היכונו להלאמת הבנקים

עידן אזולאי הוא מנהל קרנות הנאמנות אפסילון

יש סיכוי גדול שבימים הקרובים נתבשר על אירוע כלכלי דרמטי שישנה סדרי עולם. הסיכוי להתרחשותו של האירוע עלה מאוד לאחר שכל מיני פעולות שנעשו באחרונה, מהפחתת הריבית לאפס דרך הזרמות הון לבנקים וכלה בתוכניות תמרוץ פיסקליות אינן מצליחות להשיג את המטרה והיא: אישוש הכלכלה העולמית.

לממשל אובמה שנכנס במרץ לתפקידו מתחוור שתיאוריות לחוד ומציאות לחוד. כל הפתרונות שהציע הממשל החדש בשבועיים שבהם הוא מכהן, התבררו כמסובכים ליישום.

בשבוע שעבר עלה רעיון הקמת "בנק רע" (באנגלית זה נשמע קצת יותר טוב) שאמור לרכוש מהבנקים את "הנכסים הרעילים" (נשמע רע בכל שפה) ובכך לאפשר להם לפתוח את ברז האשראי, אולם גם רעיון זה הוחזר למגירה ממנה נשלף בשל קשיים ביישומו.

בארסנל הממשל נותרה פעולה אחת שעד עתה מעטים מעזים לדבר עליה בפומבי: הלאמה של המערכת הבנקאית בארה"ב. הלאמה של הבנקים היא הרבה יותר מנשק יום הדין. זו פעולה בעלת משמעויות אדירות, בייחוד כאשר היא נעשית במולדת הקפיטליזם. יש מי שעדיין סבורים שהרעיון הזוי ולא ישים, אולם התבוננות מעמיקה במערכת הבנקאות האמריקנית מגלה שככל הנראה לא נותרה בידי הממשל ברירה מלבדה:

הלאמה היא הדרך היחידה שבה יכול הממשל לפתור את שתי הבעיות המרכזיות שמשבשות את המערכת הכלכלית העולמית:

1. הבעיה הראשונה: דפלציה במחיריהם של נכסים, או ליתר דיוק, ירידה דרסטית במחירי הנדל"ן בעולם ובעיקר בארה"ב. מאחר ונדל"ן משמש ברוב המקרים כערבות לחלק גדול מאגרות החוב שהונפקו בשנים האחרונות ולהלוואות שניתנו על ידי הבנקים, הרי שירידה בערכם מאלצת את הגופים המלווים/מנפיקים לבצע מחיקה סיטונית של ההלוואות והאגרות, מה שגורר ירידה בהונם העצמי של הבנקים ולצמצום דרמטי ביכולתם לחזור ולתת הלוואות.
   
   
2. הבעיה השנייה: אינה כלכלית אבל השפעתה גדולה מהראשונה והיא חוסר הביטחון השורר במערכת הבנקאית. הבנקים שיכולים להלוות אינם רוצים לעשות זאת מאחר והם חוששים מהסיכון המערכתי, הציבור מעדיף לרכוש אגרות חוב במחירי הפסד על פני הפקדת כספים בבנקים שהיום הם כאן ומחר אינם וכך נוצר מעגל קסמים שמתדלק את המשבר.

כוסות רוח

ממשל אובמה יכול להודיע על הזרמות נוספות של הון לבנקים, על הקמת "בנק רע" ועל כך שהוא מאלץ את הבנקים להלוות או לעצור את הפינוי של בעלי משכנתאות מבתיהם. הבנק המרכזי ימשיך להצהיר שהוא רוכש אג"ח ארוך (למה אין צנזורה על שטויות שיוצאות מפיהם של אנשים מכובדים?) או להפחית את הריבית ל-5%.

כל הפעולות האלו הן ככוסות רוח למת ולא יפתרו את שתי הבעיות המרכזיות שאותן ציינתי לעיל.

יש רק פעולה אחת שיש לה סיכוי לשנות את פני הדברים וזו הלאמה של הסקטור הפיננסי למעט מספר בודד של מוסדות פיננסיים שיכולים לשרוד ללא תמיכה בעתיד הממשל - הלאמה.

הפתרון היחיד ומחירו

הלאמה אינה דבר פשוט ויש לה השלכות רבות, הן כלכליות והן חברתיות. אבל למהלך כזה יש היכולת לשקם את האמון שאבד ולעצור את הסחרור ההרסני שתוקף כעת את הכלכלה העולמית.

הסכומים האדירים שהממשל האמריקאי שפך למערכת הבנקאית לא שינו מאומה ובדיעבד ניתן לומר שרק החמירו את התמונה הכלכלית בשל ההשלכות שיהיו להם בטווח הארוך.

הזרקה נוספת של כספי ציבור לתוך המערכת הבנקאית החולה היא בבחינת "כסף טוב שנזרק על כסף רע". רצונו של הממשל לשמור על עצמאותה של המערכת הבנקאית ברור, אבל במבט כלכלי רחב - הלאמה תהיה זולה מכל עירוי נוסף.

למעשה, רוב הבנקים הגדולים בארה"ב נמצאים כבר בשליטת הממשל, אלא שזה אינו נמצא עדיין בפוזיציה שמאפשרת לו לבצע את התיקונים שכה נדרשים במערכת. הסיפור שהתפרסם באחרונה לגבי הבונוסים שחילק מריל לינץ' לעובדיו בטרם רכש אותו בנק אוף אמריקה, ממחיש עד כמה רבות הפרצות במערכת הבנקאית ועד כמה היא עדיין מושחתת ורקובה מן היסוד.

ואולי בעצם, זה לא הזמן להרחיב על שכרם של הבנקאים, מה גם שחלקם טוענים שזה פאתטי.

בסופו של דבר העלות הכלכלית של התהליך למשלם המיסים האמריקאי היא אפסית, מאחר והוא עשוי אפילו להרוויח מההלאמה. בדומה למשבר הבנקים שהיה בישראל בשנות השמונים, לאחר שהמערכת הבנקאית תתנקה מכל חולייה, הם ימכרו שוב לציבור ויעשירו מחדש את קופת המדינה.

נכון לרגע זה, העלות הכלכלית המיידית נמצאת בחשיבות משנית. בראש סולם העדיפויות צריך להחזיר את האמון למערכת על מנת שהפקדת כספים בבנק תחזור להיות פעולה נטולת סיכון.