"החברות הגדולות יהיו חייבות להעביר את מרכזי המו"פ המובילים שלהן להודו"

ההיגיון מאחורי המהלך הזה הוא פשוט. במדינות כמו הודו, סין ואחרות, יש כוח אדם איכותי ורמה גבוהה יחסית של השכלה אקדמית מצד אחד, ומנגד עלויות כוח אדם נמוכות. שני אלה יחד הם מתכון בטוח להגדלת הרווחיות ולשיפור רמת התחרות.

התהליך הזה מפחיד, בלשון המעטה, את מדינות המערב, ובכללן ישראל. חברת היי-טק מובילה יכולה לשלם למדען בהודו כ-30 אלף דולר בשנה. גם אם היא מקבלת מחצית מהתפוקה של מדען במדינות המערב, זה עדיין משתלם יותר מאשר להעסיק מדען במערב. עלות השכר השנתי של מהנדס בארצות הברית מסתובבת סביב 150 אלף דולר, ועלות העסקתו של מהנדס בכיר בישראל נושקת לרמת ה-100 אלף דולר לשנה.

אף על פי שחלק ממנהלי הפיתוח של החברות הזרות כבר הצליחו להביא קבלות על פיתוחים שמרכז הפיתוח הובילו, אף אחד מהם לא יכול לנוח על זרי הדפנה. מעל כל אחד מהם מתנופפת חרב התחרותיות והקיצוצים והם עשויים למצוא עצמם יום אחד נועלים את הדלתות ומעבירים את פעילות הפיתוח למקומות זולים יותר.

"אנחנו מתייחסים לסיכוי שיעבירו פעילויות מישראל החוצה בצורה הכי פרנואידית שאפשר", אמר לאחרונה ל"גלובס" מנהל הפיתוח של אינטל בישראל במסגרת סדרת כתבות על מרכזי הפיתוח הזרים הפועלים בארץ. "החרב המתהפכת מאיימת עלינו כל הזמן ואנו נאבקים כדי שלא יוציאו פעילות מחוץ לגבולות ישראל", אומרים במוטורולה ישראל. "אין אף ציוני אחד אצלנו בחברה והשיקולים הם עסקיים. יש מגמה לעשות פיתוחים באוף שור והשמות הראשונים שעולים על השפתיים הם הודו וסין", הסביר לאחרונה סגן הנשיא למו"פ של חברת BMC, המעסיקה בארץ כ-500 עובדים.

כששואלים את קאפיל סיבאל (Sibal) שר המדע והטכנולוגיה של הודו על הסכנה שמאיימת על החברות מהמערב הנושא מוציא אותו משלוותו. "כולם מדברים על זה עכשיו, אבל למען האמת האם למישהו היה באמת אכפת משיעורי האבטלה הגבוהים בהודו במשך מאות שנים? גם מאז שהודו הפכה להיות מדינה עצמאית יש אצלנו שיעורי אבטלה גבוהים אבל אף אחד לא בכה על זה".

* כולם אבל יודעים שארצות הברית ומדינות המערב מפסידות כיום מקומות עבודה לטובות הודו.

"לא נכון. לא מעט משרות שנוצרות בארצות הברית כתוצאה מהשקעות הודיות. האם מישהו מחשב אותן ביחס למספר המשרות שהלכו שלכאורה הלכו לאיבוד?"

משרות לא הולכות לאיבוד

ובכלל, מסביר שר המדע והטכנולוגיה ההודי, משרות שעוברות ממדינות המערב להודו הן בכלל לא בחזקת "הולכות לאיבוד": "ההשקעה של חברות זרות בהודו טובה לכל הצדדים. עבור כל מקום עבודה שהולך לאיבוד (לטובת הודו - ע.ל), נוצרים חמישה מקומות עבודה אחרים. חברות שמשקיעות בהודו מצליחות להגדיל את הרווח שלהן ואת הכסף הן משקיעות כדי להרחיב את העסק. הרווחים מובילים ליצירת מקומות עבודה נוספים, לא בהכרח רק בתחומי הטכנולוגיה, וזהו מצב שטוב לכולם.

"קחו לדוגמה את בריטניה. בשנה שעברה בלבד הודו השקיעה יותר כסף בבריטניה מאשר בריטניה השקיעה כסף בהודו".

לישראל הגיע סיבאל לביקור קצרצר בן ארבעה ימים שבמסגרתו חתמו ישראל והודו על קרן מו"פ משותפת שבמסגרתה תזרים כל מדינה מיליון דולר מדי שנה לפרויקטים משותפים של ישראלים והודים. את בואו לארץ יזם מוסד שמואל נאמן בטכניון, העוסק במחקר במדיניות טכנולוגיה, סביבה ומדינה ומנוהל בידי פרופ נדב לירון. לדברי לירון יש חשיבות בהידוק הקשר בין המדינות בעיקר בנושאים טכנולוגיים. "הכוונה שלנו להוביל ביחד עם ההודים מחקרים משותפים בנושאים מדעיים. וההודים מאוד מעוניינים ללמוד מאיתנו בעיקר על פעילות המו"פ".

