למה אנחנו לא נרדמים?

הפעילות שלנו במהלך 24 שעות היא עניין משונה למדי. אנחנו רצים ממקום למקום, מבצעים משימות ומיד ממהרים לבצע מטלות אחרות. מלהטטים בין עבודה, משפחה וסידורים, מתנהלים בתוך סיר לחץ. ואז, בשלב מסוים, אנחנו נכנסים למיטה, מכבים את האור - וצוללים מטה. מה שקורה לנו ברגע הזה עדיין מעסיק את החוקרים וסביר שימשיך להעסיק אותם עוד שנים רבות. האם מדובר בהמשך מנטלי של אירועי היום או שמא ב"השלמת פערים" של דברים שאנחנו מעדיפים להדחיק בחיינו? עד כמה מה שעובר עלינו בזמן השינה חשוב להמשך חיינו התקינים? ואיך זה משפיע על הגוף?

אלה לא שאלות חדשות: המצרים הקדמונים ראו בשינה תרפיה לכל דבר ועניין. אמחוטפ, שנחשב לאחד הרופאים הראשונים בהיסטוריה, האמין בכוחה של השינה ובעיקר בכוחם של החלומות ומאוחר יותר זכה לכינוי "אל הרפואה". המקדשים שנבנו לכבודו היו בתי חולים, שהפעילו סוג קדום של היפנוזה על מנת לחלץ חלומות מפי החולים ולפענח אותם כדי להוביל לריפוים. בתנ"ך נחשבה השינה לסימן לחולשה, והרמב"ם אף ציין את מספר שעות השינה המקסימלי הראוי לאדם: "היום והלילה, כ''ד שעות. די לו לאדם לישון שליש מהן, שהוא שמונה שעות". לחלומות ולפירושם, לעומת זאת, הקדישו תשומת לב ניכרת. גם היוונים ייחסו חשיבות עצומה לחלומות: אריסטו אפילו טען שהשינה היא חלק מתהליך העיכול, ושהחלום הוא מעין תוכנית מתאר שטווה מוחו של האדם, ומאפשר הצצה למצבים גופניים שהאדם עדיין לא מודע להם. פרויד לקח את כל ההיסטוריה הזאת צעד אחד קדימה, ובחיבורו המונומנטלי "פשר החלומות" איחד בין הפסיכולוגי, החברתי, הביולוגי, הפילוסופי והפואטי לכדי תיאוריה של מדעי החלום. את חידת השינה עצמה הוא לא פתר.

"רבים מהתהליכים הקשורים במוח עדיין מסתוריים מבחינתנו, ושינה אינה יוצאת דופן", אומרת ד"ר אלס ון דר הלם ממעבדת השינה באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה. "אפילו אנחנו, חוקרי המוח, נדהמים באופן קבוע מהמורכבות של האיבר הזה. מבחינה אבולוציונית לא סביר שנהיה כל-כך פגיעים וחסרי ישע במשך שליש מחיינו. צריכה להיות לכך סיבה טובה, ואכן יש כזו, ולמעשה יותר מאחת: לשינה מטרות חיוניות, בין היתר בשיקום המערכת החיסונית והמערכת המטבולית, בגיבוש זיכרונות ובעיבוד רגשות".

עיבוד רגשות?

"מחקרים שונים הראו שאנו זוכרים אירועים רגשיים היטב בהשוואה לאירועים מסוג אחר. הזיכרונות הללו חזקים יותר בגלל נוירו-כימיקלים שגורמים לנו לחוות את האירוע באופן אינטנסיבי. המוח שלנו מעבד את הרגשות הללו באופן שמאפשר לנו להיזכר באירועים הללו, אבל ללא המתח שהתלווה להם במקור. אנחנו סבורים שלשינה תפקיד חשוב בעיבוד הזה".

ון דר הלם היא אחת מעורכות מחקר מסקרן, שבו נמצא כי שנת חלום מסייעת להתמודד עם זיכרונות מכאיבים שאנו צוברים במהלך היום. במחקר, שהתפרסם בגיליון נובמבר של כתב העת המדעי Current Biology, נטען כי "במהלך שלב שנת רע"מ (ריצודי עיניים מהירים או REM) נצפתה פעילות משמעותית של כמה מוליכים עצביים בעלי תפקיד בעיבוד זיכרונות. הפעילות הזאת לא רק מפחיתה את המתח שבו אנו נתונים, אלא מאפשרת למוח לעבד את הרגשות שנלווים לזיכרונות הללו, בדרך כלל באמצעות חלומות מוחשיים".

