יותר אתרים קרקעיים: המהפכה הסולארית מנסה לרדת מהגג

יזמי המהפכה הסולארית, שפורחת על גגות מאות מבנים בישראל, רוצים לעלות שלב, ולהקים אתרים קרקעיים שיהיו מסוגלים לספק חשמל ירוק בכמויות משמעותיות יותר. אך המבוך הביורוקרטי שמציבים משרדי הממשלה השונים עלולים לעכב את התוכניות האלה במספר שנים, ולהכשיל את היעדים שהציבה הממשלה לייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים.

המתקנים הסולאריים לייצור חשמל הם סיפור ההצלחה הגדול של משק האנרגיה. מאז 1996 מנסה הממשלה לעודד גורמים פרטיים להיכנס לשוק ייצור החשמל ללא הצלחה. דווקא טרנד האנרגיה המתחדשת, שלעתים נראה מנוגד להגיון הכלכלי, הצליח לעורר את השוק מקיפאונו.

את הדרך פרצה החלטת הממשלה מ-2004, שקבעה יעד של ייצור 10% מסך החשמל ממקורות מתחדשים עד שנת 2020 (כ-2,500 מגוואט).

לפני שנה וחצי הוסדרה התקנה של מתקנים פוטו-וולטאים (PV) קטנים בעלי הספק של עד 50 קילוואט על גגות. עשרות חברות נכנסו לתחום, בזכות שורת הטבות ותמריצים, ובראשם התחייבות ל-20 שנה של חברת החשמל לרכוש את החשמל שייוצר במתקנים לפי מחיר ריאלי של כ-2 שקל לקוט"ש, פי ארבע מתעריף החשמל לצרכנים.

גגות של רפתות, לולים, תחנות דלק ומבנים תעשייתיים ומסחריים בכל הארץ הפכו לאתרי מתקנים סולאריים. קצב התקנת המתקנים עלה על התחזיות האופטימיות ביותר. כבר לפני חודש התמלאה המכסה הכוללת לרכישת חשמל ממתקנים קטנים, שהייתה אמורה להספיק עד אמצע שנה זו.

הבדלי מיקום וגודל

כעת, לאחר שהוכח שיש בשוק היזמות הישראלי פוטנציאל רב לייצור חשמל סולארי, אמורה המדינה להחליט על הצעד הבא - הקמת מתקני PV בינוניים (50 קילוואט עד 5 מגוואט), ובעקבותיהם גם מתקנים גדולים בהספק של 5 מגה ואט ויותר.

ההבדל העיקרי בין המתקנים הקטנים לבין המתקנים הבינוניים והגדולים נעוץ במיקום ובגודל: שטחי הגגות בישראל קטנים מדי עבור המתקנים הגדולים. במדינות כמו גרמניה, איטליה וספרד יש כבר שדות של מתקני PV בהספקים של עשרות מגוואט, המשתרעים על מאות דונמים. בישראל נחתמו כבר חוזי אופציה לחכירת אלפי דונמים ביישובים חקלאיים, בכפוף לקבלת האישורים המתאימים.

אבל מתברר שמדובר בסיפור לא פשוט. לא נראה כי מתקנים כאלו יקומו באופן נרחב בשנים הקרובות, למרות השלמת הסדרת הפעלתם על-ידי רשות החשמל. כיוון שפוטנציאל ייצור החשמל של מתקני גגות בישראל מוגבל מאוד, ונאמד בכ-3% מסך ייצור החשמל, התוצאה עלולה להיות אי עמידה ביעדי הממשלה. מחר (ג') אמור להתקיים דיון עקרוני ורחב של המועצה הארצית לתכנון ובנייה במשרד הפנים בשאלת הצבת המתקנים מבחינה תכנונית.

מבוך ביורוקרטי אינסופי

מתקני PV על גגות נהנים מפתרון קסם עוקף ביורוקרטיה, שמכונה היתר עבודה מצומצמת. הרשויות המקומיות מעניקות היתרים כאלה בנדיבות, והליך הרישוי מסתיים בתוך שלושה חודשים. הקמת מתקנים על הקרקע, לעומת זאת, כרוכה במבוך ביורוקרטי אינסופי של תקנות, הגבלות, אינטרסים סותרים והשקפות עולם מנוגדות.

גוף התכנון המרכזי האחראי על העניין הוא מינהל התכנון במשרד הפנים. המינהל נשען על חוות דעת שכתב המתכנן אפרים שלאין, שקוראת לנקוט מדיניות מרסנת בהתרת המתקנים הקרקעיים, ולהעדיף למצות קודם את פוטנציאל הגגות.

מינהל התכנון מוכן להתיר בניית מתקנים על משבצות קרקע של היישובים החקלאיים, בתנאי ששטחם לא יעלה על 100 דונם (במקרה של קרקע ללא ייעוד) או 150 דונם (במקרה של קרקע המיועדת לתעשייה).

הקמת מתקנים על שטחים גדולים יותר וכן בשטחים המיועדים לחקלאות מחייבת הליכים ביורוקרטים ממושכים של שינוי ייעוד וקבלת אישורים ממספר ועדות תכנון, בהן הוועדה המחוזית והוועדה לקרקע חקלאית ושטחים פתוחים (ולקחש"פ). משך ההליך מוערך בשלוש עד חמש שנים.

בנוסף, דורשים במשרד הפנים, לבנות את המתקנים בצמידות קרקע, כלומר בצמוד לשטחים בנויים קיימים. דרישה זו עלולה לעורר התנגדות רבה מצד תושבי היישובים, שרבים מהם לא ישמחו לשינוי הנוף.

עמדת משרד החקלאות בנושא המתקנים בעייתית אף יותר. בדיונים מקדימים העלה המשרד שורת דרישות והסתייגויות לגבי סוג הקרקע המתאים למתקנים, גודל השטח ואופי היישובים. משרד החקלאות מתנגד עקרונית להקמת מתקנים ביישובים הנמצאים במעמד של תת-אכלוס. המשרד מציע להגביל את שטח המתקן ל-10% ממשבצת הקרקע ולא יותר מ-250 דונם, ודורש שיישובים שמחזיקים בקרקע חקלאית עודפת יחזירו למדינה שטח כפול מהשטח שישמש להקמת המתקן.

משרד התשתיות הלאומיות מציג עמדה שלישית, הנשענת על דו"ח שכתבה ירדנה פלאוט. עמדת המשרד היא שיש להגמיש את הדרישה לצמידות קרקע, ואפשר להתיר בניית מתקנים על קרקעות חקלאיות עד 100 דונם ללא צורך באישור ולקחש"פ.

מצירוף מכלול הגישות הזה עולה כי ככל ששטח המתקן המיועד גדול יותר, כך צפוי אישורו להיתקל בקשיים רבים יותר. עקרונות כמו ריכוז תשתיות ויתרון לגודל אינם מקבלים ביטוי כלל - כך לפחות טוענים גורמים בחברות העוסקות בהתקנת המתקנים. לטענתם, בפועל תתאפשר רק הקמת שדות קטנים ובינוניים, והתוצאה תהיה שהשדות הסולאריים יפוזרו במאות אתרים, תוך העמסה על ועדות התכנון והרשות לחשמל המטפלת ברישיונות.