הרווחתם קצת? בקרוב תפסידו הכל

"פראייר: כינוי לאדם שאינו יודע לעמוד על שלו, שקל לרמות אותו ולנצלו" (מילון אבן שושן).

1. הנה עובדה שהיא כבר לא כל כך מפתיעה ולא ממש מסעירה: כדורגל אינו עסק כלכלי, להיפך: כדורגל הוא פס ייצור משומן של גירעונות והפסדים כספיים. רק אתמול (ג') קיבלנו הדגמה חיה לכך מהאולימפוס של הענף, כשברצלונה, הזוכה בצ'מפיונס ליג, פרסמה את הדו"חות שלה לעונת 2010/11, מהם התברר שההפסדים המצטברים בשנתיים האחרונות של אחד ממותגי הספורט המפוארים בעולם עומדים על 86 מיליון אירו.

ואם גם בעילית של מועדוני הכדורגל זה לא עובד, אין סיבה שהפטנט יעבוד למיטש גולדהאר, יעקב שחר ואלונה ברקת. אם, כפי שנחשף ב"גלובס", 16 הקבוצות הבכירות של ישראל סיימו עונה עם מינוס כולל של 64.5 מיליון שקל, אפשר להבין שצינור החמצן ששומר על הכדורגל הישראלי בחיים הוא לא הטוטו, ההתאחדות, הטלוויזיה, אפילו לא האוהדים שרוכשים מנויים, אלא אך ורק בעלי הבית הפראיירים, שוגר-דדיז שזורקים כסף פרטי מהכיס ובתמורה מקבלים חשיפה עוינת בדרך כלל בתקשורת וקללות לרוב מיושבי היציע. תוסיפו לזה פרשיות כמו "שופטים באדום", ואחת לכמה חודשים חשדות שצפות למעורבות עבריינית בכדורגל, ואת מבקר המדינה שמגיע למשרדי ההתאחדות -ואחרי כל אלו נשארים עם מסקנה אחת פשוטה: מזלו של הכדורגל הישראלי שהפראיירים מתעקשים להתחלף.

2. הדבר העיקרי שאפשר ללמוד מנתוני הרווח/הפסד של קבוצות ליגת העל הוא שהפראיירים הרציניים באמת הם אלו שרוצים להתהדר בנוצות ה"בעלים של קבוצה גדולה". כי כמעט בלתי אפשרי להחזיק קבוצה גדולה לאורך זמן: למשל, בית"ר ירושלים שלמרות הכנסות של קרוב ל-15 מיליון שקל אשתקד רק ממכירות שחקנים (יצחקי, ורד, תמוז), סיימה את העונה במינוס של 10 מיליון שקלים. או 57 מיליון השקלים שבזבז גולדהאר על עוד פרויקט גלאקטיקוס כושל במכבי ת"א.

אחת "הבעיות" העיקריות של הבעלים היום וזו שגורמת להם להשקיע יותר ויותר, היא האפשרות היותר ריאלית להיכנס לליגת האלופות. אותו פרס כספי עצום שעומד בפני מי שייכנס בשערי הארץ המובטחת. שתי קבוצות גדולות בכדורגל הישראלי בונות את עצמן בשנים האחרונות על הצלחות באירופה: הפועל ת"א ומכבי חיפה. הפועל, בזכות קמפיין ליגת האלופות, סיימה את עונת 2010/11 עם הכנסות של 105 מיליון שקל ורווח של 39 מיליון שקל. רווח שיאפשר לאלי טביב, באופן תיאורטי, להעמיד כמה שנים רצופות תקציב מכובד מבלי שיצטרך להוציא מהכיס אפילו אגורה שחוקה. אבל גם המודל הכלכלי הזה לא יכול לעבוד לאורך זמן בכדורגל: שנתיים-שלוש רעות מקצועית של הפועל באירופה (לא תסריט מאוד מופרך) יכולות לגמור לטביב את כל היתרות בעו"ש. ואז הפועל תחזור למצב הצבירה הבסיסי שלה: קבוצה גדולה שחייבת שוגר-דדי כדי לשרוד.

הדוגמה השנייה היא של מכבי חיפה שמבהירה שהשתתפות אחת בצ'מפיונס ליג אינה מספיקה לאורך זמן למועדון שצריך לשלם משכורות גבוהות, לתחזק מערכת נוער משגשגת ולהחזיק מתקנים ברמה נאותה. הרווח של חיפה בעונת הצ'מפיונס האחרונה שלה (2009/10) היה דומה לזה של הפועל ת"א בעונה הקודמת. אבל כמעט מחצית ממנו נאכל ב-2010/11, עונה שבה הקמפיין האירופי של חיפה הסתיים כבר באוגוסט, והשורה התחתונה בסוף השנה הצביעה על מינוס של 18 מיליון שקל.

אם חיפה תעוף בשבוע הבא מליגת האלופות כשתגיע למשחק הגומלין שלה בסלובניה, ולא תתקדם לאחר מכן בליגה האירופית, יעקב שחר יראה איך הרווח "העצום" שלו מליגת האלופות נשחק בתוך שנתיים כמעט לאפס.