מה עשית כמנהלת צעירה שלא היית חוזרת עליו?
“הניהול שלי היום יותר בשל מאשר כשהייתי בת 30. זה ניהול נושם יותר, לא מגיב מיד, נותן לדברים לשקוע גם כשהם לא נראים לך. חוץ מזה, הניסיון עוזר מאוד להתמודד. מה שכבר חווית ומה שכבר הצטלקת ממנו, בפעם השנייה, החמישית והעשירית, זורם הרבה יותר"
מתי עשית משהו שכולם אמרו שהוא משוגע, ובסופו של דבר קצר פירות?
"כל מה שאני עושה, אומרים שהוא משוגע. ובכלל, היום כל מה שמשוגע הופך למחרת לטריוויאלי. בכל שלב בקריירה שלי, הסתכלו על כל דבר שעשיתי בפליאה. זה כבר חלק מחיי. תסתכלי על כמות השינויים שעשינו בבנק. אז ברור שבכל פעם שאני באה ואומרת, 'עכשיו סוגרים חטיבה, עכשיו ממזגים את זה, ועכשיו סוגרים את החברה הבת ומוכרים את הפעילות בחו"ל', כולם מסתכלים עליי 'עוד פעם זאתי'. התרגלתי למבטים האלה. אמרו לי, 'אולי נחכה רגע, נעכל את השינוי הקודם'. אנשים לא אוהבים שינויים. אז תמיד זה בא עם 'בואי נפרוס את זה על פני כמה שנים, אולי לא כל כך מהר'. אבל בסוף מתרגלים ומבינים ששינויים יכולים לעשות טוב".
בתוך הצפה של רעשים, איך את מחליטה במה להתמקד?
"זה עניין של הפרדה בין עיקר לטפל - אתה צריך להחליט איזה 20% יעשו את ה-80% הבדל. המבחן הוא האם זה מזיז את המחט של הארגון מבחינת תוצאה עסקית, התנהגותית, תרבות ארגונית. אתה לוקח בחשבון את כל ההשפעות, ובוחן האם טיפול בעניין ספציפי יהיה טוב לארגון, ימנע נזק או שסתם בזבזת את הזמן. כשמנכ"ל לא בוחר נכון, הארגון לא מתקדם לשום מקום".
