עד כמה צה"ל מתקדם בכיתור רצועת עזה? הנתונים שכדאי להכיר

העיר עזה

עזה כולה, עד שנוצרה רצועת עזה ב־1949, הייתה פריפריה. עיר שדה שולית בין יפו למצרים. כמו טבריה או צפת - לא שכם ולא ירושלים וגם לא יפו. מאותה נקודה 66% מהתושבים הם פליטים, שהגיעו מיפו, רמלה, לוד ובאר שבע, ברובם מאזורים כפריים ומסורתיים. וזה מסביר למה יותר מאוחר צמחו דווקא בעזה האוכלוסיות האסלאמיות הרדיקליות. עזה מ־1949 ועד היום היא חוד חנית של רדיקליות דתית ולוחמנות. גם באינתיפאדות עזה הובילה את הקו. ביו"ש יש אוכלוסיה כפרית וניכר הרבה גיוון, בעוד בעזה מדובר על אוכלוסייה אורבנית ופליטים, וכמעט שאין מרחב כפרי. הפליטות מאוד נוכחת ברצועת עזה.​

 אינפוגרפיקה: נמרוד פרידמן

1שג'עיה: המעוז שנפל

נקראת על שם אחד ממפקדי סלאח א-דין ("האמיץ"). נחשבת השכונה הראשונה בכל פלסטין שנבנתה על ידי כורדים. השכונה קרובה יחסית לישראל, ולכן הייתה חלק מרכזי בקו ההגנה של חמאס ב־2014. באותה שנה, במבצע צוק איתן, התפרסמה השכונה עם תקרית הנגמ"שים והחטיפה של אורון שאול והדר גולדין. שג'עיה נחשבה לאחד ממעוזי חמאס ראשיים ואחרי שצה"ל כיתר אותה, חמאס ביקשו את הפסקת האש הראשונה כדי שלא תיפול מהר. כשזה קרה השמידו לוחמים את "כיכר פלסטין" שבשכונה, וניתצו את פסל האגרוף המונף שבנה חמאס, המפאר את אסון הנגמ"ש של גדוד 13.

2 זיתון: השכונה של יאסין 

שכונה בדרום העיר עזה, דרומית לסברה, שקרויה על שם עצי הזית שבה. רוב התושבי השכונה הם עזתים מקוריים, ולא פליטים או כאלה שהגיעו אחרי 1948. היום יש רק 2,500 נוצרים בעזה, והם מתגוררים בעיקר בזיתון, וקצת ברימאל. בזיתון היה ממוקם משרדו של שייח' אחמד יאסין, ובשכונה הזאת הוא חוסל ב־2004.

3 רימאל: בית כסמל סטטוס 

(רמאל, "החולות") על שם החולות שעליהם נבנו בתים פרטיים צמוד לים. מאז עברו להעדיף בנייה לגובה ברימאל, שנחשבת שכונת החברה הגבוהה בעזה. המיקום שלה מחבר אותה עם מרכז העצבים של העיר ונקבעו בה מבני הציבור והנציגויות הזרות, כמו גם בתי מלון, שהפכו אותה לאזור מבוקש והעניקו לה מעמד אקסקלוסיבי. בשולי השכונה יש גם אזורים עניים, אבל הקרבה לים, והתפתחותה מאוחר יותר משכונות אחרות, הביאו רבים מבכירי חמאס לקנות שם בתים - בית ברימאל נחשב סמל סטטוס.

4 סברה: עוני ומיליציות

שם השכונה מגיע מהסברס שהיו גדלים בה בשנותיה הראשונות. זוהי שכונה ענייה והעוני שלה בולט במיוחד אל מול רימאל השכנה. עד היום זו שכונה של התנגדות. הפלגים הם לרוב בעלי זהות לוקלית, מבוססים על תושבי השכונה והחמולות הגדולות שיש בה. אחת הגדולות שבהן היא חמולת דורמוש, שעמדה מאחורי חטיפת גלעד שליט והקימה מיליציה בשם צבא האסלאם. גם גדודי המוג'הידין מקורם בה.

5 שאטי: מרכז התנגדות

חמאס הוקם במחנה הפליטים שאטי על ידי שייח' יאסין, שהגיע לשאטי בתור נער וגדל שם. רבים עברו מהמחנה לשכונות קבע בעיר, בעיקר לשכונת שייח רדואן הסמוכה. בזמן הלחימה היה גדוד שאטי אחד הגדודים שגילה הכי הרבה התנגדות, וניטשו שם קרבות עזים.

מידע: ד"ר עידו זלקוביץ', ד"ר מיכאל מילשטיין

 אינפוגרפיקה: נמרוד פרידמן

בית לאהיא: מעוז תמיכה של חמאס
אוכלוסייה לפני המלחמה: 108 אלף

המרחב של צפון הרצועה הפך ברבות השנים לחלק מהגוש האורבני של העיר עזה. נחשבת למעוז תמיכה של חמאס וכראש העיירה כיהן מושיראל מצרי, שנחשב לאחד מהכוכבים הצעירים של הארגון. הוא החל את דרכו כחבר המועצה המחוקקת הפלסטינית כדובר סיעת חמאס.

