סרט: הזדמנות אחרונה לאהוב

בזמן שבני דורו אל פצ'ינו ורוברט דה-נירו הופכים לקריקטורות של עצמם, דסטין הופמן רק הולך ומשתבח. כמו מעין גידי גוב של הוליווד, הוא לא ממש טיפוס ה-leading man, הוא לא ממש לוקח את עצמו ברצינות, וככל שהוא מתבגר כך הוא הופך לאהוב יותר. ב"הזדמנות אחרונה לאהבה" הופמן מקבל את ההזדמנות שלו להוכיח שוב למה הוא דסטין הופמן.

הארווי שיין, מלחין ג'ינגלים מבוגר וכמעט מפוטר, טס מביתו שבניו-יורק לחתונת בתו בלונדון, ומרגע שהמטוס נוחת נראה כאילו שום דבר לא מסתדר לו. בעלה החדש של גרושתו תפס את מקומו כאב המשפחה, הוא עומד לפספס פגישה בניו-יורק ולאבד עבודה חשובה, וכשכבר לא נשאר לו מה להפסיד, הוא מנסה להתחיל עם קייט (אמה תומפסון), סוקרת בנמל התעופה, ולמרבה הפלא גם מצליח, מפני שמתברר שגם לקייט אין יותר מדי מה להפסיד.

קצת כמו ב"לפני הזריחה", הארווי וקייט מבלים את הלילה בעיר ומעבירים את רוב הזמן בדיבורים. קצת כמו "באהבה אין חוקים" עם ג'ק ניקולסון ודיאן קיטון, הם מתאהבים בשלב שבו כבר כמעט התייאשו מהחיפוש. קצת כמו הסרטים האלה וגם קצת אחרת - "לפני הזריחה" עקב אחרי שני צעירים אטרקטיביים ומתלהבים שהימרו על לילה משותף וחסר השלכות. "באהבה אין חוקים", סרט על רומן בין שני אנשים שעברו את גיל 50, שווק כסרט שחוגג את קיומם של המבוגרים ואת זכותם ליהנות ולהתאהב. אבל בעצם מלבד גילם הביולוגי, שני הגיבורים התנהגו באימפולסיביות ובחוסר הבנה בדיוק כמו בתיכון.

"הזדמנות אחרונה לאהבה" מציג משהו מעבר לבני ה-20 המגניבים של "לפני הזריחה" ובני ה-60 שהתחפשו לבני 20 מגניבים של "באהבה אין חוקים". הוא מציג דמויות של בוגרים (הארווי מעל 50, קייט מעל 40) שגילם וניסיונם ניכרים בהתנהגותם. האם קייט הייתה נענית לחיזוריו של הארווי בפתיחות רגשית כזו גם 20 שנה לפני כן? בכלל לא בטוח. והאם הארווי היה מחזר אחריה באותה דבקות של מי שלמד על בשרו שדבר טוב כזה לא מוצאים כל יום? כנראה שלא.

"הזדמנות אחרונה לאהבה" הוא שוקו חם ביום חורף גשום. הוא חינני כמו שלושת הכוכבים שלו - אמה תומפסון, הופמן והעיר לונדון. לא מנסה להצחיק בכוח (למעשה לא ברור אם זו קומדיה רומנטית או דרמה רומנטית. כנראה דרמה קומית רומנטית) ולא מנסה לרגש בכוח. החן והקסם שלו מאפשרים אפילו להעלים עין מרגעים חלשים או תמוהים עלילתית.

חבל רק שבתיאור שהופץ עם יציאת הסרט כתוב שהארווי שיין, כותב ג'ינגלים ניו-יורקי שנמצא במשבר, פוגש ב"קייט היפהפייה", המביאה תקווה לחייו. זה לא אמור להיות סיפורו של אדם במשבר הפוגש ביפהפייה גואלת, אלא דווקא סיפורם של שני אנשים במשבר - שאגב, מידת היופי שלו וגם שלה לא רלוונטית במיוחד - שני אנשים שכוונותיהם הטובות לא מובילות לתוצאות הרצויות; שמוצאים את עצמם במקום בחיים שקשה להם להבין כיצד הגיעו אליו וכיצד להיחלץ ממנו, ושמוצאים זה את זו.

קייט היא לא הפרס היפהפה של הארווי ולא הפיצוי שלו, אבל יכול להיות שקל יותר להתייחס אליה כפרס משום שהארווי הוא דמות שלמה יותר. בעוד שהוא מופיע ברגעים שבהם חסרונותיו בולטים להכאיב - מול המעסיק שלו, מול בתו - הרי שקייט נשארת תמיד נדיבה ואדיבה. אנחנו לא רואים צדדים שקשה לחבב בה, וזה משטיח אותה לעומת הארווי. המזל של קייט ושל הסרט הוא שאמה תומפסון משחקת את התפקיד, ומצליחה להשכיח את דלות הדמות. *

"הזדמנות אחרונה לאהבה", במאי: ג'ואל הופקינס, שחקנים: דסטין הופמן, אמה תומפסון, איילין אטקינס, ג'יימס ברולין, ארה"ב 2009, 92 דקות