בימים אלה כולם מתעסקים רק בשאלה מי ייהנה מהכספומט החדש שנמצא בעמקי הים. יצחק תשובה, שכבר בירך "שהחיינו" וגילה למי שרצה לשמוע שאולי מתחבאים להם גם אוצרות נפט מתחת לגז, לא מפסיק להלל את התגלית החדשה (לגמרי בצדק מבחינתו): "בשורה של עצמאות כלכלית", "איננו תלויים עוד במדינות אחרות", "התגליות ייתנו לישראל כוח פוליטי" ועוד.
תשובה לא צריך ללכת רחוק. במשך שנים הבטנו בעיניים כלות בשכנינו המתפרנסים לא רע מאוצרות טבע. ודווקא בגלל זה, על רקע מחול הספקולציות והתשואות המרשימות של המשקיעים, ובלי להיות מתחסדים יתר על המידה, כדאי שנזכיר לעצמנו שוב ושוב כמה טוב שאין לנו - או לפחות לא היו לנו עד כה - כמויות בלתי נגמרות של גז ונפט.
1. סביבה
הפתעה: גם גז הוא לא בדיוק להיט ירוק. שריפת גז טבעי מייצרת 30% פחות דו-תחמוצת הפחמן משריפת נפט וכ-45% פחות לעומת שריפת פחם, אבל זו עדיין פליטה רעילה שמשתחררת לאוויר שאנחנו נושמים. פליטה רעילה שלא חייבים להשלים איתה בקלות, מה שכמובן מאוד לא קל בהתחשב בכך שיש לנו גז טבעי, משלנו, תוצרת כחול לבן.
רושל לפקוביץ, נשיאת פרו מדיה קומוניקיישנס, קוראת למרבצי הגז, הנפט והפחם "אנרגיה מן הגיהינום", להבדיל מאנרגיה "מן השמיים" - רוח, מים ושמש. כל מי שרואה את תמונות הזוועה מדליפת הנפט במפרץ מקסיקו מבין מיד מהו הגיהינום שהיא מדברת עליו.
גז עדיף בהרבה על פחם ונפט. אבל במקביל, אין ספק שהוא גם גונז תוכניות לאנרגיית "שמיים" (טורבינות רוח, חוות סולאריות ועוד), שהיו כל כך פופולאריות רק לפני שנה-שנתיים כשמחיר הנפט היה בשמיים, וכשיותר ויותר ישראלים הבינו שאנחנו מזינים את איראן ואת חיזבאללה.
ואגב, גז טבעי מוזיל את העלויות לצרכנים, מה שמזמין בדרך כלל יותר שימוש באותם מזהמים, על חשבון הכדור שעליו אנו חיים.
2. חינוך
לפני עשר שנים, כולם קינאו במתעשרי ההיי-טק שהסתובבו בינינו. נכון שלא כולם חבשו את ספסלי האקדמיה לפני האקזיט, אבל ההמצאות שלהם שילבו תמיד יוזמה ויצירתיות שבהן כל כך התגאינו, "המוח היהודי" המפורסם.
טייקוני גז או נפט צריכים "בסך הכול" הון ומזל. בדומה לטייקוני הנדל"ן הנערצים של השנים האחרונות, הם נזקקים בעיקר לכסף, המון כסף (שלא במקרה, רבים מאותם טייקוני נדל"ן נמנים כעת על מחפשי הנפט והגז). העובדה שהגיאולוג הראשי של "תמר" נטש את הקידוח רגע לפני התגלית ההיסטורית מלמדת עד כמה מדובר בעיקר באומץ ולא במדע מדויק.
כיף לקרוא סיפורי הסינדרלות בסגנון לבייב ותשובה, אבל למען עתידם ולטובת חלומות ילדינו (שממשיכים ללכת כל יום לבית הספר), עדיף שההיסטוריה הישראלית תצמיח יותר סיפורי אלי הורביץ וגיל שויד.
לא צריך ללכת רחוק. האסלאם המפואר הפך להיות אסלאם פונדמנטליסטי בחסות הנפט, וגרר מלחמות רבות (איראן-עיראק, הפלישה לכוויית ועוד), ובכל העולם הערבי כמעט שלא ניתן למצוא מוסדות ראויים להשכלה גבוהה.
3. כלכלה
בטרמינולוגיה הכלכלית זה נקרא "המחלה ההולנדית". בתחילת שנות ה-60 גילתה הולנד מרבצי גז טבעי בים (נשמע מוכר?) ונכנסה לסחרור, שעיקרו תיסוף במטבע המקומי (הודות למזומן הרב שנכנס אליה מאותם משאבים), התייקרות הסחורה היוצאת לעולם והפיכת הייצוא ללא תחרותי. במקביל, היבוא נעשה זול יותר ויותר, מה שחיסל את הייצור המקומי וגרם לאובדן מקומות עבודה, עד שהמדינה נשארה עם בארות וקידוחים בלבד.
באותו אופן יש גם מי שמסביר את שקיעת אימפריית ספרד לפי 500 שנה, לאחר שגילתה את המחצבים בדרום אמריקה, הזניחה את כלכלתה המקומית והפכה לעוד מדינה ביבשת.
4. חופש
העיתונאי תומס פרידמן מכנה זאת "החוק הראשון של פוליטיקת הנפט": כשממשלות יכולות לקדוח בורות ולהוציא מהם כסף, במקום לעודד יצירתיות ויזמות של התושבים, החירות נפגעת והדמוקרטיה כבר לא מתפקדת כמו בעבר. נשים, למשל, לא ממהרות לצאת לעבודה, עם כל ההשלכות הכרוכות בכך.
לא במקרה, דווקא ללבנון נטולת הנפט יש דמוקרטיה סבירה, מדינה ערבית כמעט יחידה מסביבנו עם משטר הנשען באמת על העם. לניגריה, למשל, היו הכנסות בסך 300 מיליארד דולר מנפט ב-30 השנים האחרונות. ובכל זאת, הניגרי הממוצע רק עני יותר והשלטון חזק במיוחד.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