ג'באליה: הקשר לדרום הר חברון
אוכלוסייה לפני המלחמה: 208 אלף בעיר, 59 אלף במחנה הפליטים

הגרעין המקורי של העיירה משייך את עצמו לאזור דרום הר חברון - שבינו ובין רצועת עזה היו קשרי מסחר ענפים - וממנו מגיע שמה. האוכלוסייה המקורית שואפת לבדל את עצמה ממחנה הפליטים, שמתפרש על שטח ענק. יחד מגיע מספרם ל־175 אלף תושבים. גם אחמד ג'עברי, שנחשב בפועל למפקד הזרוע הצבאית של חמאס, הגיע מאזור דרום הר חברון.

דיר אלבלח: מכותרת על ידי צה"ל
אוכלוסייה לפני המלחמה: 87 אלף בעיר, 8161 במחנה הפליטים
כוחות בסמוך: חטיבות נח"ל, חטיבה 646, חטיבה 179, חטיבת יפתח 

העיר הידועה בתמרים שלה עדיין לא נכבשה בידי צה"ל, אלא רק מכותרת על ידי כוחות מצפון ומדרום, ומדי פעם חווה פשיטות. זו עיירת חוף שהייתה יכולה להיות יעד נופש מוצלח במקום שפוי יותר. היא לא צמחה להיות עיר גדולה כמו ח'אן יונס או עזה, אלא שמרה יותר על אופי כפרי. לצדה יש מחנה פליטים, והיא המרכז האורבני של מחנות המרכז.

בית חנון: נקודת הזנקה עיקרית ל־7.10
אוכלוסייה לפני המלחמה: 62,916 

את פאתי העיר הצפונית ביותר ברצועה אפשר לראות כבר מאשקלון. שנים שלט שם בעוז פת"ח, עד 2007. אחד ממפקדי פת"ח נרצח שם באכזריות בידי חמאס. העיר הייתה אחת מנקודות ההזנקה העיקריות של מתקפת ה־7 באוקטובר. צה"ל שיטח את רובה וכבש אותה בראשית התמרון הקרקעי. בגלל סמיכותה לגדר ולמעבר ארז, יש לה מיקום אסטרטגי, וסביר שצה"ל לא ייתן לתושבים לחזור לשם במשך זמן רב, עד שיושמדו כל התשתיות משם. קל לבצע ממנה ירי לישראל.

ח'אן יונס: בירת הטרור
אוכלוסייה לפני המלחמה: 243 אלף בעיר, 48 אלף במחנה הפליטים
כוחות בשטח: חטיבה 7, חטיבה 35, חטיבת הראל, חטיבת גבעתי, חטיבת הקומנדו

ב־1956 נכבשה ח'אן יונס במסגרת מלחמת סיני והייתה אחד מיעדי פעולות התגמול. כיום "בירת הטרור" של חמאס היא מרחב אורבני גדול וצפוף, שהסתפחו אליו כפרים לאורך השנים. קרוב לים נמצא מחנה הפליטים, ושם עבר האיגוף של צה"ל. נוכח אותו מיקום אסטרטגי, על דרך הים ההיסטורית, בחרו בה בתקופה הממלוכית לח'אן - מקום לחנות ולנוח בו בדרך למכה. יש בה מי תהום נגישים, ולכן חקלאות יחסית מפותחת, ואחרי 1967 הוקמו שם רוב התנחלויות גוש קטיף.

רפיח: אזור של הברחות
אוכלוסייה לפני המלחמה: 202 אלף בעיר, 43 אלף במחנה הפליטים

קו הגבול חוצה את רפיח כחלק מהסכמי השלום בין ישראל למצרים, ובצד המצרי יש את רפיח הסינאווית, והיום יש בה 1.4 מיליון עקורים. ישראל הקימה שתי שכונות ברפיח - שכונת ברזיל ושכונת קנדה, על שם כוחות המשקיפים של האו"ם שהיו באזור - ותרמה לפיתוח העיר. רפיח הייתה תמיד אזור של הברחות. לאור אדמת לס קלה לחפירה, העיר שהופרדה מעל הקרקע הייתה מחוברת מתחת לקרקע. היא מהווה גם חלק חשוב מדרך הים, נוכח קשר עתיק יומין עם ח'אן יונס.

בני סוהילא: הקצנה דתית ואלימות
אוכלוסייה לפני המלחמה: 49,033

(סהילא) אזור כפרי שהפך לעיר, גוש בטון שמתפשט על חשבון השטחים החקלאיים באזור ויצר מוקדי מצוקה ואלימות. בתהליך הקצנה דתית יצר האזור את התנאים למתקפה ובשל קרבתה לכיסופים ולניר יצחק יצאו ממנה פשיטות בשבת השחורה.

מקור: PCBS, ISW
נתוני היחידות נכון ל־31.1