ללכוד את הרגע

*הלחיצה על המצלמה משחררת אותי. הרגע שבו הכול מגיע אל שיאו ומתפרץ. כל חיי אני מצלם, הצילום הוא אהבת חיי ואני עושה את זה מאז שהייתי ילד, למרות שבחרתי בחיי להחצין את העיסוק באוכל. אני נוהג לצלם אוכל מאז שהתחלתי לבשל, בגיל 29. הייתי מצלם עם מצלמת hasselblad שעמדה במטבח יחד עם המלח ושמן הזית. הייתי יושב עם הטבחים שלי בסיום הסרוויס ומנתח איתם את הצילומים*.

מה הופך צילום לבעל כוח?

סיטואציה רגילה שמצולמת, לפעמים בנאלית, כזאת שבדרך כלל אנחנו חולפים על פניה, אבל יש בה איזה שבר שדרכו אתה חודר לעצמך ולוחץ, לפני שהחלון אל תוך עצמך ייסגר ואז הכול יחזור להיות יפה, אסתטי ואילם. אנשים חושבים שצילום צריך להיות חגיגי מאוד. זה לא נכון. אין דבר שלא מכיל עולם ומלואו, אין כמו השקט. אני מצלם כדי להבין משהו שהחיים, שכל הזמן נעים קדימה, לא נותנים לך להבין. החיים זה כמו וידיאו, ובתמונה יש לך פריים אחד שהתמונה מראה".

הצילומים שלך מעוררים הדים.

תצלום הוא בשכבות של אור שהגוף מקרין, ואני יודע איך לראות את האור. אם זה אוכל או חומר גלם שקשור לאוכל, תמיד יש נקודת מבט מסוימת שכטבח אתה יודע להסתכל עליה. ברגע שאתה יודע מאיפה להכניס את שמן הזית, הפלפל והמלח, משם אני מכניס גם את העדשה".

מהם הצילומים שעושים הכי הרבה באזז?

אלה צילומים שמכילים יופי קונבנציונלי שיש בו משקלים נכונים. מבחינתי, כשיש משהו פצוע, שם מתרחש הצילום. הצילום שבו אני לובש אוקטופוס על ראשי, זאת דווקא תמונה שלא אני צילמתי, אבל לקחתי את האוקטופוס ולא יכולתי שלא לשים אותו על הראש. הרגשתי שאני אכנס לים עמוק אם אשים אותו שם, הרגשתי כמו בחיים קסומים בתוך ים, אבל גם עצב נוראי על החיה. ישבתי בשקט ונזלו דמעות שחורות על החולצה שלי ועל העין שלי. זה צילום שעורר הרבה תגובות".

אתה מתאמץ כדי לייצר צילום טוב?

אני לא צד תמונות. אני כמו מושיט את ידי קדימה ועוצם את העיניים, מגשש ומחכה שפתאום ארגיש שינוי ברצף הדברים, שמישהו רוצה להגיד את עצמו, שמשהו נפער מולי. אני לא עושה מאמצים. אני מצלם את המציאות שבאה לפתחי, אני לא מביים תמונות ולא משתמש במניפולציות כדי ללחוץ על כפתור שיפעיל אצל אנשים משהו. אני מצלם תמונה שמבטאת משהו בתוכי*.

כולם היום רוצים לדעת איך לצלם טוב כדי להעלות את הצילומים שלהם.

"כל בנאדם היום עושה פרזנטציה עצמית, כמו תחנת שידור עצמאית. לאנשים חשוב לצלם, ומה שלא מצולם, לא קיים. לגבי המון אנשים המציאות מתורגמת לראייה של איך זה מצטלם, והחוויה הזאת מפליאה אותי וגורמת לי אושר. זה נהדר שכולם מצלמים, אבל אני מפחד שהם מייצרים בעצם דמויות פיקטיביות שהופכות להיות הם עצמם. הפער בין המציאות לצילומים הולך וגדל. את רואה את הפער הזה, את הצורך להקצין את הכול ולהפוך הכול לאטרקטיבי יותר. המהפכה הדיגיטלית הצילומית היא המהפכה הכי גדולה שקורית מסביבנו".

