"באסונות כמו בהאיטי צריך אינטגריטי עיתונאי אבל גם יושר אנושי"

סינדי סטרנד בדיוק סיימה את משמרת הבוקר במפקדת CNN באטלנטה, ארצות-הברית. סטרנד משמשת כאחת משני מנהלי כיסוי החדשות הבינלאומיות, מעין רכזי חדשות ברשת החדשות החשובה בעולם. אך בעוד העיתונאית זוכת האמי אספה את חפציה, במרחק כ-2,000 ק"מ משם התרחש אחד מאסונות הטבע הגדולים שידעה האנושות בעשרות השנים האחרונות.

"זה היה מיד אחר-הצהריים. מנהל החדשות השני כבר הגיע, ואני הייתי בדרכי החוצה", היא מספרת בראיון מיוחד ל"גלובס". "שמענו שהיתה רעידת אדמה גדולה בהאיטי, אבל בשלב הראשון לא ידענו כמה גדול זה יהיה. מיד הסתובבתי וחזרתי לבניין, והתחלנו לעשות את מה שאנחנו עושים תמיד באירועים כל-כך גדולים - מתחילים לחלק את העבודה בין שנינו. אחד מתיישב להתקשר לכתבים ולנסות לאתר ולנדב אנשים מהאיטי לדיווח ראשוני, והשני מתחיל לנסות לגייס מסוקים ומטוסים ממיאמי ומסנטו-דומינגו, שם יש לנו אנשים באופן קבוע, כדי שיגיעו לאזור מוכה האסון. זה מה שאנחנו עושים ועושים טוב. למחרת, בחצות היום, היה לנו כבר את הכתב אנדרסון קופר ששלח דיווחים מלב פורט או-פרנס".

CNN השקיעה עד כה מיליוני דולרים בנוכחותה בהאיטי. עד לרגע זה יש עדיין 44 שליחים בעיר הבירה, המחולקים ל-7 צוותים ושני צוותים נוספים בסנטו-דומינגו. "מדובר בכתבים, צלמים, מהנדסים, מנהלי סיפור, אנשי לוגיסטיקה, אנשי קול ותקשורת ובאנשי ביטחון", מונה סטרנד.

ישראל פחות על המפה

סטרנד מכירה היטב את הנוכחות הישראלית בהאיטי. "אני יודעת מהכתבים שלנו בהאיטי שבית-החולים הישראלי היה אחד הגדולים בשטח, ואנשים רבים שהיו במצב קשה קיבלו סיוע מציל חיים", היא מספרת.

עם זאת, סטרנד מקפידה לשמור על ריחוק כשהיא נשאלת על ישראל, בכל הקשור לתדמית התקשורתית שקיבלה בעקבות הפעילות האינטנסיבית שלה בהאיטי. עם זאת, היא מסכימה כי ישראל אינה תופסת מקום מרכזי בדיווחי רשתות העולם, כפי שהיה בעבר, אולי פשוט משום שכרגע אין "חדשות מלחמה" מאזורנו.

* מהם הקשיים שבהם נתקלתם בסיקור?

"בסיפור כזה יש 3 דאגות עיקריות: הראשונה היא להביא לשם את הכתבים, אחר-כך לפקח על עבודתם, לשמור עליהם בטוחים ולספק את כל צרכיהם, ולבסוף גם לשמור עליהם נפשית. כשקרתה הרעידה, לא ידענו אפילו אם נשארו מלונות שם כדי לשכן את הצוותים. צריך לחשוב על האיסוף, מציאת מקום, לספק חשמל להעברת הדיווחים וכמובן לרווחה כשהם בשטח".

המשימה הראשונה אם כן, של איש החדשות הבכיר של הרשת, אנדרסון קופר, היתה מינהלית לחלוטין. "היו שמועות על שני מלונות, אחד מחוץ לעיר ואחד בתוכה", מתארת סטרנד. "הייתי עם אנדרסון קופר בקשר רציף ואמרתי לו, 'לך תחפש את המלונות'. הוא היה צריך לבדוק אם יש שם מים, גנרטור וחדרים סבירים ושלמים".

