרקליטות המדינה בבג"ץ בתגובה לעתירה.

הפרקליטות הודיעה לבג"ץ, באמצעות עו"ד דנה בריקסמן, כי מנכ"ל משרד הפנים נפגש עם נציגי החברה לפיתוח קיסריה. זאת, כדי לברר אלו הסכמות מקובלות על החברה בנוגע לאזורי התעשייה ושכונות המגורים בקיסריה והתקבולים שנובעים מהם. למרות זאת, הודיע רמון, בשלב מסוים, כי בכוונתו להורות על צרוף אזה"ת לאור-עקיבא, תוך חלוקת הכנסות עם רשויות סמוכות, ובנוסף להורות על צירוף שכונות לחוף הכרמל. רמון הורה בשעתו למנכ"ל המשרד להפסיק את הפגישות ולהכין את הצווים המתאימים למימוש החלטתו. אלא שכאן התערב רובינשטיין, שהנחה את רמון לא לחתום על הצווים קודם למתן חוות דעת משפטית בנושא.

לפני ההודעה לרמון שלח רובינשטיין לחברה לפיתוח קיסריה ולחוף הכרמל מכתבים, בהם הבהיר היועמ"ש, כי כל עוד לא תתקבל חוות הדעת בעניין חוקיות העברת השטחים, לאור ההסכם עם קרן רוטשילד, הרי שלא ניתן להעבירם.

רובינשטיין ציין בשעתו, כי סבר שמתנהלים מגעים בעניין, אך רמון לא מסר לו שנתן הוראה לא לקיים את הפגישות. מכאן, סבר רובינשטיין, עדיף שהנושא יגיע להכרעה בהסכמה, כל עוד אין חוות דעת משפטית בעניין. הפרקליטות פנתה מעת לעת לבג"צ וביקשה אורכות, על רקע מו"מ שנוהל בין החברה לפיתוח קיסריה, מנכ"ל משרד הפנים, ורשויות אחרות להסדרת מחלוקות שאינן נוגעות לשכונות החדשות.

לטענת חוף הכרמל, אם היה רובינשטיין שומע את עמדתה, יכול להיות שהיה מגיע גם הוא למסקנה, שעיקרון תום הלב מונע מאנשי קרן קיסריה לחזור בהם מהסכמה לשיוך השכונות החדשות לשטח השיפוט של חוף הכרמל, לאחר שהתוכניות אושרו, שכונה 11 אוכלסה במלואה ומכירת האדמות בשכונה 13 נמשכת. לפיכך, לטענתם, סוגיית בדיקת ההסכם שבין המדינה לבין החברה לפיתוח קיסריה אינה רלוונטית.

נראה שלאיש לא דוחקת השעה בסוגיה זו. הממשלה ויועצה המשפטי מתרחקים מנושאים סבוכים. כל עוד תלויה ועומדת עתירה , לא ירד הנושא מסדר היום, שכן בג"צ דורש תשובות בלוח זמנים מוגדר. שר הפנים, מבחינתו, הביע את עמדתו. לשיטתו, יש לצרף את השכונות החדשות לשטח השיפוט של העותרת. בכך הוא סיים, לכאורה, את תפקידו. בכל מקרה, אי אפשר לספור את כמות התכתובת בפרשה זו.

הוכחה סוריאליסטית לבלבול הרב אותו יוצר התיק במשרדי היועץ המשפטי לממשלה מתקבלת במהלך האירועים הבא: עו"ד חיים פרוכטר, המייצג את המועצה האיזורית חוף הכרמל, פנה לפרקליטות על מנת לברר מספר פרטים שהוזכרו באחד ממכתביו של רובינשטיין. לשם כך פנה לעו"ד דנה בריקסמן, סגנית בכירה לפרקליטת המדינה, המצויה בפרטי התיק ומייצגת את המדינה. בריקסמן השיבה לפרוכטר, כי אינה בקיאה בפרטי הצעתו של רובינשטיין וביקשה לפנות לעוזרת של היועץ המשפטי או למשנה ליועץ, מני מזוז. מזוז מצידו הודיע, באמצעות מזכירתו, כי אינו בקיא בפרטים וכי יש לפנות.....לדנה בריקסמן.

