בחודשים האחרונים שוב ושוב הותקפה הצעת החוק של ח"כ דוד אמסלם (הליכוד), לפיה המדינה תממן באופן מלא את הוצאות הפריימריז של חברי כנסת מכהנים. ההצעה הזאת צפויה בקרוב להיות מאושרת סופית בכנסת. ואולם, אם הנוסח הנוכחי יעבור כפי שהוא הדמוקרטיה כפי שאנו מכירים תשתנה - ולא לטובה.
לפני הכל, חשוב להדגיש שהעיקרון של מימון ממלכתי של הוצאות הפריימריז, במקום אנשי עסקים, הוא מבורך. גם אם זה עולה למשלם המסים המון כסף, זה הכרחי לעם שוחר דמוקרטיה אמתית. כיום אנשים התורמים לח"כים מבקשים טובות וזוכים לגישה מיוחדת למקבלי ההחלטות. המשמעות הדבר היא יתרון לבעלי הממון.
מימון ממלכתי לא רק יוביל לכך שינותק הקשר בין תורמים לנבחרים, אלא גם יגביר שקיפות. ברגע שהכסף לקמפיינים ייצא מקופת האוצר ובפיקוח חשב הכנסת, הוא יהיה תחת עיניו הבוחנות של חוק חופש המידע - דרכו נוכל לבקש כל קבלה וכל התקשרות.
אלא שהפתרון המוצע של אמסלם ולשכת שר האוצר, משה כחלון, עקום ופוגע באופן אנוש ביכולת של מועמדים חדשים להיבחר לכנסת.
הצעת אמסלם מבקשת לתת מענק של מאות אלפי שקלים לחבר כנסת מכהן שיתמודד בבחירות המקדימות. המימון הזה לא מותנה בכך שייבחר לכהונה נוספת. כלומר, גם אם ח"כ מכהן יפסיד בבחירות - הכסף שמימן את השתתפותו ייצא מהכיס הציבורי. בנוסף אזרחים שאינם חברי כנסת שירצו להתמודד בפריימריז כן ידרשו לגייס כסף מתורמים פרטיים. הם יקבלו מענק רק אם ייבחרו לכנסת.
משמעות הדבר היא הטבה מוגזמת לח"כ מכהן על חשבון מתמודדים חדשים. המהלך הזה ייתקע יתד בהווה ויעכב זרימת דם חדש לאחד המקומות החשובים ביותר במדינה - הכנסת.
לאור חשיבות הנושא, פנינו השבוע לאמסלם בבקשה להכניס תיקונים לחוק. אימצנו את קווי היסוד של הצעתו, עם שני תיקונים מרכזיים שיהפכו את החוק לתעודת כבוד לדמוקרטיה הישראלית.
התיקון הראשון: הגבלת הסכומים לגיוס תרומות עד 400 שקל לתרומה. התקרה הנוכחית (כ-11 אלף שקל לתרומה) אכן מעודדת ח"כים לגייס תרומות מאנשי עסקים ובעלי ממון. כך שקומץ תורמים סוגרים לכם את הפינה במימון הפרסום לקראת בחירות. אם התקרה תצנח דרמטית הדרך היחידה לגייס מספיק כסף תהיה מימון המונים. וזה מעולה! גיוס תרומות/ערבויות ממספר רב של תומכים יראה כי למועמד יש תמיכה רחבה בציבור והוא אינו משרת מספר מצומצם של אדונים/עסקנים. כל מועמד יוכל לגייס תמיכה זו, לא משנה באם הינו חבר כנסת או שלא.
בנוסף, בכדי לצמצם את הפער המבוסס על יכולת כלכלית, אנו מציעים להגביל את הסכום שניתן כמימון עצמי (כסף מהבית של המועמד) ל-40 אלף שקל במקום מאות אלפי שקלים וזאת כדי לצמצם את מרכיב העושר בהתמודדות.
התיקון השני: ערבויות במקום תרומות. כחלק מתהליך ניתוק התורמים והנתרמים ופישוט מנגנון החזרת הכסף, יש להחליף את מנגנון התרומות במנגנון ערבויות מלא.
זה אולי נשמע מסובך, אבל למעשה זה די פשוט וכבר קיים ברמה המפלגתית. הרעיון הוא שמודל המימון יהיה מבוסס על אמון ביכולת לנצח במקום בתרומה בפועל. הדימוי הכי טוב הוא "הדסטארט הפוך"- הכסף מתממש רק אם לא הצלחת להגיע ליעד. הגעת? המדינה תממן, ולא תהיה חייב דבר לתורמים.
איך זה יתבצע בפועל?
■ מועמדים יגייסו ערבויות - ולא תרומות - מהציבור דרך מערכת שקופה בפיקוח ממשלתי. במילים אחרות, הכסף יופקד בחשבון ממלכתי עד לתקופת הבחירות.
■ על בסיס ערבויות אלו תעמוד לרשות מועמדת מסגרת אשראי בחשבון הבחירות שלה.
■ הערבויות יעמדו עד לחודש לאחר הבחירות לכנסת ועל בסיס התוצאה יקרה אחד משניים: אם המועמדת הפסידה - יחולטו הערבויות ויכסו את מסגרת האשראי בחשבון הבחירות. אם המועמדת מכהנת כחברת כנסת 30 יום לאחר יום הבחירות - תכסה המדינה את מסגרת האשראי שקיבלה בבנק, והתורמים יקבלו הודעה כי לא יחויבו מכיוון שהמועמדת שלהם נכנסה לכנסת.
שני תיקונים פשוטים אלו, המבוססים על הצעת החוק המונחת כיום על שולחן הכנסת, יפתרו את הבעיה המתעוררת מהנוסח הנוכחי, שמעדיף ח"כים המכהנים אל מול מועמדים. הכי חשוב- זה יאפשר בפשטות את המהלך שכולנו מבקשים - ניתוק ההון מהשלטון.
ביום ראשון הקרוב, בשעה 08:30, יתקיים הדיון בוועדת הפנים לפני קריאה שנייה ושלישית. מסכימים איתנו? שלחו את הטור הזה ללשכת שר האוצר, או ללשכה של ח"כ אמסלם - או הדביקו אותו על הקיר שלהם בפייסבוק. לא מרוצים מהכנסת הנוכחית? בכלל כדאי לכם למהר, אחרת החוק יעבור ולמועמדים חדשים יהיה קשה שבעתיים להחליף את הקיימים.
■ תומר אביטל הוא עיתונאי עצמאי ומנהל את אתר מאה ימים של שקיפות. עידן בנימין הוא פעיל פרלמנטרי עצמאי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