באיזו מצלמה אתה משתמש?

היום אני מצלם עם מצלמת linhof גרמנית שמצאתי באיביי. כשאני מצלם בנאדם המצלמה כמו מגיעה לליבו. אני אוהב את המצלמה שלי כי היא בנויה מתקווה לעולם חדש. היא יוצרה בשנת 45*, וזאת המצלמה המרכזית שאני מצלם בה".

דרך העיניים שלי

אלה קינן, מומחית שיווק בדיגיטל

*בעיניי, הכוח המרכזי של צילום הוא ביכולת ללכוד רגע או ליצור רגש אצל המתבונן. במקרה שלי, רוב הצילומים הם החוויות שלי. אני רוצה להעביר לצופה בצורה הכי קרובה שאפשר את מה שהעיניים שלי ראו בזמן שטיילתי במקומות שונים בעולם, ואוסף התמונות הוא זה שמספר איזשהו סיפור - על תשוקה לטייל, על תרבות אחרת, נופים אחרים - זו הדרך שבה אני מנסה לייצר רגש".

מהו הצילום הכי חזק שלך?

צילום של שקיעה מעל איי הפיליפינים שצילמתי ממטוס נוסעים קטן. בניגוד לרוב התמונות שלי, את התמונה הזאת צילמתי עם הסמארטפון. ההשתקפות של העננים הוורודים על מימי האוקיינוס הייתה מהפנטת, והמראה של השקיעה מהמטוס נראה כמו מכוכב אחר. אני זוכרת שמאוד התרגשתי באותו רגע וחיכיתי מאוד לשתף, כי הרגשתי שחוויתי רגע ייחודי".

מהו המאמץ הכי גדול שעשית בשביל צילום?

ללא ספק - הצילומים של הזוהר הצפוני באיסלנד. מלבד העובדה שהזוהר הצפוני לא מופיע מדי לילה בעונת החורף ויצאנו כל לילה בתקווה לחזות בו, הקושי האמיתי היה טמון בקור המקפיא של לילות חורף באיסלנד. האצבעות שלי קפאו כל הזמן והיה לי קשה לתפעל את הציוד, אבל אני לא מתלוננת, מבחינתי זה שווה את זה ואני מרגישה בת מזל שחזיתי בפלא הזה*.

מה דעתך על העוצמה של הצילום ברשתות החברתיות, היכולת של כל אדם, אנונימי ככל שיהיה, לייצר לעצמו בולטות?

בעיניי זה דבר מדהים וזו הזדמנות נהדרת לחלוק אמנות וביטוי אישי עם אנשים אחרים בלי חסמים. בזכות הפלטפורמות האלה התקשרתי עם אנשים מעשרות מדינות, ועל הדרך חשפתי אותם למקומות רבים, וביניהם גם ישראל. גם הצלמים הגדולים והמפורסמים נמצאים במדיה הזאת, והם מצליחים מאוד".

באיזה ציוד את משתמשת?

אני מצלמת עם המצלמה שלי ועם הגו פרו שלי. קרו מקרים שצילמתי גם עם הסמארטפון*.

להקפיא את הזמן

יפעת חן כהן, הייטקיסטית

יפעת חן כהן עובדת למחייתה בתפקיד בכיר בתעשיית ההייטק.

היא מגדירה את עצמה כאזרחית העולם, ומדברת על התשוקה העזה שלה לצילום. היא מתעדת את הטיולים הרבים שלה, ומעלה לאינסטגרם תמונות שאותן היא בוחרת בקפידה, אלו שלדעתה בעלות פוטנציאל לעורר תשומת לב ורגש אצל העוקבים שלה.

