לראשונה: המדינה תובעת מושב בגין גביית "כספים אסורים" ממועמדים להצטרפות "מושבים מתעשרים באופן לא חוקי על חשבון נכסי הציבור"

לראשונה: המדינה מגישה תביעה נגד מושב בגין גביית כספים לא חוקית ("כספים אסורים") ממועמדים חדשים לחברות במושב. רשות מקרקעי ישראל (מנהל מקרקעי ישראל), באמצעות פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), הגישה היום (ג') לבית המשפט המחוזי מרכז, תביעה בניסיון של הרשויות לעצור את תופעת "הכספים האסורים" - כספים שחלק מהאגודות השיתופיות גבו ממועמדים חדשים לחברות באגודה.

מדובר במועמדים שמבקשים לרכוש זכויות במגרשי ההרחבה בכפר, במושב או בקיבוץ ומבקשים את המלצת האגודה השיתופית בדבר התאמתם, כדי להתקשר בהסכם לחכירת המגרש. לטענת המדינה, אגודות שיתופיות רבות עושות שימוש ציני ובלתי חוקי בזכות שניתנה להם להמליץ על מועמד, ומתנות את מתן ההמלצה בתשלום כספים. לדברי המדינה, גביית הכספים האסורים - שנעשית לעתים ישירות על-ידי האגודות השיתופיות ולעתים באמצעות צד שלישי - נעשית שלא כדין, בניגוד להחלטות המועצה והרשות ולהצהרות מפורשות.

התביעה התקדימית הוגשה כנגד המושב השיתופי כפר דניאל שבשפלה, נגד חברת אתינה, הקבלן המבצע של פרויקט ההרחבה במושב ונגד רואי החשבון של אתינה, חלק מבעלי המניות בה ובני משפחותיהם. בכתב התביעה נטען כי המושב גבה ממועמדים חדשים לחברות בו כספים בניגוד לדין ובניגוד להצהרות מפורשות, והכל - תוך ניצול מעמדם הייחודי של האגודה השיתופית והקבלן, ותוך עשיית עושר ולא במשפט על-חשבון נכסי הציבור.

הפרקליטות מבקשת מביהמ"ש להצהיר כי כפר דניאל ו/או אתינה קיבלו ממתיישבי ההרחבה כספים שלא כדין, ישירות או באמצעות מי מטעמן, ולהורות על השבת הכספים למדינה.

עשיית עושר ולא במשפט

מכתב התביעה עולה כי כפר דניאל ואתינה גבו כספים אסורים בשני אופנים; במקרה הראשון, מועמדים שרצו להשתלב בכפר הופנו להליך של "בנייה מרוכזת" וחויבו לחתום עם הקבלן המבצע של ההרחבה על הסכם לבניית ביתם, אלא שהסכם זה מעולם לא נועד להיות מקוים, ובוטל מיד לאחר העברת הכספים האסורים. לדברי הפרקליטות, אף בית על מגרשי ההרחבה של כפר דניאל לא נבנה ב"בנייה מרוכזת".

במקרה השני נגבו כספים אסורים ממועמדים שביקשו לרכוש זכויות במגרשי ההרחבה במשבצת האגודה, נזקקו להמלצת האגודה לחברותם, ועם קבלתה הופנו לרשות מקרקעי ישראל לחתימה על הסכם חכירה. "אגודות שיתופיות רבות עשו שימוש בלתי חוקי בזכות הייחודית והמוגבלת שהוענקה להן, לבדיקת התאמתו של המועמד למרקם הקיים בקהילה; המושבים התנו את מתן ההמלצה למועמדים לא רק בבדיקת התאמתם לקהילת היישוב - אלא בעיקר בתשלום כספים, הם הכספים האסורים".

לפי התביעה, "כספים אסורים שולמו (כמעט) בכל מגרשי ההרחבה בכפר דניאל, בין בתשלום ישיר לאתינה (במגרשי 'בנייה מרוכזת', שמעולם לא בוצעה), ובין בהעברה דרך 'אנשי קש' ומקורבים אחרים (במגרשי 'בנייה עצמית'). "כך או כך, כפר דניאל, אתינה ואנשיה היו כולם שותפים לקנוניה נגד הרשות - לפיה כספים אסורים ייגבו".

שימוש באנשי קש

מקורה של תופעת "הכספים האסורים" בהחלטה 737 של מועצת מקרקעי ישראל, שהעניקה הטבות מפליגות למגזר החקלאי. בג"ץ הקשת המזרחית הכריז על בטלותה של החלטה 737 עוד בשנת 2002, אך ישובים שהיו בהליך הרחבה קיים, כמו כפר דניאל, המשיכו להיות זכאים לחלקים מההטבות בהחלטה, מתוקף הוראות מעבר שאושרו עם ביטול החלטה 737.

הוראות המינהל בעקבות בג"ץ הקשת המזרחית כבר לא איפשרו בנייה מרוכזת של כל מגרשי ההרחבה, אלא רק של מחציתם. לכן, כפר דניאל ואתינה נאלצו לפתח שיטה אחרת לגריפת כספים, גם במגרשים שהיה עליהם לשווק בבנייה עצמית. השיטה שנבחרה הייתה להקצות מגרשים אלה לאנשי קש של הכפר ו/או אתינה. מקורבים אלה קיבלו את המגרש בהטבה וסחרו במגרש במחיר שוק מלא, מחיר שכבר משקלל כספים אסורים. כך, נטען, כפר דניאל ואתינה גרפו לעצמם את הפער הגדול שנוצר בין עלות רכישת המגרש ב"בנייה עצמית" (ללא כספים אסורים), והרווח ממסחורו במחיר שוק (עם כספים אסורים).

התביעה הוגשה, באמצעות עוה"ד רינה מיוחס וגינת אריאל-קצ'קו, למתן חשבונות ולסעד הצהרתי, כדי שהרשות תוכל לקבל מכפר דניאל ומאתינה דוח על כל הכספים האסורים.