הפעילות הערה הזאת, שמתרחשת בזמן שבו לכאורה אנחנו שקועים במנוחה מוחלטת, מאפשרת לנו לעבד רגשות באופן שיקל להתמודד עם הזיכרונות גם למחרת בבוקר. "אפשר לומר", מסכמת ון דר הלם, "שאנחנו ישנים כדי לשכוח את הרגשות, אבל לשמור את הזיכרונות".

מחקר דומה שנערך בקרב חיילים הלוקים ב-PTSD, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, מצא כי תרופות המטפלות ביתר לחץ דם הועילו בצמצום סיוטים במהלך שנת הרע"מ. תופעת הלוואי הזאת נובעת מדיכוי אותם נוירו-כימיקלים המשתחררים בגוף בזמן אירוע רגשי, והורדת לחץ הדם יוצרת סביבה נטולת לחץ בזמן שנת החלום, מפחיתה סיוטים ומשפרת את איכות שנת הנבדקים.

"הדבר מצביע על קשר בין הפרעות פוסט- טראומטיות ושינה, וזה עשוי להוביל לפריצת דרך בנוגע לטיפול בהפרעות שינה כמו גם בהפרעות נפשיות שונות", כתב אחד מעורכי המחקר, פרופ' מתיו ווקר ממעבדת השינה באוניברסיטת ברקלי. "שלב החלום בשינה מספק לנו מעין תרפיה של לילה, מעין משחה מרגיעה שמסירה את הקצוות החדים מהחוויות הרגשיות של היום שחלף".

יחסי אהבה-שנאה

השינה אינה משפיעה רק על ענייני הרגש. זה הרי לא סוד ששינה סדירה הכרחית לבריאות. "אנחנו יודעים שזמן המנוחה משפיע על כל רמה בגוף, החל בשיקום התא הבודד וכלה בשיקום מערכות מוח מתוחכמות", אומר פרופ' אבי שדה מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מנהל מעבדת השינה לילדים באוניברסיטה ומחבר הספר "לישון כמו תינוק". לדבריו, "כל חלק בגופנו - השרירים, המערכת החיסונית, השלד וכל מערכת אחרת - זקוקים לשינה כדי להתאושש ולחדש את עצמו. חסך שינה מתמשך מתיש את הגוף ויכול לגרום לפגיעה ממשית".

המחקרים בנוגע להשפעה הטובה של השינה ממשיכים להיערם: מחקר שנערך ב-2009 באוניברסיטת שיקגו מצביע על קשר בין מחסור בשינה לעלייה בלחץ הדם, כיוון שבשינה מופרשים הורמונים האחראים על רמות המתח ובכך מסייעים לשמור על רמת לחץ דם תקינה.

לשינה רעועה יכולה להיות השפעה לא רק על היום שלמחרת, אלא גם על השנים הבאות. מחקר של האוניברסיטה הנורווגית למדע וטכנולוגיה שנערך במשך עשור בקרב 12,350 נשים בריאות, מצא כי נשים שדיווחו על בעיות שינה, שילשו את סיכוייהן ללקות בפיברומיאלגיה, תסמונת המתבטאת בכאבי שרירים כרוניים.

במחקרים אחרים נמצא קשר בין הפרעות שינה ובין הסיכוי לפתח לחץ דם גבוה, הסיכוי ללקות בהתקף לב או שבץ כתוצאה מהצטברות של סידן בעורקי הלב ואף סיכוי ללקות במחלות נפש שונות.

אפשר היה לחשוב שבעקבות כל התכונות הטובות שיש לעצימת העיניים שלנו, היינו מחבבים אותה יותר, אבל המציאות שונה. למרות התועלת הרבה שצופנת השינה, אנו מקיימים איתה יחסי אהבה-שנאה קבועים; אנחנו זקוקים לה, אבל מתייחסים אליה בביטול. אנחנו מייחלים לה, אבל מוצאים את עצמנו נלחמים בעצימת העיניים רק כדי לענות על עוד מייל, לראות את סוף הסרט או לקרוא עוד דף בספר שמונח לצד המיטה.