כבר בגיל 3 הוריי החדירו בי את האהבה לטיולים. הם לקחו אותנו לכל מקום אפשרי בארץ. אחרי הצבא טסתי לקרטרה אוסטרל, הדרך הכי יפה בעולם, בין צ*ילה לארגנטינה. שם התחלתי לצלם במצלמה קטנה וחמודה. כשחזרתי התחלתי ללמוד פסיכולוגיה ולקחתי קורס בצילום תיאורטי של המחלקה לתקשורת, ובגלל שאני אוהבת לצלם מילדות קניתי מצלמה מקצועית".

מה הופך צילום לבעל כוח?

צילום נותן לנו את היכולת לשחק עם אלמנט שנמצא לחלוטין מחוץ לשליטתנו: הזמן. היכולת ללכוד רגעים, 'להקפיא' אותם, ובכך להפכם לנצחיים. זה נותן לנו לא מעט כוח כבני תמותה".

מה הצילום מעורר בך?

אני אוהבת לראות את העולם בפריימים. אני יכולה להסתובב בעולם ולחלק אותו לפרטים קטנים. הפירוק האוטומטי הזה שקורה לי, הוא מה שגרם לי להתאהב יותר בצילום ולהבין שזאת הדרך שלי להתבטא בעולם הזה. לפעמים אני מרגישה שהמצלמה היא הארכה של הגוף שלי, היא כל כך חלק ממני ומחוברת אליי, היא זורמת לי בדם ואני מתה על זה. עושה לי טוב ללכוד רגעים בצורה טהורה. אני רואה את הפריים שאנשים מסביבי לא רואים, ואני מעבירה להם אותו בצילום".

איך הצלחת להגיע לכמות עוקבים כל כך גדולה?

השתתפתי במספר תחרויות צילום של עמודים רשמיים, ושם הצגתי את התמונות שלי. זאת חשיפה מטורפת. אני אוהבת לחלוק ואני כותבת טקסטים חמודים ולא מעלה שטויות. ואני לא מצלמת בטלפון, זה לא בא בחשבון מבחינתי. היו לי כמה צילומים חזקים, כשהייתי במקום הנכון ובזמן הנכון, כמו הצילום של הבחור שמתקלח בים בחוף יפו והשמש ברקע, או צילום הילדה בים עם שקיעה משוגעת".

להמשיך לדמיין

דייב שוורץ, מעצב תכשיטים ואיש סושיאל

דייב שוורץ, אמן, מעצב תכשיטים ואיש סושיאל מדיה, הקים לפני חמש שנים את אחד העמודים הכי מבוקשים ברשת, 'אינסטה גלובל', שזוכה ליותר מ-2m תיוגים באינסטגרם. הוא גם ייסד את תערוכת צילומי האינסטגרם הבינלאומית הראשונה והוא חובב צילום מושבע. *מעולם לא למדתי צילום והתחלתי לצלם לפני חמש שנים, לרשת. הקמתי את העמוד שלי וצילמתי מהטלפון הנייד. כשרפי רשף עשה לי לייק על התמונה הראשונה שהעליתי, הבנתי שיש כאן איזשהו עניין וכנראה גם פוטנציאל".

מהו כוחו של צילום חזק?

כדי לקחת צילום למקום עוצמתי, צריך לתת לצופה להמשיך לדמיין אותו אחרי הצפייה בתמונה. הצופה צריך לקבל השראה מהצילום. לפעמים צילום עוצמתי יכול להיות בלי מילים, ולפעמים צריך להוסיף לצילום את המשפט הנכון, כדי להעצים את האפקט. לפני שאני מעלה צילום אני חושב מה הצופה יחשוב על התמונה. אני, לדוגמה, מאוד אוהב צילומים בשחור לבן, אבל אני מתלבט אם להעלות צילום כזה כי הרבה פעמים זה נחשב מלנכולי, או פחות שמח, ואני חושב על התחושות של הצופים".

איך גילית שאתה יודע לצלם?

