הערכות: כיל תשלם למדינה כ-2.5 מיליארד שקל עד 2030

ניצחון למדינה בבוררות מול מפעלי ים המלח (מי"ה מקבוצת כיל). בתום השלב הראשון של הליך הבוררות שנערך בין מי"ה לבין המדינה, נקבע כי מי"ה אחראית לשלם למדינה תמלוגים עבור השימוש במינרלים שהיא מפיקה בים המלח ובאתרים אחרים שהם משאבי טבע של המדינה. ההחלטה נקבעה ברוב דעות של הבוררים: שופטת ביהמ"ש העליון בדימוס, טובה שטרסברג-כהן ועו"ד אלקס הרטמן ממשרד ש. הורביץ. בדעת מיעוט היה עו"ד רם כספי שצידד בעמדתן של כיל ומי"ה. לאחר שנקבעה היום חבותה של מי"ה בתשלום תמלוגים למדינה, עוברת כעת הבוררות לשלב השני שלה שבה ייקבע הסכום שצריכה לשלם החברה בגין אחריותה.

הליך הבוררות נפתח בעקבות תביעת המדינה לתמלוגים בהיקף משוער של כ-291 מיליון דולר. לטענת המדינה, מדובר בתמלוגים על מוצרי המשך (מוצרים המבוססים על חומרי גלם שנחצבו באזור ים המלח), שכיל השתמטה מתשלומם מאז שנת 2000 ועד למועד הגשת התביעה - מרץ 2011. מומחים משפטיים העריכו היום כי בעקבות הכרעת הבוררים תצטרך כיל לשלם למדינה כ-2.5 מיליארד שקל עד 2030 - עת יפקע הזיכיון של החברה לכרות בים המלח. "על מפעלי ים המלח לשלם למדינה תמלוגים ממכירת מוצרי יסוד... והן על מוצרי המשך המיוצרים ע"י חברות הקונצרן שמפעליהן ממוקמים באזור ים המלח ובסביבתו, והן מחוצה לו, בחו"ל", נקבע בפסק הבוררות. עוד נקבע, כי גובה התמלוגים ייקבע עפ"י תנאי הזיכיון שקיבלה כיל מהמדינה ולא עפ"י מחירי העברה פנימיים שנקבעו בין חברות הקונצרן, כפי שמפעלי ים המלח נהגה לעשות בפועל. לפי פסק הבוררות, "אי תשלום של מי"ה תמלוגים על מוצרי המשך, שהם חלק משמעותי ביותר מניצול אוצרות ים המלח, מפר את האיזון העדין שמתחייב מהאינטרסים של הצדדים, יוצר עיוות בחלוקה ההוגנת של ניצול משאבי הטבע של המדינה על ידי גורם פרטי ועומד בניגוד לתכלית הזיכיון".

המדינה לא ערכה ביקורת

לדברי שטרסברג-כהן והרטמן, התכלית הדומיננטית בזיכיון שהוענק למי"ה ע"י המדינה היה הקנייה למדינה של נתח משמעותי מכל פירות משאבי ים המלח. "הפרת האיזון (כפי שנעשה - ח.מ, י.א) פוגעת בחלוקה ההוגנת של הפירות ובעקרון הצדק החלוקתי שהשתרש בשיטתנו המשפטית, וביישומו על משאבים שבידי המדינה המנוצלים ע"י גורם פרטי", קבעו הבוררים.

המחלוקת בין המדינה לבין מי"ה התמקדה בשאלה האם על מי"ה לשלם תמלוגים למדינה על מוצרי המשך המיוצרים על ידי חברות הקונצרן שמפעליהן ממוקמים מחוץ לאזור ים המלח. המדינה גרסה כי מכוח עובדת החברות חלק מקונצרן המהווה גוף כלכלי אחד, חלה על מי"ה חובה לשלם תמלוגים על מוצרי המשך שהן מייצרות, וכי מיקומם הגיאוגרפי של מפעלי חברות הקונצרן אינו מעלה ואינו מוריד לעניין חובת תשלום התמלוגים ("התפיסה הקונצרנית").

מי"ה טענה מנגד, כי היא חבה בתשלום תמלוגים על מוצרי המשך המיוצרים במפעלי חברות הקונצרן רק אם אלה ממוקמים באזור ים המלח ("התפיסה הגיאוגרפית").

