אלי כהן: "ישראייר וארקיע לא נמצאות במסך האיומים של אל-על"

זהו שבוע חשוב עבור אלי כהן, סמנכ"ל מסחר וקשרים תעופתיים באל על. לאחר דיונים ארוכים ומערכה ציבורית נוקבת מול המתחרות ישראייר וארקיע, קיבלה החברה אישור להפעיל קו לאילת, אבל השמחה רחוקה מלהיות שלמה. "החברה רצתה שש טיסות יומיות", קובל כהן, "וקיבלנו שלוש עם הגבלת מושבים. זו תוצאה מצומצמת".

באורח אירוני למדי, כהן, לשעבר גם הממונה על השכר באוצר, הוא אחד האחראים העיקריים לרבים מהמאבקים שעומדים לפתחו כיום. זאת, משום שכמנכ"ל משרד התיירות הוא היה מהמובילים של המדיניות שאל-על נלחמה בה אז מלחמת חורמה: השמים הפתוחים.

יש לכם כל-כך הרבה תחרות מבחוץ, ודווקא את כבשת הרש של ישראייר וארקיע, הקו לאילת, חמדתם לכם?

"דווקא המלחמה של אל על בישראייר וארקיע הייתה הטפל בסיפור. הצעקות שלהן לא כל-כך עניינו אותנו. ישראייר וארקיע לא נמצאות במסך האיומים המסחריים של אל-על. בסופו של דבר מדובר בשתי חברות ישראליות, שגם בראייה כלכלית יש לנו אינטרס לשמור עליהן".

לשמור עליהן?

"ישראייר היא חברה קטנה בתוך חברה גדולה שנקראת אי.די.בי תיירות, שהיא אחד הגורמים המשמעותיים לכך שרוכשים כרטיסים באל-על. כשלא הייתה תחרות בינלאומית, אל-על לא הייתה צריכה קו שולי וקטן יחסית כמו הקו לאילת. היום אני צריך את הקו הזה כי הוא מוצר משלים לרשת הנתיבים שלי ונותן לי ערך מוסף מול חברות התעופה האירופיות. אל-על יכולה למכור כרטיס מלונדון לתל אביב, ולתת את כרטיס ההמשך לאילת בהנחה או אפילו חינם, במסגרת עסקת חבילה עם בית מלון.

"לא זליכה"

לבו של כהן, עד לא מזמן הממונה על השכר, אולי המריא בשנה האחרונה אל על, אבל חלק ממנו נשאר שם, במטבחוני האוצר, בימי הקרבות הגדולים שלו ברענן דינור, בארגון המורים, בעובדי חברת חשמל, וכמובן קרב המאסף שבו למעשה לא הצליח, מול עובדי בנק ישראל וסטנלי פישר. תזזיתי וקופצני, הוא מרביץ קטעי סטנד-אפ של ישיבות סוערות ותככים פקידותיים ומיניסטריאליים. הוא עדיין יוצא לבלות בערך אחת לחודש עם "לשעברים ובהווה" של משרד האוצר - שוקי אורן, ירום אריאב, יוסי בכר, אודי ניסן. "אבל לא זליכה", הוא צוחק.

כמביט מהצד הוא עוקב בשקיקה אחר המאבקים העדכניים של האוצר ונגד האוצר, שקמים עליו להחלישו. למשל יריבו משכבר סטנלי פישר, שאמר בכנס קיסריה שמשרד האוצר חזק מדי, וכי יש להחליש את כוחו. "צריך לזכור", אומר כהן, "שהנגיד אומר את הדברים מתוך רצון להעביר את הפיקוח על שוק ההון והביטוח לידי בנק ישראל, רצון שהאוצר מתנגד לו נמרצות, ובצדק. זו תהיה טעות חמורה להעביר לבנק ישראל את הסמכויות הללו. יש לו מספיק סמכויות וגם כך הוא חזק מדי, בזכות סטנלי פישר. לא צריך לתת לו כוח נוסף, אלא לשמור על איזון".

ומה לגבי עצם הטענה שהאוצר חזק מדי?

