זו לא שאלה של כסף, זו שאלה של הרבה כסף

הויכוח על איכות ההסברה הישראלית והשאלה הנשאלת תדיר האם המדיניות הישראלית אינה חכמה ובכך מקשה על ההסברה, אינן רלבנטיות.

המדיניות של ארה"ב במגוון של סוגיות אינה חכמה בכלל. המדיניות של טורקיה לגבי ארמניה והכורדים, או אפילו לגבי איראן וישראל הינה טיפשית והמדיניות של שבדיה ונורבגיה כלפי הדמוקרטיה היחידה האמיתית במזרח התיכון, לעומת הפייסנות האינסופית שלהם כלפי משטרים אפלים, היא אפילו מטומטמת.

בשום מדינה לא יושבים גאוני עולם החפים מטעויות. אין כאן מבחן אינטליגנציה. מי שמעמיד את הנושא על איכות ההחלטות, ככל שיש להם חשיבות, חוטא בפשטנות שרק מרחיקה את פתרון הבעיה.

יש כאן עניין הרבה יותר פשוט. הערבים והאיסלאם לא מקבלים את ישראל במזרח התיכון! האיסלאם, כפי שיסביר לכם כל מומחה לנושא, לא כולל בתוכו סובלנות לויתור על שטח ולקבלת הגוף הזר הזה, הקרוי ישראל. הפלסטינים אומה שהומצאה במהלך המאה ה-20 וכיום כבר נהנית משתיים וחצי מדינות (ירדן גדה מערבית ועזה) הינה רק כלי שרת לטובת העניין הכולל. גם הבסקים והקטלונים בספרד והסקוטים והוולשים בבריטניה, הקורסיקאים בצרפת האינדיאנים בארה"ב, האבוריג'ינים באוסטרליה, האלאוטים בפינלנד, הצ'צ'נים, האויגורים והצ'רקסים ברוסיה ובוודאי הכורדים בטורקיה ובעיראק, כולם עמים ולכולם מגיעה זכות הגדרה עצמית.

רק מה, אין להם תקציב למאבק ואין להם עשרים ושתיים מדינות, ביניהן מעצמות נפט, התומכות בהם אוטומטית וקונות תמיכה עולמית בכסף מלא.

הכספים האדירים יחד עם האידיאולוגיה הלא מתפשרת של האיסלאם הרדיקלי העמידו את ישראל בראש החץ של המאבק שלהם. מי שחושב שבברקלי ובקיימברידג' ובשאר מוקדי חכמה מערביים, ההסתה הגורפת והעיוות ההיסטורי והמדעי, בכל הנודע למזרח התיכון וישראל הינו על בסיס סוג של אמת פנימית בוערת, לא מבין את כוחו של הכסף. מוקדי שמאלנות קיצונית היו ויהיו תמיד, אבל מה שמתדלק את הבעירה הזאת ומניע אותה בהיקפים גדולים, זה הכסף הסעודי המוצא במגוון של דרכים. החל במלגות ומימון קתדרות וכלה באלף ואחד דרכים של מימון פעילויות נלוות.

למותר לציין את הנזק הנגרם לישראל, מאובדן הלגיטימיות ברחבי העולם. החרם הכלכלי הכלל עולמי עלול לגרום ליותר מאשר אי נוחות. מדובר במאבק שהופך להיות קיומי, במלוא חומרתה של המילה.

ישראל חייבת לממן את המאבק במגוון של דרכים. אגף הסברה במשרד ראש הממשלה עם עשרה פקידים, אינו אלא בדיחה עגומה מול האתגרים. תקציב השיווק של מדינת ישראל לא צריך להיות סעיף הנדון מול נערי האוצר כחלק מאיזה מו"מ קואליציוני, אלא החלטה אסטרטגית קבועה שאינה נכללת בדיון הכולל התקציבי, כמו שנהוג בעת מלחמה עת הדיון התקציבי נדחה מפני בעיות הקיום. ישראל היא מדינה עשירה בעלת רזרבות מט"ח של שישים מיליארד דולר וזאת עוד לפני השפעות גילוי הגז והריבית השנתית עליהן עוברת את מיליארד דולר. המשך הידרדרות מעמד ישראל בשל המחדל השיווקי, כן מחדל שיווקי! יעלה לנו הרבה יותר מאשר הסכום הפעוט הזה, אבל לשם כך דרושה מנהיגות.

דרושה החלטה של ראש ממשלה, להקצות את הסכום במט"ח, לפעילות בינלאומית בהיקף הגדול בשני סדרי גודל ממה שקורה היום. לשכור לשם כך את הטובים ביותר במשרדי השיווק בעולם ולהוציא כל מה שנדרש, על המאבק בנרטיב השקרי.

המנהיגות הנדרשת, להחלטות קשות היא כמו המנהיגות שאנחנו רואים בנושא הרכבת התחתית בתל אביב. לפני 35 שנים הוחלט שתהיה רכבת ויש רכבת. רכבת שפותרת את בעיות התנועה בגוש דן ולא נותנים לדיונים של מה בכך, כמו ויכוח מימוני (הפרשי עלות המימון מול הנזקים המצטברים מבעיות התנועה בגוש דן הינם הוכחה ניצחת לניצחון הביורוקרטיה על המהות), לעכב את הפרויקט החשוב. במקרה ומשהו מצחיק אתכם, תרשו לי להזכיר לכם שהבדיחה על חשבוננו.

אם ראש הממשלה לא יעביר אופן חשיבה מבסיס ביורוקראטי של דיון תקציבי לדיון אסטרטגי, ולפעילות דחופה, הרי ליורשיו יהיו בעיות פחותות בהרבה, שכן לאוטונומיה שתוקם כאן בחסות האו"ם והליגה הערבית, באזור תל אביב גבעתיים, יהיו רק כמה בעיות פנים.

אני מכיר גם את הלך מחשבתם של חלק מעמיתי שמתקשים לראות את התמונה הכוללת ומן הסתם ינסו לשאול: מה עניין שמיטה להר סיני, מה עניין רזרבות המט"ח לתקציב הממשלה?

התשובה היא פשוטה: רזרבות המט"ח מלמדות משהו על עושרה של המדינה ועל היקף הצבירה הפסיבי מריבית, וזאת עוד לפני העודף המצטבר במאזן התשלומים. אם המדינה העשירה הזאת לא תשכיל להוציא סכום הפחות מהריבית השנתית על יתרותיה, על מנת לפתור בעיה קיומית, אות הוא שקיים ליקוי מאורות חמור בין מקבלי ההחלטות.

עניין אחר מתייחס לשימוש במט"ח. עיקר ההוצאה על שיווק הצד שלנו (לא הסברה מתנצלת, אלא שיווק אקטיבי!) חייב להיעשות במט"ח בחו"ל. להוצאה במט"ח אין השפעה אינפלציונית כמו להוצאות המקומיות של הממשלה ולכן נזקן מועט. הנזק היחידי הוא כאמור במאזן התשלומים שיכול לספוג מיליארד דולר לשנה. המחיר האלטרנטיבי, כמו שמלמדים בשיעור הראשון בכלכלה, גבוה מאוד.

הכותב הוא מנכ"ל תבור כלכלה ופיננסים ודיבידנד השקעות