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה, כי כפי שנמסר בהודעות שהוגשו בתיק זה לבג"צ, לאור ההסכם שנכרת בין המדינה לבין החברה לפיתוח קיסריה, מתעוררת השאלה האם קיימת האפשרות להעביר שטחים מקיסריה לתחומה המוניציפלי של רשות מקומית כלשהי, ללא הסכמת קרן רוטשילד.

בעקבות פניית קרן רוטשילד ליועץ המשפטי לממשלה לפני כשנתיים, הנחה היועץ את הצדדים הנוגעים לעניין למצות את האפשרויות להגיע להסכמה בסוגיה זו, ואם לא תהא הסכמה, הנחה היועץ את שר הפנים שלא לנקוט צעד באופן חד צדדי, אלא בכפוף לבדיקה משפטית שלו.

לטענת משרד המשפטים, התקיימו מספר דיונים בנושא וגובשה הצעה להסדר שהועברה לכל הגורמים על ידי היועץ. כמו כן, נערכה ישיבה עם נציגי קרן רוטשילד, במהלכה הועלו טענות מצדם לגבי הפרת ההסכם. הרשויות הקשורות לסוגייה זו לא זומנו, מאחר והם אינם צד להסכם, אומרים במשרד המשפטים. מכל מקם נמסר, כי הפרקליטות נתבקשה להגיש הודעה משלימה, בה תימסר תמונת מצב עדכנית. סוגיה נוספת שעלתה לאחרונה על הפרק, היא הקמת ועד מקומי בקיסריה, במסגרת המועצה האיזורית חוף הכרמל, וקביעת סמכויותיו. גם זה עוד לא פתור.

לדברי ביגר, מתקיימים דיונים קדחתניים בין הצדדים על מנת לסיים את הפרשה המיותרת הזו: "נכון להיום אנחנו מפרידים בין הפעילות הפילנתרופית שלנו לפרשיות השונות. מישהו אחר, עם זיקה רופפת יותר למדינת ישראל, היה מזמן אורז את חפציו ומדיר את רגליו מכאן. אנחנו לא.

"אנחנו לא רוצים לפתור את הבעיה בחתיכות. אנחנו נפתור את הכל כמקשה אחת ולא אנהל מלחמות סדרתיות. אני רוצה פעם אחת ולתמיד לפתור את הבעיה ואנחנו פתוחים לכל הצעה. במקום להתעסק בדברים הנכונים, אנחנו מתעסקים בדברים שוליים שלא לצורך.

"ראשי הרשויות צריכים מעט להתעלות מעל החשבון המקומי שלהם ולרארת את התמונה הכוללת. בסך הכל, בהבנות אתנו ניתן להגיע לתוצאות שהם גם יותר טובות לישובים".

הנהלת בתי המשפט מסרה בתגובה, כי קביעות השופט חשין הן החלטות שיפוטיות, ובית המשפט אינו נוהג להסבירן. בהנהלת בתי המשפט ביקשו להבהיר, כי התיק מטופל באופן שוטף ונבחן כל פעם בהתאם לצורך.

בשבוע שעבר פרסם השופט חשין החלטה נוספת, לפיה הוא מקפיא לפי שעה את החלטתו, מאחר ומתקיימים מגעים אינטנסיביים בין הצדדים. לדבריו: "אני תקווה שסוף סוף נראה אור בקצה המנהרה ולא מנהרה בקצה האור". כך או כך, למעלה משש שנים אחרי, אין סוף תכתובות, ועדות, שעות בתי משפט ועורכי דין - אולי אנו עומדים לקראת הסוף, רק אולי.