מדינת כל שופטיה

"אני מאמין גדול ב'מדינת כל אזרחיה'", אמר השופט אהרן ברק בסוף השבוע באוניברסיטת תל-אביב, וחולל מיני סערה. הוא הסביר שמבחינתו הזהות היהודית של המדינה מתחילה ומסתיימת בכך ש"ליהודי יש זכות ראשונית לעלייה לארץ". תודה באמת.

ברק צירף עצמו אל הזרם הפוסט ציוני, המהווה את השוליים של השמאל הפוליטי. אף אחד לא צריך להיות מופתע מעמדותיו, כשם כשלא נפלנו מהכיסא כשעו"ד טליה ששון הצטרפה למרצ. גם אם לא ידענו איזה פתק בדיוק הוא משלשל לקלפי בבחירות, היה ברור לאיזה מחנה פוליטי ברק ורוב חבריו בעליון משתייכים.

עמדה זו בדיוק, מבלי לומר את השם המפורש "מדינת כל אזרחיה", יישם ברק בפסק הדין השנוי במחלוקת בעניין עאדל קעדאן ב-2000, בו קבע בג"ץ שהקצאת קרקעות מדינה ביישוב מסוים ליהודים בלבד מהווה אפליה אסורה. את השם המפורש כבר הזכיר ברק כעבור שלוש שנים בפסק הדין, שהכשיר את התמודדות מפלגת בל"ד של עזמי בשארה לכנסת. למי שפיספס זאת בפסקי הדין, בא ב-2004 ספרו "שופט בחברה דמוקרטית", בו כתב ברק: "ישראל הינה גם מדינתו של העם היהודי וגם מדינת כל אזרחיה, בלא שיש סתירה בתפיסה זו".

אז למה דווקא עכשיו ברק עורר ביקורת? ראשית, כי הוא "הוציא מהארון" את עמדתו הפוליטית הקיצונית, מבלי לתת לה את הכסות המשפטית המסווה אותה כביכול, כשהיא נאמרת במסגרת פסק דין. צריך לומר שרוב השופטים נמנעים מלהביע דעות פוליטיות מפורשות, גם לאחר פרישתם מהשפיטה.

שנית, בימים אלה עולות שוב דרישות לגוון את הרכב שופטי בית המשפט העליון, כך שייצג את כל שכבות האוכלוסייה. אם בג"ץ מרבה לעסוק בעניינים חברתיים, פוליטיים ודתיים, אומרים הדורשים, ראוי ששופטיו יהוו מדגם מייצג (חלקי לפחות) של האוכלוסייה.

מבחינה זו, ברק משחק לידיהם ולא יכול היה להיות עיתוי גרוע יותר, מבחינתו, לתת דרור ללשונו. נטייתי עד היום היתה להתנגד ליוזמה, הן מחשש לפסקי דין פופוליסטיים,שנועדו לרצות את ה"מגזר" של השופט, והן מטעמים פרקטיים של קושי להגדיר את ה"מגזרים" הטעונים ייצוג. אבל במחשבה שנייה אולי כדאי ליישם את המלצת ועדת זמיר, שבית המשפט ישקף (בצורה לא מוגדרת) את מאזן הקבוצות החברתיות המרכיבות את החברה הישראלית, בתנאי כמובן שהשופטים שיתמנו יהיו מקצועיים וראויים לעליון.

לא לפרוטוקול

ייתכן שזו יד המקרה וייתכן שלא, אבל במספר פסקי דין באחרונה, חייבו השופטים את הצד המפסיד בהוצאות משפט ריאליות ו/או בשכר-טרחת עורך דין בסך עשרות אלפי שקלים. אם אכן מדובר בתחילת מגמה - הרי שהיא מבורכת, ויש לקוות כי תביא להקטנת העומס על בתי המשפט ולעשיית צדק עם הזוכה במשפט.