נשיא המחוזי בת"א, אורי גורן: הנהלת בתי המשפט גבתה שלא כדין אגרה בגין בקשות לאישור עיקול

האם עוד טעות בנהלים של הנהלת בתי המשפט גרמה לכך שאזרחים שילמו כספים שלא כדין? נשיא בית המשפט המחוזי בת"א, השופט אורי גורן, קבע כי אין לחייב באגרת משפט בקשה לאישור עיקול זמני, וזאת בניגוד להנחיית הנהלת בתי המשפט מ-2005, לפיה יש לחייב בקשות כאלה באגרה של 2.5% מערך הנכס, כמו בכל תביעה כספית. פסיקתו של גורן אף מנוגדת לפסיקה מחוזית משנת 2001, אז קבע השופט רחמים צמח שיש לשלם אגרה עבור בקשה כזו.

ישראל (איזי) שוחט תבע 16.5 מיליון שקל מארבעה נתבעים, חלקם תושבי חוץ. במקביל, ביקש באמצעות עוה"ד אריה דנציגר, מיכאל טסלר ונורית ברלינר ממשרד גרוס, להטיל עיקולים זמניים על נכסי הנתבעים המוחזקים אצל צדדים שלישיים בישראל.

בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, לאחר שניתן צו עיקול זמני והוא נמסר לצדדים השלישיים, עליהם להודיע לבית המשפט בתוך 10 ימים אם הם אכן מחזיקים בנכסי הנתבעים או לא. אם צד ג' אינו מגיב לצו או שמכחיש שבידיו נכס של הנתבע, יכול התובע להגיש בקשה לאישור עיקול, שבה מתבקש בית המשפט לקבוע האם הנכס המעוקל אכן מצוי בבעלות הנתבע.

תקנה 378 קובעת כי דינה של בקשה לאישור עיקול הוא כדין תביעה נגד צד ג'. בתי המשפט לא נהגו לגבות אגרה בגין בקשות מסוג זה, עד לשנת 2005 אז הנחתה עו"ד ענת לוי-ליברמן מהלשכה המשפטית בהנהלת בתי המשפט, את גזברי בתי המשפט השונים, שלאור תקנה 378 עליהם לגבות אגרה בשווי 2.5% משווי הנכס שלגביו מוגשת הבקשה לאישור עיקול.

היא ציינה שאם מוגשות כמה בקשות, ישלם התובע אגרה פעם אחת עבור הבקשה הראשונה. אם הבקשות הוגשו יחד, האגרה תיגזר מהבקשה עם הסכום הגבוה ביותר.

במקרה זה, הצדדים השלישיים לא הגיבו להודעות העיקול, ולפיכך ביקש שוחט לאשר את העיקול. בגזברות המחוזי סירבו לפתוח תיק עד שישלם אגרה בסך 413 אלף שקל (בנוסף לאגרה על התביעה).

שוחט ביקש מהנשיא גורן להורות למזכירות לקבל את בקשתו בלא תשלום אגרה. גורן ציין שתקנות האגרה פוטרות סעדי ביניים מתשלום אגרה, בשל אופיים המיוחד: אין להם קיום עצמאי מחוץ לתביעה עצמה, והם נועדו להבטיח את האפשרות לקיים את פסק הדין. הוא הדין, הוסיף גורן, ביחס לבקשה לאישור עיקול, הפוקעת עם הפסקת התביעה. "בקשה לאישור עיקול מצויה בכללם של ההליכים המנויים בסעיף 20(2) בתקנות האגרה, המקנה פטור מתשלום אגרה", ציין.

גורן קיבל את הטענה, שתקנה 378 מתייחסת רק להחלת סדרי הדין של תביעה על בקשה לאישור עיקול, ואין הדבר הופך את הבקשה לתביעה עצמאית המחויבת באגרה. "אין מדובר בהליך עצמאי כנגד אותו צד שלישי ואין מדובר בהליך לאכיפת זכות מהותית עצמאית, אלא בהליך דיוני הבא לסייע באכיפת הזכות הנתבעת בתביעה העיקרית". הוא הורה למזכירות לקבל את הבקשה לרישום עיקול ולא לחייבו באגרה. (בש"א 24434/07).