אובמה מציג: התקציב ב-2011 - 3.8 ט' ד'; הגירעון - 1.6 ט' ד'

הגירעון החזוי בסוף שנת הכספים הנוכחית, שתסתיים ב-30 בספטמבר, יהיה 1.6 טריליון דולר, הגירעון הגדול ביותר אי פעם. להשוואה: הגירעון בשנת הכספים 2009 היה 1.4 טריליון דולר. הסיבה לגידול בגירעון ב-2010: הנשיא מציע להוציא מיד 100 מיליארד דולר על מימון חוק לעידוד התעסוקה, שיכלול קיצוצים במס לעסקים קטנים, פרישת "רשתות ביטחון" חדשות למובטלים וסיוע לשלטונות ברמת המדינות, המחוזות והערים.

גירעון בסך 1.6 טריליון דולר מהווה כ-11% מהתמ"ג. התיאוריה הכלכלית המקובלת היא, שגירעונות שגדולים יותר מ-3% מהתמ"ג אינם בני קיימא.

במאמץ לשחוק את הגירעון השנה, מציע נשיא ארה"ב להטיל מיסים חדשים ("היטלים", במינוח הממשל) על כמה מהבנקים הגדולים בארה"ב; לא לחדש את הקיצוץ במיסים למשפחות שמשתכרות יותר מרבע מיליון דולר בשנה, קיצוץ שנכנס לתוקף בתקופת ממשל בוש; ולהקפיא את ההוצאות הממשלתיות הבלתי ביטחוניות, למעט מהוצאות שמוגנות בחקיקה, כביטוח לאומי. אך כל צעדים האלה לא יצליחו למנוע את זינוק הגירעון השנה לרמת שיא.

בכל זאת, הממשל צופה ירידה הדרגתית בגירעון התקציבי בשנים הבאות, מ-1.6 טריליון השנה ו-1.3 טריליון ב-2011, ל-700 מיליארד דולר ב-2013 וב-2014, כ-5% מהתמ"ג, אך זאת בהנחה, שהכלכלה תוסיף לצמוח, שההכנסות ממיסים יגדלו ושההוצאות על תכנית התמריצים ילכו וייצטמקו. הגירעון צפוי להתייצב סביב 800 מיליארד דולר בשנות הכספים 2015-2018, אך לאחר מכן הוא צפוי לעלות שוב עם היציאה לגימלאות של גל גדול של בייבי בומרס, שינגסו נתחים ענקיים מתקציבי הביטוח הלאומי ומדיקייר, תכנית הביטוח הממלכתית לבני גיל הזהב.

גם אם ההנחות האופטימיות על צמיחת הכלכלה יתממשו, ניצב הבית הלבן לפני משימה כמעט בלתי אפשרית, ששקולה לריבוע המעגל: איך לתת תנופה לכלכלה ולשחוק את האבטלה, מטלות שמחייבות גידול מואץ בהוצאות ממשלתיות, ובד בבד לקצץ בגירעון, מטרה שמחייבת קיצוץ בהוצאות ו/או הגדלת ההכנסות ממיסים, אופציה שאינה מתיישבת עם המציאות הפוליטית בארה"ב.

התקפות מימין ומשמאל

מבנה התקציב ואילוציו החוקיים אינם מותירים חופש פעולה רב לבית הלבן. מתוך עוגת התקציב בגודל 3.8 טריליון דולר, רק 1.4 טריליון דולר בהוצאות צבאיות ולצורכי פנים נתונים לשיקול דעתם של הנשיא והקונגרס. יתרת הסכום, 2.4 טריליון דולר, מנותבים באופן אוטומטי, מכוח החוק, לביטוח לאומי, למדיקייר ולריבית על החוב הלאומי בסך 12.4 טריליון דולר.

עוד לפני שהצעת התקציב יצאה לרשות הרבים, כבר ניחתות עליה התקפות מימין ומשמאל. הגירעון נעשה בעיה פוליטית קשה לממשל. קבוצות ימניות, שפועלות מחוץ למסגרת המפלגה הרפבוליקנית, מנסות לגייס מצביעים עצמאיים לקמפיין פופוליסטי של "הרוב הדומם" נגד מדיניות "הממשלה הגדולה" של אובמה, מדיניות שמעמיסה חובות עתק על "שכמי בנינו, נכדינו ונינינו", אם לצטט אחת מהסיסמאות של קבוצות אלה. במקביל מנסים המחוקקים הרפובליקניים בקונגרס להחזיר לעצמם מעמד של "המבוגרים במשפחה", שחייבים לשמור על המשמעת התקציבית, למרות שמחוקקים אלה ישבו בחיבוק ידיים בשמונה שנות נשיאותו של הנשיא בוש, שהפך את העודף התקציבי שהוריש לו ביל קלינטון לגירעון שגדל משנה לשנה. על סמך הניסיון שנצבר בשנתו הראשונה של אובמה בית הלבן, הרפובליקנים יוסיפו לתקוע מקלות בגלגלי הממשל בכל אופן אפשרי.

הדמוקרטים, לעומתם, ביחוד האגף הליברלי במפלגה, מגלים התנגדות עיקשת לכל קיצוץ בהוצאות בתקופה שבה האבטלה מרחפת סביב רף של 10%. הם זוכים בתמיכה משמעותית מכלכלנים כפול קרוגמן, שטוענים כי אין כל רע בהוצאה גירעונית בתקופות של מצוקה כלכלית קשה. ה"שמאלנים" במפלגה הדמוקרטית אף אומרים, כי אין צדק בהצעת אובמה להקפיא את ההוצאות הלא ביטחוניות של הממשל. לטענתם, כל זרועות הממשל חייבות לשאת בנטל, לרבות הפנטגון. עדיין לא נשמעו קולות נגד הכוונה לפטור את סיוע החוץ מההקפאה המוצעת, אך אין ספק שנשמע קולות כאלה בעתיד.

הצעת התקציב ל-2011 חוזה שתי שנות מלחמה רצופות, בעיקר באפגניסטאן, בעלות מתוכננת של כ- 160 מיליארד דולר כל שנה. אומדן זה גבוה בהרבה מאומדנו של המועמד אובמה בקמפיין לנשיאות, והוא קטן אך במעט מהוצאות המלחמה של הפנטגון בשנתיים האחרונות של ממשל בוש.

הצעת התקציב לשנת הכספים 2010 כללה 130 מיליארד דולר למלחמות באפגניסטאן ובעיראק, ורק 50 מיליארד דולר למלחמות ב-2011. הצעת התקציב החדשה מעלה את הוצאות בשנת הכספים 2010 ל-163 מיליארד דולר; למלחמות ב-2011 מבקשת הצעת התקציב החדשה 159 מיליארד דולר. עליות חדות אלה מעוררות זעם בקרב דמוקרטים רבים, שהשתכנעו מהבטחות אובמה במסע הבחירות להעמיד בראש סולם העדיפויות הוצאות בבית.