ריבלין: "המהפכה החוקתית" של אהרון ברק היתה להפיכה שלטונית

הדברים נאמרו בנוכחותו של נשיא ביהמ"ש העליון, אהרון ברק. ריבלין התייחס להחלטת שופט בית משפט השלום בתל-אביב, דוד רוזן, לבטל סעיף בפקודת מס הכנסה. ההחלטה התקבלה לפני מספר שבועות.

"לא האמנתי שייתכן"

לדברי ריבלין, "שופט שלום, מכובד ככל שיהיה, אחד מני עשרות שופטים של בית המשפט דלמטה (זה המוגבל עד מאוד בסמכויותיו המוגדרות היטב על-פי דין), החליט שכאשר מגיעים הדברים לביטולו של חוק שנתקבל על-ידי המחוקק - כאן, כביכול, אין כל הגבלה על סמכותו".

ריבלין הוסיף, כי מעולם לא האמין שייתכן מצב בו "בית משפט שלום יעז פניו בפני החוק, בפני המחוקק הריבוני, כפני קודשיה של הדמוקרטיה, ופשוט 'יכריז' על 'בטלותו' כביכול של חוק מדינה. שהרי מצב בו שופט שלום הופך בעצם למחוקק, מחזיר אותנו באחת לימי 'שפוט השופטים', לימים בהם 'איש הישר בעיניו יעשה'.

"למה לנו חוקים בכלל? לשם מה כל הטורח שבחקיקה בכלל? הבה נמנה לנו שופטים, שיישבו בשער העיר, וידונו דין צדק - איש איש לפי מיטב הבנתו; לפי ערכי היסוד המקובלים עליו; לפי חינוכו, לפי מזגו, לפי אמונתו האישית.

"התיתכן כך ודאות משפטית כלשהי? היכול אדם לכלכל את מעשיו, בכל תחום (בין פלילי, בין אזרחי), כשאיננו יכול להסתמך עוד אף על דבר חקיקה מפורש?"

"האזרח חסר הגנה"

לדברי ריבלין, רוזן חשף את הפן המסוכן של המהפכה החוקתית: "בפועל התחוללה כאן מהפכה, המגיעה כדי הפיכה של ממש, אשר שוללת מן הריבון את סמכותו הדמוקרטית; מקעקעת את הפרדת הרשויות; ומותירה בסופו של דבר את האזרח חסר הגנה משפטית כלשהי".

ריבלין התייחס לחוקי היסוד, המגבילים את החקיקה כך שתהלום את ערכיה של המדינה. אך "המחוקק לא העלה על דעתו, והדעת אינה סובלת, מצב שבו בית המשפט העליון (וקל וחומר - כל בית משפט שלום), מנסה לקבוע (במקום לפרש) מהם ערכיה של מדינת ישראל".

הוא הוסיף: "מתברר עתה, כי (אולי בחסותה של חקיקת יסוד רחבה מדי, דקלרטיבית מדי, חגיגית מדי, ופחות מדי מדוייקת ומפורטת בסמכויות הנובעות ממנה), נטל לעצמו ביהמ"ש העליון סמכויות שאין הדעת הדמוקרטית סובלתן, ואף התיר (ושמא, חלילה, אף עודד) את זליגתן הלאה, אל בתי המשפט דלמטה. התוצאה לא איחרה לבוא".

לדעת ריבלין, בעוד הכנסת נרדמה על משמרתה, גדל דור חדש של שופטים, הסבור שהוא העומד בראש הפירמידה הנורמטיבית ולא המחוקק. לדבריו, בקרב רבים בממסד המשפטי קיים זלזול תהומי במחוקקים ובכנסת, ו"בעיני חלקים גדלים והולכים בממסד המשפטי והציבורי, הכנסת פשוט מיותרת.

"שהרי מה מבין חבר כנסת פשוט, פרימיטיבי כזה, מושחת כזה, בענייני חוקה וחוקתיות שברומו של עולם?! מה מבין איזה פוליטיקאי בחקיקה? ובכלל, מה מבינים 120 הנודניקים האלה, שנבחרו על-ידי איזה המון נבער?"

"הפיכת הפירמידה"

ריבלין מציין, כי אינו פוטר מאחריות לתדמיתה של הכנסת את הכנסת עצמה, את הממשלות ואת התקשורת, אך לטענתו איש מהם לא גרם את אותו נזק כפי שגרם רוזן בהחלטתו. הוא הדגיש, כי אין המדובר בביקורת אישית עליו, אלא ב"קריסת השיטה הדמוקרטית, הפיכת הפירמידה המשפטית על פיה".

בסיום אמר ריבלין: "הסכנה לדמוקרטיה הישראלית, מתברר, איננה מצד שוליה הסהרוריים של החברה, ואף לא מצד התלהטות הוויכוח הציבורי, בסוגיות האקוטיות שעומדות כאן תמיד על הפרק. הסכנה היא דווקא מבית, מתוך הממסד, ודווקא מתוך הממסד האמון לכאורה על קידוש ערכיה של הדמוקרטיה והגנה עליהם".