פרופ' אלן ג' הובסון מהחוג לפסיכיאטריה באוניברסיטת הארוורד ומחבר הספר "חלומות: מבוא למדע השינה", טוען שלא זאת בלבד שאנו מתייחסים לשינה כמובנת מאליה, אנחנו מתנהגים כמי שרוצים להיפטר ממנה.

"אני מכנה את ההתנהגות הזאת בשם 'תסמונת אדיסון'", מסביר פרופ' הובסון ל-G. "תומס אדיסון היה זקוק למעט מאוד שינה, וניסה להזדקק לכמה שפחות ממנה. זה כנראה היה חלק מהביולוגיה שלו, אבל הרצון שלו להפחית למינימום את זמן השינה קיים אצל אנשים רבים".

תסמונת אדיסון, אומר הובסון, נפוצה אצל לא מעט אנשים הסבורים שבכל הנוגע לשינה - פחות זה הרבה יותר. "פגשתי הרבה אנשי עסקים שחשבו ששינה היא עניין מיותר שגוזל זמן. הם חשבו ששינה מעטה תגרום להם להיות יעילים יותר. זו כמובן טעות גדולה. האנשים הללו מצאו את עצמם מנמנמים בישיבות חברה, בארוחות ובזמן פגישות. אי אפשר לחנך את עצמנו להזדקק לפחות שינה. אנחנו יכולים לישון פחות, אבל זה יתבטא באופן שבו אנו מתנהלים בשעות הערות שלנו".

- אבל יש כאלה שמסתדרים עם פחות שינה.

"הממוצע הוא 8-7 שעות שינה. האם זה אומר שאין אנשים שזקוקים לעשר שעות? לארבע שעות? מדובר בעניין ביולוגי. יש אנשים שצריכים לישון יותר ואין טעם שידרשו מעצמם לקצר את שעות השינה".

פרופ' שדה מרחיב בנושא: "קיימים לא מעט סיפורים על אנשים מפורסמים ושעות השינה שלהם. על איינשטיין נאמר שאהב מאוד לישון, והקדיש לכך כעשר שעות בכל לילה. לעומתו, לאונרדו דה וינצ'י ישן רק ארבע שעות ביממה, והקדיש מחשבה רבה במהלך היום למציאת שיטות לצמצום שנתו. לאנשים שונים יש צורכי שינה שונים. אפשר להשוות את הדבר לדיאטת הרזיה - אם אתה בדיאטה, אתה כל הזמן רעב. אם אתה חסוך שינה, אתה כל הזמן עייף. כשאדם צריך הרבה שעות שינה ונדרש לצמצם אותן, הוא יכול לפצות על כך לתקופה קצרה בעזרת האדרנלין, בעזרת הריגוש, ההתלהבות והמוטיבציה הגבוהה. לאורך זמן? זה בלתי אפשרי".

מי שכן זקוק למנה הגונה, שלא לומר מגונה, של שינה ביממה מוזמן להאשים את הגנטיקה. מחקר משותף של אוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן ואוניברסיטת אדינבורו בסקוטלנד מצא שאנשים הנושאים וריאציה מסוימת של הגן ABCC9, האחראי על איזון רמות האנרגיה של תאים בגוף האדם, זקוקים ליותר שינה מהממוצע.

"דפוסי השינה משתנים לא רק בין אדם לאדם, אלא גם אצל האדם עצמו, בתקופות חיים שונות", אומר הובסון. "הבעיה מתעוררת כאשר יש ציפייה שאדם ישן פחות באופן קבוע; בתרבות שלנו ובעיקר בעולם העסקים, אנשים מניחים שאפשר לעבוד עד שעות מאוד מאוחרות ולהתחיל לעבוד מוקדם בבוקר. זו הנחה שגויה".

- אז מה ההשלכות אצל אלה שמתעקשים לצמצם בשעות השינה שלהם?

"רבים מהם הם אנשי עסקים מוצלחים משום שיש להם יותר זמן ערות להשקיע בעבודה, אבל אנשים שבאופן טבעי זקוקים לשעות שינה רבות יאבדו את היצירתיות, את היעילות ואת התפקודים הקוגניטיביים שלהם".

