גם אם פרץ יהיה ראש הממשלה

נוכח השינוי המסתמן בהרכב הממשלה, ממשלת אחדות עם העבודה והתרחיש שש"ס תצטרף לקואליציה, לא נראה שהעניים ייצאו נשכרים מהתרחשויות הפוליטיות האחרונות. נכון, העבודה תוציא כמה תוספות תקציב לטובת השכבות החלשות, ואולי ש"ס תוציא עוד כמה שקלים מהאוצר לטובת העניים, אבל לא זה מה שיציל אותם. להפך, עלולה לחול במשק נסיגה; אחרי שלוש שנים שבהן אלה המוגדרים כ"לא-עובדים" הורגלו שצריך לצאת לעבוד, הם עלולים להתפתות למחשבה שכעת אפשר לחזור לחיות מקצבאות. וזה לא יקרה. גם אם פרץ יהיה ראש הממשלה. ויעיד על כך העיסוק הקדחתני של הח"כים בדו"ח העוני, שלא נועד לטובת העניים אלא נבע ממניעים פוליטיים.

ליום יומיים הארץ רעשה וגעשה, עם פרסום דו"ח העוני הקשה לשנת 2004 ולפיו חיות בישראל 366.3 אלף משפחות עניות, 1.427 מיליון נפשות עניות, ומהן 652.4 אלף ילדים החיים מתחת לקו העוני. צריך להתבייש בדו"ח כזה, אלא שהוא הפך לכדור משחק בתוך המהומות הפוליטיות והתקשורתיות הנלוות אוטומטית לתוכנית ההתנתקות ולסוגיית ממשלת האחדות.

למרבה הצער, דו"ח העוני הוליד גם אמירות "שוות פרוטה", כלי לניגוח פוליטי: כלפי חוץ, כאילו בעד העניים, ולמעשה בעד או נגד ההתנתקות וממשלת האחדות. שר האוצר, בנימין נתניהו, מיהר להכריז: לא נחזור לסיר הבשר של הקצבאות, המדיניות הכלכלית מביאה תוצאות. יו"ר העבודה, שמעון פרס, הודיע כי מפלגתו תיזום הצבעת אי אמון בגלל דו"ח העוני. למחרת הזדרז יו"ר שינוי ושר המשפטים, טומי לפיד, להודיע כי בלי ממשלת אחדות סיעתו תסיר את תמיכתה בשרון. עוד שניים מהמתמודדים על ראשות העבודה הזדרזו לתפוס כותרות. יו"ר ההסתדרות, עמיר פרץ: נתניהו מדרדר את מעמד הביניים אל מתחת לקו העוני. רה"מ לשעבר, אהוד ברק: היו רק שש שנים טובות מבחינה חברתית, בזמן רבין ואצל בייגה שוחט. הליכוד אשם בעוני. כאילו שבזמן העבודה לא היו עוני, מיתון או משברים כלכליים.

ההתבטאויות האלה נופלות כפרי בשל לידיו של ראש הממשלה, אריאל שרון, שמבין כי תוכנית ההתנתקות והתנעת התהליך המדיני יתרמו לעניים יותר מכל, יחד עם יציבות ואינפלציה נמוכה.

טיפת מאמץ לא הושקעה בניתוח מקצועי של הנתונים. אין חולק על מקצועיותם ועל חשיבותם של מנכ"ל הביטוח הלאומי, ד"ר יגאל בן שלום, והסמנכ"לית למחקר ותכנון, לאה אחדות. אבל לעיתים נדמה שהביטוח הלאומי חוטא בכך שהוא נוהג בנתוני העוני כמונופול. את מקבלי ההחלטות ואת המוסדות הכלכליים הממלכתיים האחרים, הביטוח הלאומי משתף בנתונים רק יום יומיים לפני הפרסום הרשמי, המוצג גם כך באיחור של שנה ולא בזמן אמת. פרסום תחזיות והתרעות הן לא התשובה הראויה.

למשל, התצפיות של הביטוח הלאומי על אלה ש"לא עובדים" תמיד מניבות הכנסה אפס, מה שבהכרח מטה כלפי מעלה את ממדי העוני. זאת למרות שגם על פי פרסומים אחרים של הביטוח הלאומי, יש לא מעט מתחזים וגם כאלה שלא מדווחים על הכנסה אחרת.

המשפחות העניות במגזר הלא יהודים ובאוכלוסייה החרדית מהוות למעלה מ-53% מסך כל המשפחות העניות, ואילו מספר הנפשות העניות בשני המגזרים המובילים מהווה למעלה מ-60% מסך כל העניים בישראל. כל תנודה של 1% היתה מקטינה את קו העוני בשני המגזרים המובילים ב-3,663 משפחות. תנודה של 10% היתה מקטינה את תחולת העוני ב-36,630 משפחות. וידוע כי הלא יהודים מאכלסים בשיעורים גבוהים מאוד את ענף שירותי האירוח והאוכל ואילו האוכלוסייה החרדית מובילה את "ענף הצדקה" והמלכ"רים, שני ענפי תעסוקה חשובים. בכל זאת, על פי הסטטיסטיקה, תחולת העוני באוכלוסייה החרדית מגיעה ל-48.9% ואצל הלא יהודים ל-48.4%. וזה חוזר מדי שנה. האם לא הגיעה העת להוסיף בעתיד מדידת עוני לפי צרכים חיוניים, בנוסף למדידה היחסית המקובלת כיום? האם לא הגיע הזמן לכלול כבר עתה, בהגדרת ההכנסה למדידת העוני, הכנסות נוספות, אמנם לא מדווחות, שידוע על קיומן? במיוחד אמורים הדברים בנוגע למגזרים מובילים בהם נמדדת תחולת עוני חריגה במיוחד בקרב לא עובדים - 65.8%.

בעיית הבעיות מתמקדת בעניים העובדים. מספר המועסקים צפוי לגדול השנה ב-90 אלף, ואולי ב-90 אלף בכל שנה ב-10 השנים הבאות. עדיין 40% מהעניים עובדים. עוד 611 אלף מהמועסקים במשק הם "לא עניים" המשתכרים לרוע מזלם 1,936 שקל בחודש, ב-200 שקלים מעל לקו העוני המוגדר כהכנסה של 1,736 שקל לחודש ליחיד. אין להתעלם גם מהטיעונים של הדרג המקצועי באוצר, לדוגמה מי שלא יוצא לעבודה נשאר במעגל העוני, וסיכויו להיחלץ מהעוני הם אפסיים. לעובדים בשכר נמוך יש סיכוי להתקדם, ולראיה, תחולת העוני בקרב משפחות עם שני מפרנסים עומדת על 3% בלבד ובקרב משפחות שכירים רק על 9.6%.

אין להתעלם גם מהעובדה שבכמה מגזרים חשובים תחולת העוני, הגם שהיא גבוהה, נמוכה משמעותית מקו העוני הארצי: 10.3% במשפחות שראש המשפחה (המפרנס העיקרי) בהן עובד, 14.9% מהיהודים, 17.7% מהעולים החדשים שהגיעו לישראל בשנת 1990, ו-14.6% מהעצמאים.

מהממצאים עולה כי באוכלוסייה הלא עובדת ההסתברות להיות עני גבוהה יותר, ככל שיותר מובטלים יחזרו לשוק העבודה כך תחולת העוני תרד, ובמשפחות עם שני מפרנסים ההסתברות להיות עני היא אפסית. *