* איך אתם מתמודדים עם החשיפה של העיתונאים שלכם למראות הקשים?

"זה אסון נוראי, והכתבים שלנו אכן נחשפו למציאות האיומה במדינה. יש לנו כל הזמן אנשי מקצוע פנויים לדבר עם הכתבים בשטח. אנחנו גם כל הזמן מתקשרים איתם, וצריך לשים לב לניואנסים. אנחנו בודקים איתם תמיד, וכל הזמן שואלים מי רוצה להישאר בשטח ומי רוצה לעזוב".

* היה משהו שונה באופן הסיקור של הסיפור הזה?

"כל סיפור הוא שונה וכל נסיבות הסיקור הן שונות. זה היה אסון בסדר גודל ענקי, ואנחנו היינו מאוד מהירים. במקרים מסוימים היינו החוליה החסרה בשטח. אנשים הגיבו למה שאנחנו דיווחנו, חיפשו דרכנו בני משפחה נעדרים, ארגוני סיוע נעזרו בנו כדי להעביר מסרים. הגבולות משתנים מסיפור לסיפור, וגם כאן הרשת החברתית של CNN, ה-Ireport, שבדרך-כלל מסייעת במסירת חדשות, שימשה גם כמרכז מידע לאיתור נעדרים".

* עד כמה השימוש בניו-מדיה, בדיווח החדשות, השתכלל?

"אני חושבת שבשעות הראשונות, עד שהיה לנו את אנדרסון באוויר, התקשינו בדיווח. כאמור, התקשורת החברתית תפסה חלק פעיל כשאנשים פנו בבקשה לעזרה, כי ידעו שאנחנו שם. גם טוויטר פעיל במיוחד, והכתבים שלנו מדווחים שם לעיתים תכופות".

רגש בשידור

במסגרת תפקידה אמונה סטרנד על איסוף וריכוז חדשות מ-30 מערכות CNN ברחבי העולם. את העבודה ב-CNN היא החלה דווקא כטכנאית קול, ומאז היא חלק מהרשת האמריקנית כבר יותר מ-27 שנה.

בעבר מילאה סטרנד תפקידים עבור הרשת של ענקית התקשורת טרנר ברחבי העולם, ובין היתר סיקרה את מלחמת לבנון השנייה, את אסון הצונאמי בדרום-מזרח אסיה ואת הפיגוע ברכבת התחתית בלונדון ב-2005. כמו כן היתה שליחת CNN בביירות, יוהנסבורג, בייג'ינג, לימסול ובלונדון.

* ממעקב אחר הדיווחים שלכם, רואים הרבה רגש בשידור מצד כתביכם. מדובר בהחלטה מכוונת?

"במקרה כזה אתה לא צריך לבוא רק עם אינטגריטי עיתונאי, אלא גם עם יושר אנושי. אתה תעשה מה שצריך לעשות בכל שלב של הדיווח גם כאדם. אנחנו לא שם, הכתבים כן, ואנחנו יודעים שהדיווחים שלהם תואמים את המציאות ולא חוטאים לדיווח העיתונאי.

"העיתונאים שלנו בקליבר גבוה, יש להם ניסיון רב באסונות. אנשים כמו אנדרסון קופר וכריסטיאן אמנפור הם אנשים חכמים ועיתונאים טובים, והם יודעים מה שהם צריכים לעשות".

* יש ביקורת על כך שהקהילה הבינלאומית וגם התקשורת הבינלאומית נזכרו בהאיטי רק בעת האסון.

"אנחנו לא שכחנו אף פעם את האיטי, תמיד דיווחנו ממה שקורה שם. זו הזדמנות להגיד מה קרה להאיטי עד היום ולדבר על זה במיוחד עכשיו".