מה חברות הייטק יכולות ללמוד מחדרי המיון בארצות הברית על ניהול בזמן משבר?

ד"ר קירה רדינסקי היא מנכ"לית וממייסדי דיאגנוסטיק רובוטיקס, חברה שפיתחה מנוע מבוסס בינה מלאכותית המונע מראש תחלואה על ידי חיזוי מתוך היסטוריה רפואית ותסמינים של מטופל

החיים נושאים אותך לעיתים למקומות מפתיעים. העבודה הנוכחית שלי הביאה אותי לחדרי המיון בארה"ב, שלא מזכירים במאומה את סוג הלקוחות שהכרתי מהעבר, או את אלה שבהם נתקלים יזמי הייטק בדרך כלל.

אלה ארגונים שסובלים ממחסור קבוע במשאבים, שעובדים ללא הפסקה תחת לחץ רב, ומקבלים החלטות מהירות על סמך הכאן והעכשיו בהתבסס על פרוטוקול תיעדוף מדוקדק. להייטקיסטים שפועלים כיום בסביבה משברית, יש הרבה מה ללמוד מהאופן בו מתנהגים רופאים ואחיות במצבי קיצון.

מאחורי הפעילות בחדרי המיון עומד מודל הטריאז' - תהליך קביעת סדרי העדיפויות של הטיפול, שנוסח באופן בסיסי על ידי חיל הרפואה של נפוליאון לפני יותר ב-200 שנה וממשיך איתנו עד היום. התהליך קובע סדר ברור לטיפול בחולים בהתבסס על חומרת מצבם של המערכות הקריטיות - כמו מערכת העצבים והנשימה - הזמן המשוער לטיפול ומידת המורכבות שלו, המשאבים הנדרשים והסיכוי של המטופל להחלים.

חולה שאין לו סיכוי לחיות יקבל משככי כאבים, אבל הצוות הרפואי ידלג הלאה לטפל במי שיש לו סיכוי. חולה שהאבחון שלו דורש כמה משימות - כמו בדיקת מעבדה או צילום רנטגן - יקבל עדיפות על פני חולה שאיננו נזקק לבדיקות מיוחדות, וכך הלאה. כל זה הודות, כמובן, למחסור הכרוני במשאבים בקרב הצוות הרפואי.

המודל הזה השתכלל כיום להערכת תרחישים מתמשכת במסגרת מה שאנחנו מכנים "אופטימיזציה בתנאים של מחסור" - מקסום הרווח הקליני הפוטנציאלי עבור המטופלים בהינתן משאבים מוגבלים - כמו ירידה במספר הגורמים המטפלים. לאחרונה אני מתרשמת מההתקדמות שעושים חדרי המיון באימוץ מערכות טכנולוגיות לומדות שמתמקדות לא רק בחיזוי - כמו למשל חיזוי של דרדור במצבם של מטופלים, אלא גם כאלה שלוקחות בחשבון את המחסור במשאבים.

כמו חדרי המיון בארה"ב, גם יזמי ההייטק נדרשים לשאול את עצמם בימים הקשים האלה - מה המשימה שלהם, מה הם רוצים להשיג ועל מה הם מוכנים לוותר?

חברות הייטק ישראליות רבות מתפארות בכך שהן מפתחות טכנולוגיה מבוססת למידת מכונה או בינה מלאכותית. אני רואה המון חברות שמשקיעות בכך כחלק מההיבט השיווקי של המוצר, ולצערי, בשנים האחרונות עידן הכסף הזול והנהירה לחברות ההייטק עודד אותנו - היזמים - לפתח טכנולוגיות שאינן דווקא נדרשות או כאלה שלא מצפה להן שוק גדול או חשוב בצד השני. האם נכון לפתח טכנולוגיה לשם טכנולוגיה או האם היא בנויה להביא ערך אמיתי ללקוחות בקצה?

לפני שנים הייתי מעורבת בפיתוח מערכת שחוזה אירועים קטסטרופליים ומאתרת קשרים בינם לבין גורמים שיכולים למנוע אותם או לשכך את האפקט הויראלי שלהם. ניבאנו, למשל, התפרצות של מגפת הכולרה בהאיטי והצלחנו למנוע את חלקה באמצעות עידוד הרשויות להביא מים טריים למקום. אבל היו גם אירועים שצפינו שלא הייתה דרך אמיתית למנוע - המהומות בסודן ב-2018 הן דוגמה לכך. האם השקעת המשאבים הרבים בפיתוח הטכנולוגיה פורצת הדרך הזו הייתה מוצדקת אם אין דרך למנוע אסונות?

יזמים רבים בהייטק הישראלי רוצים לחזות את העתיד באמצעות טכנולוגיה, הבעיה שהיא שרק מעטים מתמודדים עם השאלה: האם מישהו בכלל צריך את זה, והאם התערבות לאחר מכן יכולה לסייע. האם נדע מה לעשות עם פציינט שמערכת צופה כי ילקה בדמנציה? לא בטוח. חשוב יותר למשל לצפות התפרצות של סוכרת - כיוון שבמצבים הטרום-סוכרתיים יש סיכוי גבוה למניעת המחלה. את אותה המשוואה אפשר לשכפל גם לתקלות בחוות שרתים או למחלקות כספים בחברות ענק.

אחד החסרונות בגישת חדרי המיון הוא מיקוד היתר בהישרדות ועבודה בתנאי קיצון עם משאבים מוגבלים, על חשבון ראייה אסטרטגית. קשה להרים את הראש מעל המים כשעוסקים רק בהישרדות, והוכח כבר כי בתקופות של משבר וקיצוצים - גם החדשנות משלמת מחיר.

צריך לזכור - משברים תמיד מסתיימים. ראינו שוב ושוב כיצד זעזועים כלכליים מניעים יעילות ומאיצים אוטומציה של מערכות ידניות, מה שמניע בתורו את האימוץ הטכנולוגי. הם חלק ממחזורי כלכלת השוק שלנו, וברבורים שחורים מתקיימים בלאו הכי, גם כשאי אפשר לצפות את הגעתם. רבות מחברות הטכנולוגיה המצליחות ביותר התחילו בתקופות של אי ודאות בשוק. הדרך היחידה לבנות חברה אייקונית היא לעשות דברים אחרת. ובמשבר, ההישרדות מחייבת להיות ולחשוב אחרת. יש לכם שפע של הזדמנויות ברגע זה, אם אתם מסוגלים להבחין במה שאחרים לא עושים, לפעול במהירות ולהרים את הראש.

חזרה לרשימת הסטארט-אפים