תחום: הצפנת מידע ופענוח
גיוסים: 7.5 מיליון דולר
זיהוי סלולרי המתבסס על זיהוי ביומטרי. "נניח שאת נכנסת לחשבון הבנק שלך באינטרנט - אם אני התוקפת, אני בקלות יכולה לגנוב לך את הזהות. היום 81% מכל ההתקפות בסופו של דבר נגרמות מגניבת או ניחוש סיסמה. אם אני אומרת לך עזבי, אין אצלנו סיסמאות בכלל, שום ‘מפתחות הצפנה’, אז לקחתי למתקיפים 81% מהכלים".
"כאשת אקדמיה במדעי המחשב, כל ההיסטוריה המחקרית שלי עסקה בתקשורת ובאבטחת מידע, ככה שהכרתי את נקודות התורפה של התחום, ושם נולד הרעיון לסטארט–אפ.
"ב–40 שנה האחרונות הייתה התפתחות טכנולוגית אדירה, חוץ מאשר בתחום ההצפנה, שם נשארנו עם אותם אלגוריתמים. האופן שבו מידע מאובטח היום נשען על קושי לפתור בעיות מתמטיות שלא נמצא להן פתרון בזמן סביר, לעומת התחום של כוח החישוב שבו יש התקדמות טכנולוגית. נוצר צורך בוער, ואנחנו נותנים פתרון פורץ דרך".
"כל מחקר שעשיתי באקדמיה היה מבחינתי אופציה למשהו שיכול לתרום לתעשייה, ותמיד קיוויתי שמישהו יקרא את אחד המאמרים שלי, ויגיד ‘אני רוצה וצריך את זה’. ואז זה קרה: החוקר שעבדתי איתו ראה את הפוטנציאל, ומשם הגענו אל המשקיעים.
"הכול התגלגל מאוד מהר. מצאתי את עצמי מראיינת מנכ"לים ומנהלי פיתוח, מדברת עם משקיעים ולקוחות, והעולם הזה קסם לי מאוד. אהבתי את הריגוש אחרי כל פגישה, את האדרנלין, נסחפתי לזה לגמרי. היום יש לנו כבר 18 עובדים".
"בהתחלה היו חששות מכך שאהיה הרבה פחות בבית. להקים סטארט–אפ זה הכי אקסטרים שיש, זה מרגש ומהנה, אך גם מפחיד מאוד. יש שלבים שבהם היינו בטוחים שהנה נחתם חוזה שירים אותנו למעלה, ובסוף קיבלנו טריקה, ולעומת זאת היו פעמים שהרגשנו שלא הלך לנו, ודווקא משם הגיעו דברים טובים".
"באקדמיה אין בוסים, וכל אחד קובע לעצמו את הקצב. כשהקמנו את הסטארט–אפ, מהר מאוד הבנתי שאני צריכה לשנות פאזה. אני באוטוסטרדה, ואסור להוריד את העיניים מהדרך. הייתה הבנה שהדבר הכי קריטי זה לבחור את האנשים הנכונים. הרבה פעמים מצאתי את עצמי כמו במערכון ב’ארץ נהדרת’, שבו עלמה זק נכנסת מתחת לשולחן באיזו ישיבה, וסוגרת מי אוסף את מי ולאיזה חוג".
"למדתי המון מבחינה עסקית. למשל, שאינטואיציה זה דבר חשוב, שצריך להלך בין הטיפות ולשים את האגו בצד. אני לא אותו אדם שנכנס לכאן לפני שנתיים.
"גדלתי במושב עם אנשים פשוטים וחמים. חייתי במין תמימות כזאת, בלי חספוסים. החיים בסטארט–אפ קצת יותר מסובכים, ומלאים התרגשויות ואכזבות. צריך להתאמץ בשביל לגרום למישהו ללכת איתך, צריך המון סבלנות, לפתח מרפקים ולהיות קצת פוליטיקאית.
"למדתי גם להתעלם מרעשי רקע. אם יש, לפעמים, תחושה שמורידה אותי, צריך לשים אטמי אוזניים ולהתעלם. להקשיב רק לפרגונים, לחיזוקים, ללכת עם האנשים שעושים לך טוב ושם להתפקס".
"לבוא בביטחון גם אם את לא בטוחה בעצמך מבפנים. ממש להתאמן על זה, ולא לפחד משום דבר ומאף אחד. אם תדברי לעניין יעריכו אותך יותר משמעריכים גבר יזם, ותיהני מההערכה הזאת.
"כשאני מציגה את החברה, אני רואה בזווית העין את הספק בעיני האנשים בגלל שאני אישה, ואז אני פותחת את הפה, ונהנית לראות את הספק נעלם. פתאום אני לא אישה שמדברת, אלא יזמית הייטק ודוקטור למדעי המחשב".
"היה שלב שהיה לנו מוצר, ולא הצלחנו למכור אותו. קיבלנו עליו מחמאות, אבל לא הצלחנו להיכנס לשוק. הכסף הלך ואזל, הצד העסקי לא התרומם כפי שקיווינו, והבנו שהשוק עוד לא מוכן בשבילנו. היינו צריכים לקבל החלטה לאן הולכים: האם להתאבד על המוצר הקיים, שאנחנו מאמינים בו, או לפנות לכיוון חדש של הזדהות משתמש ללא סיסמאות (B2B2C). החלטנו להסתכן ולשנות כיוון. זאת הייתה החלטה אמיצה, והיום, עם מוצר מתקדם לצד הרבה עניין מהשוק ומכירות, אנחנו מבינים שעשינו את הצעד הנכון. זה היה רגע מפחיד, כי הימרנו: ידענו שמפה או שאנחנו צומחים או שנסגור את החברה".
