אישה לא יכולה להנהיג את ארה"ב

עד לפני שבוע, הילרי קלינטון הייתה המועמדת הפופולרית והמועדפת על התקשורת האמריקנית בכל הנוגע למירוץ לבית הלבן. היו לה כל הנתונים הנכונים וכל הקשרים הנכונים, היא דמוקרטית שלא מפחדת לפתוח את הפה, וכמו שכולם אהבו להגיד - אם היא תיבחר נקבל שניים במחיר אחד. גם ביל יהיה שם בשבילנו, ואנחנו הרי כל כך מתגעגעים.

אבל ביום חמישי האחרון הגיע רגע האמת, והבחירות המקדימות יצאו לדרך במדינת איווה. בניגוד גמור לכל התקוות והתחזיות, קלינטון נחלה תבוסה צורבת, והגיעה למקום השלישי בלבד אחרי ברק אובמה וג'ון אדוארדס. פתאום נראה שלדמוקרטים באמריקה מצאו תשובה לשאלה "עם מה קל לך יותר להתמודד, עם הפמיניזם או עם זכויות האדם". והתשובה הזו שחורה לגמרי.

אפשר, אולי, היה ללמוד על הכיוון הזה דווקא באמצעות עולם הבידור, וליתר דיוק, בעזרת שתי סדרות שכיכבו בשנים האחרונות בטלוויזיה האמריקנית. הראשונה, "24" של רשת פוקס, עלתה לאוויר ב-2001 והציגה במשך כשתי עונות נשיא שחור הנאלץ להתמודד עם איומים על ארה"ב. לאחר מותו ההירואי של הנשיא, הציגה הסדרה מצב כמעט בלתי אפשרי שבו אחיו, שחור גם הוא כמובן, נבחר למלא את מקומו בבית הלבן. הסדרה זכתה לאחוזי צפייה משמעותיים, שחקניה הפכו לכוכבים, אמריקה התמכרה והעונה השביעית הייתה צפויה לעלות בשבוע הבא - ונדחתה בגלל שביתת התסריטאים בהוליווד.

ברשת ABC התקנאו בהצלחה הזו, ובספטמבר 2005 העלו לאוויר את "גבירתי הנשיא", בכיכובה של ג'ינה דיוויס. בהתחלה זכתה הסדרה לפופולריות עצומה, טבלאות הרייטינג האירו לה פנים, והמפיקים היו מרוצים. דיוויס אפילו קיבלה את פרס גלובוס הזהב בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר בסדרת דרמה. האופוריה שלה ושל צוות הסדרה הזכירה את החיוך על פני קלינטון ביום שאחרי העימות הווירטואלי שנערך ביו טיוב, באמצע יולי האחרון.

אלא שבניגוד ל"24" שכוחה עדיין במותניה, או יותר נכון במותניו של ג'ק באואר, "גבירתי הנשיא" הלכה והידרדרה מפרק לפרק, עד שנזרקה לבית הקברות של הטלוויזיה עוד בטרם הגיעה לעונתה השנייה. הצופים אומנם ניסו לארגן עצומות, ב-ABC הבטיחו לשקול מחדש את ההחלטה, אבל לכולם היה ברור: אישה לא יכולה להנהיג את ארה"ב, לפחות לא על המסך.

כעת מתברר, שלא על המסך וגם לא במציאות. סקרי גאלופ ורסמוסן מראים כי אובמה צפוי לנצח גם בסיבוב שייערך היום בניו המפשייר, בהפרש של יותר מ-10%. יכול להיות שלניצחון הזה לא תהיה משמעות אחרי הסופר טיוזדיי, ב-5 בפברואר, ויכול להיות שהדמעה שהזילה אתמול קלינטון תהיה דמעת העצב האחרונה. אבל בינתיים, המצב לא נראה טוב. איפה ג'ק באואר כשצריך אותו.