המצב שהובסון מתאר מגובה במספרים. מחקר שנערך בידי העמותה לבריאות הנפש בבריטניה בקרב 6,000 נבדקים, מצא שרבים מרגישים ששנת לילה טובה היא משהו שאפשר רק לחלום עליו. כמעט שני שלישים מהנשאלים ציינו שהם אינם זוכים לשינה מספקת, ואחד מכל שלושה ציין שהוא סובל מאינסומניה, הפרעת שינה המשפיעה באופן מובהק על מצבם הנפשי והגופני של הנחקרים. מחקר אחר שנערך השנה בקרב 3,000 בריטים הצביע על כך שהעבודה מלווה אותם גם בלילה; 57% מהנשאלים ציינו כי שנתם נדדה בגלל נושאים הקשורים לעבודה ולכספים.

מדובר בבעיה גלובלית; שעות העבודה הארוכות ממילא התארכו עוד יותר הודות לפיתוחים טכנולוגיים המאפשרים לעובד להיות זמין בכל עת, ולקיים שיחות ועידה באמצע הלילה עם עובדים במדינות אחרות. חברת המחקר האמריקאית CWLP בחנה את הרגלי העבודה של וורקוהוליקים אמריקאים במחקר שזכה לכותרת "עבודות קיצוניות: המשיכה המסוכנת של שבוע עבודה בן 70 שעות". אפשר היה לצפות שהעובדים יביעו מרירות בעקבות העבודה הרבה שמציפה אותם, אך רוב הנשאלים ציינו כי הם דווקא אוהבים את העבודה שלהם.

אך האם הם יצירתיים? הובסון סבור שלא: "אם הייתי צריך לתת עצה למישהו שמחפש יצירתיות, הייתי אומר לו, לך לישון! כשאני כותב ספר אני יודע שכאשר אני תקוע ולא מצליח לכתוב, עדיף שאלך לישון ושבבוקר אקום עם כמה רעיונות חדשים. אנחנו לא באמת יודעים מה קורה לנו במהלך השינה, אבל ברור שהמוח הוא אוטו-קריאייטיבי - הוא לא רק מעבד זיכרונות, אלא גם יוצר רעיונות חדשים לחלוטין".

פרופ' שרה מדניק מהמחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת סן דייגו מסכימה עם התזה הזו. במחקר שביצעה ב-2009, גילתה כי שנת החלום מאפשרת למוח לחבר בין רעיונות שאינם קשורים זה לזה וליצור רעיון מקורי, חדש לחלוטין.

ההשערה של מדניק הייתה כי נוראדרנלין ואצטילכולין, מוליכים עצביים שהופכים פעילים במהלך שנת רע"מ, מסייעים לנו לשלב מידע ממקורות שונים במוח, שילוב המאפשר לנו לפתור בעיות באופן יצירתי.

"אנו סבורים כי שנת רע"מ חיונית להטמעת מידע חדש אל תוך חוויות קיימות, הטמעה היוצרת רשת עשירה של אסוציאציות לשימוש עתידי", כותבת מדניק במחקרה. "הרשת הזו מאפיינת מחשבה יצירתית, החל ממשחקי מילים וכלה בפענוח קשרים עצביים במוח".

- ובכל זאת, שינה נחשבת מאפיין לעצלות, לא ליצירתיות.

"העובדה היא שאנו חיים בעולם לחוץ, שבו כולנו עובדים קשה מדי", אומרת מדניק ל-G. "אני מניחה שמחסור בשינה הוא תוצאה של הקדמה הזו. במחקר הגדרנו יצירתיות כיכולת לאסוף רעיונות שאינם קשורים זה לזה, ולקשור אותם זה לזה בדרכים חדשות ומועילות. המסקנה המפתיעה של המחקר שלנו הייתה שלשנת חלום יש חשיבות משמעותית בכל הנוגע לתפקוד לאחר השינה: ללא שנת רע"מ לא נצפה כלל שינוי ביצירתיות, בעוד ששינה כזו משפרת את היצירתיות ב-40%".

לא רק היצירתיות מתגברת בעקבות השינה; גם היעילות שלנו מושפעת משנת לילה טובה, אותה יעילות שבשמה אנחנו מקצרים את השהות במיטה. פרופ' רונלד קסלר מהמחלקה לבריאות הציבור בבית הספר לרפואה בהארוורד ביצע מחקר בקרב 7,000 עובדים בארצות הברית ותוצאותיו פורסמו בחודש ספטמבר האחרון בכתב העת המדעי Sleep. מהמחקר עולה כי עייפות הובילה אצל הנבדקים לחוסר יעילות שוות ערך ל-11.3 ימי עבודה שנתיים שהוערכו בכ-2,280 דולרים. הנזק הכספי שנגרם לכלכלת ארצות הברית בשנה כתוצאה מהפרעות שינה מוערך בכ-63.2 מיליארד דולרים.