"דווקא האוצר נמצא בתקופה פחות חזקה. יש יו"ר הסתדרות חזק, ראש ממשלה שהוא שר אוצר על, ונגיד בנק ישראל מאוד חזק, וכל אלה חזקים גם על חשבון האוצר, כפי שראינו בבירור בחוק ההסדרים".

בתקופתו באוצר נכנס כהן לעימות חזיתי עם פישר ועובדי בנק ישראל סביב הסכמי השכר הייחודיים שלהם. כהן סירב לאשר את הסכם השכר, אבל פתאום הבין שהוא לבד - נטול שר אוצר (הירשזון, שנאלץ לפרוש) ועם ראש ממשלה (אולמרט) שלא רוצה לריב עם סטנלי פישר. "אני נכנס ללשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה, רענן דינור, לישיבת הכנה לקראת הישיבה עם ראש הממשלה, נגיד בנק האוצר, ואני מבין שעומדות להתקבל החלטות הפוכות למה שאני רוצה", מספר כהן. "וזו זכותו של ראש הממשלה, סמכותו על-פי חוק".

אז מה הבעיה עם זה?

"חוץ מזה שהובלתי משהו והפסדתי, היו לזה גם השלכות רוחב על כל מה שקשור להסכמי שכר ולחריגות שכר. זה קטסטרופה שאי-אפשר למדוד אותה. ראינו את זה ב-93'-94', זה יכול למוטט כלכלה. אם מחר בבוקר אני אמור לפגוש ראש עיר או את מנכ"ל חברת החשמל, או את הרמטכ"ל, והוא יגיד, למה בנק ישראל קיבל ואני לא?".

בשלב הזה החליט כהן, בגיבוי היועץ המשפטי לממשלה, לנצל דיון שנקבע ממילא בבית הדין לעבודה כדי שלפחות סוגיות כגון השבת כספים על חריגות שכר מהעבר ותשלום הטבות ששולמו בניגוד לחוק יהיו על שולחן השופט ולא על שולחן ראש הממשלה, שכבר היה ברור לאן הוא נוטה. "בדיון אצל ראש הממשלה נתנו לי להסביר למה אני מתנגד, אבל אני ידעתי שגזר הדין נחתם והתליין כבר יושב בחדר", הוא מספר. "בסוף ראש הממשלה אמר, 'או.קיי, עכשיו אני רוצה להחליט'. ואז היועץ המשפטי לממשלה אומר לנו, 'אבל אדוני הממונה על השכר אמר הבוקר שהוא מוכן להעביר את הסמכויות לבית הדין, והן כבר לא אצלך'". אגב, פסק הדין של השופט, אייל אברהמי, צידד מאוחר יותר בעמדת הממונה על השכר.

למה ראש הממשלה בעצם נכנע לבנק ישראל? כי סטנלי פישר איים להתפטר?

"זה פולקלור. יש לי הרבה כבוד והערכה לסטנלי פישר. כאשר עזבתי את תפקידי הרמתי לו טלפון לומר לו את זה, והוא ענה: 'לא ציפיתי לקבל ממך טלפון כזה'".

ומה דעתך על חוק בנק ישראל, שבסוף התקבל, ואמנם משאיר את הפיקוח על שכר עובדי הבנק בידי האוצר, אולם מאפשר לבנק לערער בכל פעם שהסכם השכר לא נראה לו?

"אם אפשר היה לגרום באורח חד-משמעי שאכן בנק ישראל יהיה חריג ולא יהיו לזה השפעות רוחב, אז אפשר היה לסבול את זה. אבל לדעתי אי-אפשר. נוצרה פרצה בגדר. מחר בבוקר יכולים לבוא המרצים מהאקדמיה ולנפנף בחוק האקדמיה, שלפיו למדינה אסור להתערב. אחר-כך יבואו הרופאים, עובדי המוזיאונים, השחקנים של הבימה, עובדי רשות השידור וכן הלאה והלאה. זה הדבר המפחיד ביותר שכל המדינה צריכה לא לישון בלילה בגללו, ומשרד האוצר לא ישן בגללו בלילה".

הכתבה המלאה במגזין G