סיבאל מסביר שהוא הגיע לארץ כדי לחפש אפשרויות לשיתופי פעולה בין הודו לישראל, או כפי שהוא מכנה אותה "המדינה הגדולה שלכם". שיתופי הפעולה שאליהם חותר סיבאל אינם נמצאים דווקא בקצה הסקאלה של הפיתוח הטכנולוגי, אלא דווקא במה "שטוב לאדם הפשוט". "היקף ההוצאה על מו"פ בהודו עומד על 1.1% מהתמ"ג, לעומת כ-5% בישראל, ואנו שואפים להגדיל את המספר הזה ל-2% בשנים הקרובות", הוא מסביר.

בראש הרשימה של הדברים שטובים לאדם הפשוט נמצאות טכנולוגיות השקיה מתקדמות ואחריהן טכנולוגיות סולריות שחשובות להודו על רקע העלייה במחירי הנפט, וכן טכנולוגיות לטיהור מים.

לדברי סיבאל, גם תחום תאי הגזע מסקרן מאוד את הודו וגם בו היא יכולה לשתף פעולה עם ישראל. "שיתופי הפעולה בין המדינות יכולים לבוא גם בתחום החלל והביטחון וכן בתחומי הננו, הננו-אלקטרוניקה, ננו-חומרים וננו-ביולוגיה".

ההבדל הוא בחדשנות

מה שעדיין מבדל את הפיתוח שנעשה במדינות המערב מהפיתוח שנעשה במזרח היא רמת החדשנות. חברות גדולות שמעבירות פעילות מו"פ להודו-סין מעדיפות להשאיר את חוד החנית של הפיתוח בקליפורניה או בישראל ולהעביר מזרחה את הפעילויות שבהן רמת החדשנות והמורכבות הטכנולוגיות נמוכה יותר.

אבל סיבאל מעריך שגם המצב הזה ישתנה בעתיד. "החברות הגדולות יהיו חייבות להעביר את מרכזי המו"פ המובילים שלהן להודו. חברת תרופות שמוציאה בשנה יותר מ-5 מיליארד דולר על מו"פ במדינה מערבית, יכולה לעשות אותו פיתוח ב-300 מיליון דולר בהודו. החברות אולי לא הכי להוטות להגיע להודו, אבל בעולם תחרותי הן צריכות להוריד מחירים כדי להיות יותר אטרקטיביות עבור הלקוחות בשוק. החברות הזרות נהנות מעלויות נמוכות בהודו, איכות כוח אדם גבוהה, פעילות במדינה דמוקרטית וגם אנשים שמדברים אנגלית היטב. זה כמובן מתבטא לא רק בעולם ההיי-טק אלא גם בתעשיות אחרות.

* איך אתם מנסים לעודד את המשקיעים הזרים?

"השלמנו חקיקת חוק שנותן 'חופשה ממס' למשך תקופה ארוכה של עד עשר שנים בכמה אזורים. אם חברה זרה ממשיכה להשקיע בהודו אחרי התקופה הזאת, ההנחות במס שלה נמשכות".

* האם יש מוסד מסוים בהודו שמרכז את הפעילות הזאת?

"אין לנו מוסד ממשלתי שמרכז את הפעילות מול הזרים, אך יש משרד ייעודי באזורי הפיתוח הכלכלי שמיועדים לטיפול בנושאים השונים. המטרה שלנו כממשלה היא לתת תשתית טובה למשקיעים הזרים. בבנגלור, לדוגמה, יש הרבה משקיעים זרים, אבל אין לנו התשתית הנחוצה כדי להתמודד עם כל המשקיעים".

* ואיך אתם מתמודדים עם התחרות מול סין?

"אני לא יודע מה סין נותנת למשקיעים ולא יכול לעשות השוואות, להם יש הצעות אטרקטיביות וגם לנו. לנו ולסין יש מדיניות שונה והמשקיעים ילכו לכל מקום שבו יוכלו למקסם את הרווחים שלהם".

* מה דעתך על ההיי-טק הישראלי?

"אני חושב שישראל היא מובילה עולמית בהרבה דברים. החברה הישראלית השקיעה בהון האנושי, זה בא לדעתי כחלק מהמסורת היהודית. יש לכם שילוב מצוין של עלויות נמוכות יחסית של כוח אדם למדינות המערב וכוח אדם איכותי". *