הפרסומת האהובה עליי היא "לא איטונג לא קונה", של אריאלי. בשנות התשעים העלה פרסום אריאלי לערוץ 2 את הקמפיין שעד היום כמעט כל פרסומאי היה רוצה להיות חתום עליו. אחד המבחנים האכזריים ביותר לפרסומת הוא מבחן הזמן, והקמפיין של איטונג צולח אותו ובגדול. הלוואי שהיינו רואים היום יותר קמפיינים כאלה ופחות מחזות זמר פלסטיים.
בקמפיין רואים את אריה מוסקונה בתפקיד סוחר רכב חלקלק, כשהוא מוכר רכב לרמי ורד. ורד אוכל את כל השטיקים שלו עד שהוא מגלה שהרכב עומד על בלוקים. כשמתברר לו שאלה סתם בלוקים ולא איטונג - זה הרגע שבו העסקה מתפוצצת.
זה קמפיין שהפך לבית ספר למושג "ליצור דרישה מלמטה": תסריט מבריק עם חיבור מושלם ומפתיע בין עולמות תוכן, בימוי ומשחק מדויק והכי חשוב, קונספט שעד היום המותג נבנה עליו ובזכותו, תרתי משמע.
באופן אישי, הקמפיין הכי משמעותי בקריירה שלי, הוא לחיש גד: "בוא'נה זה אחלה כסף". זה קמפיין משנת 2006 שעשיתי כסמנכ"ל הקריאייטיב של גיתם BBDO (קרדיטים נוספים: אימי עירון, ניר פרח, מירן פחמן ויובל דוידוב). בניגוד ל-99% מהפרסומות בקטגוריה הזו, שמציגות את הכסף הגדול או את רגע הזכייה המאושר, הקמפיין הזה מקרב את החלום בזכות ה"קוטן" שלו: לא תוכל להפסיק לעבוד, אבל תוכל לקנות משהו שתמיד רצית. כל כך אמיתי שהקמפיין רץ בהצלחה 11 שנה ברציפות, וגם כשנעשה שינוי, המסר נשמר.