אלונה ברקת

חולמת על אירופה | טל וולק

אחרי שמיטש גולדהאר הוביל בקיץ 2015 את מכבי תל אביב לאליפות הליגה בכדורגל בפעם השלישית ברציפות, נראה היה שהמיזם של אלונה ברקת בבאר שבע הוא יומרני מדי. הנחת העבודה אז הייתה פשוטה - אי אפשר להתחרות באמצעים ובשיטות העבודה מחו"ל שהביא הטייקון הקנדי.

אבל מאז השתנו כמה דברים. בשנה האחרונה הובילה ברקת את הפועל באר שבע לאליפות שנייה ברציפות, כשהיא עושה את זה בצורה משכנעת, עם הרבה כסף, אבל עדיין לא מוגזם; ללא צוות אימון זר, אלא דווקא ישראלי; תוך יכולת להשתמש בצוות מנצח ששם את היד על השחקנים לא בהכרח היקרים ביותר, אלא המתאימים ביותר; וכשהיא מראה עד כמה הצלחות ספורטיביות (רצוי בענף פופולרי) יכולות לשנות פנים של עיר מהקצה אל הקצה, ולגרום ל–14 אלף איש בכל שבת - בקור של החורף, ובגיהינום של הקיץ - לבחור רק מקום אחד שהם רוצים להיות בו: האצטדיון העירוני.

ועכשיו? גם את זה היה מוזר לומר לפני כמה שנים, אבל למיזם של ברקת יש עוד דבר אחד שהוא צריך, כדי שיוכל למלא עבורה את כל החלומות: הופעה בליגת האלופות. בדיוק עשור מאז שרכשה את הקבוצה, ואחרי ששפכה עליה מכיסה הפרטי - שלה ושל בעלה אלי ברקת - מעל 100 מיליון שקל, הגיע הזמן שזה יקרה. בשביל זה היא תצטרך לחכות לפחות עד השנה הבאה.