לאחר שערכה איזון בין האינטרסים של מי"ה לבין האינטרס הציבורי, קיבלו שטרסברג-כהן והרטמן את עמדת המדינה. "השכל הישר, ההיגיון המשפטי, ההיגיון הכלכלי, כמו גם תכלית הזיכיון, אינם מתיישבים עם מצב שבו אם מפעל תרכובות של הקונצרן ממוקם באזור ים המלח תשלם מי"ה תמלוגים על מוצריו, ואילו אם הוא ממוקם מטרים ספורים או מרחק אחר מחוץ לאזור, תהיה מי"ה פטורה מתשלום תמלוגים", כתבה שטרסברג-כהן. "המצב העובדתי הוא שמפעלי ים המלח וברום ים המלח הוציאו את רוב הייצור של תרכובות (מוצרי המשך) אל מחוץ לאזור ים המלח, ובאופן זה הודרה המדינה מחלק נכבד מהכנסותיה ממשאבי טבע המופקים מים המלח והמיוצרים מהם". לדבריה, בתפיסה הגיאוגרפית שמציגה מי"ה יש כדי לעוות את האיזון העדין בין האינטרס שלה לבין האינטרס הציבורי.

שטרסברג-כהן והרטמן קיבלו את עמדות המומחים הכלכליים שהופיעו בפני הרכב הבוררים מטעם המדינה, בהם פרופ' לוסיאן (אריה) בבצ'וק מאוניברסיטת הרווארד ופרופ' חיים בן שחר שתמכו בעמדה כי השיטה שבה נהגה מי"ה בתשלום התמלוגים אינה סבירה מבחינה כלכלית והעדיפו אותה על פני עמדת ד"ר יעקב שיינין, המומחה מטעם כיל. לפי שיינין, התפיסה הגיאוגרפית של מי"ה היא הנכונה, אך שטרסברג-כהן דחתה את הדברים. "עדותו של שיינין אמורה הייתה להתייחס להביט הכלכלי ולא להיבט המשפטי אליו היא מתייחסת", כתבה. "על כל פנים, לשיטתי ניתנת על ידו 'פרשנות משפטית', ופרשנות כזו מפיו אינה לעניין, אינה קוהרנטית ואינה עולה בקנה אחד עם הפרשנות המשפטית הנכונה של הזיכיון על פי תכליתו המעוגנת בלשונו.. גם התזה הכלכלית, ככל שמובאת על ידו, אינה מסבירה מדוע, לשיטתו, יש להסיק תיחום גיאוגרפי של מפעלי הקונצרן המייצרים מוצרי המשך".

לפי פסק הבוררות, חל בשנים האחרונות כרסום משמעותי בהכנסות המדינה ממשאבי ים המלח בגין הפרטת החברה. פסק הבוררות כולל טבלה שמדגימה את הכרסום המדובר. מהטבלה עולה, כי מאז ההפרטה של מי"ה בשנת 2000 הלך וגדל הפער בין הכנסות המדינה לבין רווחי הקונצרן. בנוסף, דחה פסק הבוררות את טענת מי"ה כי רק בעל זיכיון או זיכיון משנה חייב לשלם תמלוגים על מוצרי המשך.

פסק הבוררות אינו חוסך ביקורת גם מהמדינה שנושאת, לדברי הבוררים, באחריות למחדל שגרם לכך שהיא לא קיבלה תשלום תמלוגים המגיעים לה על פי הזיכיון. "מתוך החומר עולה כי מאז ניתן הזיכיון למי"ה לא מינתה המדינה אדם או גוף ביקורת אחר שתפקידו לערוך את הביקורת המלאה והדרושה (להבטחת קיום תנאי הזיכיון - ח.מ, י.א).

בימים האחרונים, בעקבות מסקנות ועדת ששינסקי 2, טוענת כיל כי היא תאלץ לפטר עובדים בארץ ולהעביר חלק ממפעליה לחו"ל. על הרקע הזה מעניין לראות את המחלוקת שהתגלעה בפסק הבוררות בין עו"ד כספי שמונה כבורר על ידי מי"ה, לבין עו"ד הרטמן שמונה ע"י המדינה. כספי ערך הבחנה לעניין חובת תשלום התמלוגים בין מפעלים הממוקמים במדינת ישראל לבין מפעלים הממוקמים בחו"ל. על כך כתב הרטמן: "איני מקבל את הבחנתו של כספי. זאת, משום שבעיניי התמריצים הכלכליים שעשויים להביא לידי כך שלא ישולמו תמלוגים על מכירות במחיר השוק, פועלים באופן דומה בישראל ומחוצה לה".

את משרד האוצר (המדינה) ייצג צוות בראשות עוה"ד גיל אוריון ועודד רביבו ממשרד פישר, בכר, חן, וול, אוריון ושות'; ואת כיל ייצג עו"ד עדי קפלן.