צילמתי קמפיין ראשון עם אייפון 3, וכשערכתי את התמונות ראיתי שהתוצאות מדהימות. צילום זה תהליך, הצילומים הראשונים שלי שונים מהצילומים שלי היום. לאינסטגרם יש עידנים, כל שנה באינסטגרם זה עידן שונה. היום זה כבר הדור ה-5. פעם, כשהיינו מצלמים, זה היה עידן התמימות, אז היינו פשוט מצלמים ומעלים בלי לחשוב על כמות הלייקים, אלא רק על התוצאה והריגוש שבצילום. היום הכול יותר מחושב, אם כי ה*סטורי* החזיר אותנו לעידן התמימות במובן הזה שיש בו חופש ביטוי, כמו של הדברים שנופלים בחדר העריכה".

הקלות של הפריים

רון קדמי, צלם

רון קדמי, מבכירי צלמי האופנה הישראלים, הפך כבר מזמן לאמן בסדר גודל בינלאומי, כשהוא מככב בתערוכות ברחבי העולם ועבודותיו מוצעות למכירה כיצירות אמנות.

מה הופך צילום לבעל כוח?

"בצילומים שלי אני בא עם מטען שהוא חלק ממני. צילום עוצמתי צריך לרגש ולהפעים, להפעיל את המנגנון הרגשי של המתבונן. זה יכול להיות כעס, בחילה, צחוק או אושר. לכל צילום יש סוג של *סוד* משלו שגורם לצופה לשאול שאלות ולתהות. צילום בעל כוח מספק אצל הצופה את כל המרכיבים שאמנות מספקת".

קדמי מלמד באקדמיה לאמנויות בפריז, וצילומיו מושפעים מהעולמות שמעניינים אותו. *מטרת העשייה שלי היא להשפיע על התרבות, אני רוצה להכניס לתודעה את השפה שבה אני משתמש בצילומים שלי. כל הנשים שאני מצלם הן מאוד חזקות, כמעט גבריות, ואילו הגברים שאני מצלם אנדרוגנים. כמו הצילום שלי של נזירה בהריון, שמתכתב עם ההיסטוריה, עם דת וקדושה. בהריון יש גם חיים וגם מוות, כל אלה הם רבדים שנמצאים בצילום טוב, וזה גורם לצופה לתהות".

היום כולם מצלמים, וגם אנשים אנונימיים יכולים לצבור אלפי עוקבים.

זה חלק מתרבות הריאליטי, חלק מהמהפכה של הרשתות החברתיות, הקלות שבה אתה מייצר פריים. יש מקום גם לתרבות הזאת וגם לתרבות הגבוהה".

גילום של אותנטיות

רונן פדידה, צלם

רונן פדידה הוא אחד מצלמי האופנה העסוקים בישראל. *אין ממש תשובה מדעית לשאלה 'מהי תמונה בעלת כוח', צילום הוא בעיני המתבונן, והוא רוחני ולא מדעי. המרכיב הכי חשוב מבחינתי שעושה צילום חזק הוא הרגש, שמשתלב עם קומפוזיציה ותאורה".

מהו המאמץ הכי גדול שעשית עבור צילום?

לעבודת הגמר שלי בתור סטודנט בדרום אפריקה צילמתי במוסד לנכים ומוגבלים, שממש גרתי איתם במשך חודש כדי להתחבר אליהם ושירגישו נוח איתי כשאני דוחף להם עדשה מול העיניים. זה היה מאמץ נפשי גדול מאוד, וצריכים לראות את התמונות כדי להבין עד כמה".

איך עידן הסלפי והרשתות משפיע על צלמים מקצועיים? אנשים אנונימיים מקבלים תהודה עצומה לצילומים שלהם.

למען האמת, זה לא מכעיס אפילו במעט. צילום יכול להיות תחביב וגם צלמי סמארטפון יכולים להיות צלמים נהדרים. יש המון כאלה, אני תמיד אפרגן ואתרגש מצילום או מצלם טוב, לא חשוב מי הוא".