"שינה גרועה מובילה לעייפות במהלך היום, לחוסר אנרגיה ולבעיות ריכוז, ואלה משפיעים באותה מידה על פועלים פשוטים ועל עובדים בתעשייה עתירת ידע", אמר ל-G השבוע פרופ' קסלר. "מדוע רבים כל-כך סובלים מבעיות שינה? ככל הנראה מדובר בקצב החיים הקדחתני שלנו".

- הופתעת מהממצאים?

"הופתעתי פעמיים; בתחילה הופתעתי ללמוד עד כמה נפוצות בעיות השינה ועד כמה גדולה האוכלוסייה הסובלת מהפרעות משמעותיות בשנתה. הפתעה נוספת הייתה המסקנה - להפרעות שינה השפעה משמעותית על היעילות בעבודה, השפעה שגדולה בהרבה מהשפעות של מחלות כרוניות אחרות. שינה היא דבר שכולם צריכים, רבים אינם משיגים, והמחסור בה משפיע באופן ניכר על התפקוד של כולנו".

יותר שינה, פחות דיכאון

- אף על פי ששינה היא צורך ביולוגי ופסיכולוגי, החוקרים מצביעים על כך שהיא מושפעת גם מהתרבות המקומית.

"במהלך העשורים האחרונים נערכו כמה מחקרים השוואתיים שמצאו כי בארצות ובתרבויות מסוימות קיימת ירידה משמעותית בשעות השינה", מספר שדה. "ביפן למשל, השינה נחשבת לדבר שיש לצרוך ממנו מעט ככל האפשר וכבר מגיל צעיר ילדים ביפן ישנים פחות מילדים בארצות אחרות, התנהגות שמלווה אותם עד הבגרות. התרבות היפנית מייצרת חסך קבוע בשינה ומי שמטייל שם יכול לראות, בעיקר בתחבורה הציבורית, אנשים שמנצלים כל דקה פנויה לשינה; הם פשוט עייפים באופן כרוני".

- נראה שהיפנים מסתדרים עם זה לא רע.

פרופ' שדה לא מתרשם: "מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מצביעים על כך שלחסך שינה לאורך זמן יש השלכות תפקודיות. זה גורם לנזק מצטבר בתחומים שונים, מהשמנה ועד פגיעה בתפקודים קוגניטיביים, הפרעות קשב וריכוז וקשיי למידה. מובן שמדובר במדגמים, והתוצאות הן סטטיסטיות, אבל ברור שקיצוץ בשעות השינה מתחת לרמה מסוימת, גורם בסופו של דבר לבעיות שונות".

- אז ההמלצה שלך היא לישון כמה שיותר?

"בהחלט לא. קיימים אנשים שיכולים לצמצם את מספר שעות השינה שלהם ולהרוויח מכך, בעיקר כאלה שישנים תשע או עשר שעות בלילה. למעשה, בספרות מוכרת הטענה שלפיה קיים קשר בין שעות שינה ודיכאון. מתברר שכאשר מקצרים את זמן השינה של אנשים הסובלים מדיכאון, מצבם משתפר. לא ברור האם צמצום השעות משפיע עליהם לטובה, או שעקב הצמצום הם עוסקים בפעילויות רבות יותר שאחראיות לשיפור במצבם. נושא עודף השינה כמעט שלא נחקר באופן שיטתי, העיסוק הוא בעיקר בחוסר שינה".

עד כמה נמשיך לנסות לצמצם את שעות השינה שלנו? שדה אינו אופטימי: "כמות השינה שילדים צורכים יורדת בכמה דקות בכל שנה, והמצב חמור בעיקר אצל ילדים שיש להם טלוויזיה ומחשב בחדר - הם ישנים אף פחות. אי אפשר לאמן אדם שישן מלכתחילה מעט שעות, לישון פחות מכך. זה חסר סיכוי. ברוב המקרים הדבר יגרום לו לישנוניות לאורך היום, ובסופו של דבר הוא ימצא את עצמו קורס מעייפות".