בקרוב נתייבש בשדה: מה יקרה כשבנתב"ג לא יהיה יותר מקום לכל הנוסעים

הגידול בתנועת הנוסעים העולמית לא עוצר, ולפי התחזיות של ארגון התעופה העולמי (יאט"א), הוא אף צפוי להכפיל את עצמו בתוך פחות מ-20 שנה. כך שעד שנת 2037 תעמוד תנועת הנוסעים על 8.2 מיליארד איש - פי שניים מהיום. האם תשתיות התעופה ערוכות לכך, או שבתוך כמה שנים העיכובים והאיחורים בנמלי התעופה יהפכו לבלתי נסבלים? 

לצד היתרונות הברורים שמאפשרים לכולנו לטוס יותר, תעשיית התעופה צפויה לגלגל 7.6 טריליון דולר ב-2037 ולספק כ-120 מיליון מקומות עבודה. אין ספק שמדובר בכיוון חיובי, אבל בצידו המשמעות של הגידול בתנועת הנוסעים - ללא התשתיות המתאימות - יהפכו את העומסים בנמלים לכבדים מאוד. החשש מופנה בעיקר לכאלה שכבר הגיעו לניצול הקיבולת שלהם כמעט במלואה, דוגמת הית'רו בלונדון ששירת השנה 61 מיליון נוסעים והגיע לתפוסה של כ-95%. 

מה המשמעות עבור הנוסעים? סביר להניח ש"נתייבש" בשדה התעופה. 2018 הייתה שנה קשה במובן של עיכובים וביטולי טיסות, בעיקר באירופה. ליתר דיוק: 14 מיליון דקות של עיכובים. "זה משול ל-26 שנים, וזה לחלוטין לא מקובל", אמר אלכסנדר דה ז'וניאק, מנכ"ל יאט"א, בכנס השנתי של הארגון שנערך בז'נבה בחודש שעבר. "בסין מתחילים לראות המון עיכובים כפועל יוצא ממספר הנוסעים. הממשלות חייבות להפנים שהמשימה לדאוג לתנועה זורמת בכל הליך טרום הטיסה מוטלת לפתחן. חייבים לבנות עוד נמלי תעופה, ובחלק מהמדינות אף לשקול את הפרטתם לטובת התייעלות שירותית וההשקעה הכספית הנדרשת".

לא יהיה מקום לנחות 

ומה בישראל? חודש ינואר הוא חגיגי במיוחד בענף התעופה עם פתיחתו של שדה התעופה רמון - הנמל האזרחי הראשון שנפתח כאן מאז קום המדינה. רמון, כפי שכבר כתבנו, לא ישמש כשדה תעופה משלים לנתב"ג, אלא יוכל להעניק לו תמיכה במקרה של נחיתות חירום שמופנות כיום למדינות שכנות. המשמעות היא שהשדה החדיש והיפה הזה, שהושקעו בו לא פחות מ-1.7 מיליארד שקל, לא יסייע בהפחתת העומסים הצפויים בנמל התעופה הלאומי, אלא יחליף את הנמל המיושן באילת ואת הפעילות המסחרית הבינלאומית שמתקיימת כיום בנמל התעופה עובדה.

כך שעם כל המאמצים להגדיל את תנועת המטוסים לכאן ולגרום לעוד ועוד חברות תעופה לנחות בישראל, בסופו של דבר לא יהיה להן היכן לעשות זאת, שכן כבר היום הסלוטים (חלונות המראה) בנתב"ג צפופים.

במילים אחרות: ישראל צריכה להתניע מהלכים להקמה של שדה נוסף הרבה מעבר לשלב של תוכניות וויכוחים, להרחיב את התשתיות ולהגדיל את שטח הפעילות בנתב"ג, שבסופו של דבר לא יוכל להכיל כאמור את תנועת הנוסעים שהגיעה השנה ל-23 מיליון. למעשה, כשתנועת הנוסעים בטיסות לישראל וממנה תגיע לכדי 30 מיליון - תרחיש שיתממש בשנים הקרובות - ישראל תזדקק לנמל תעופה נוסף, כזה שיפעל באופן רציף ושממנו ימריאו וינחתו טיסות ליעדים שונים באירופה.

דה ז'וניאק אמנם מוטרד מכך שממשלות רבות לא מפנימות את החשיבות לנוכח התנועה התעופתית הגוברת, אבל יש מי שדווקא הבין. טורקיה והעומד בראשה הכריזה על חשיבות ענף התעופה עבורה, ולא רק שהיא נערכת לתנועה הגוברת של טסים בכל העולם ודרכה לאור מיקומה על המפה, אלא שהיא גם מתכוונת להגדיל את המספר הגדל ממילא. 

המדינה בטורקיה מחזיקה בבעלות על טורקיש איירליינס (חברת התעופה הזרה הגדולה בישראל) שטסה למספר הגדול ביותר של יעדים ביחס לכל חברת תעופה אחרת, ואם לא יתרחשו עיכובים של הרגע האחרון -  במארס הקרוב צפוי להיפתח שדה התעופה הגדול בעולם באיסטנבול שצפוי לשרת 200 מיליון נוסעים בתוך כעשור ו-90 מיליון נוסעים בשלב הראשון. בשדה החדש יהיו 500 עמדות צ׳ק-אין, 143 שרוולי בורדינג ו-500 חניות למטוסים. אטאטורק, שדה התעופה המרשים שפועל כיום באיסטנבול ושככל הנראה ייסגר עם פתיחת השדה החדש, כבר הגיע לניצולת מלאה, כששירת השנה כ-65 מיליון נוסעים. 

אגב, השדה הפעיל ביותר בעולם כיום הוא הרטספילד-ג'קסון שבאטלנטה, ואחריו שדה התעופה הבינלאומי שבבייג'ינג.  

"לצאת מהקופסה" 

למרות שבנייה או הגדלת שטחי נמלי התעופה היא חשובה, ללא התייעלות בכל הליך טרום הטיסה - העומסים הצפויים ימשיכו לגדול. כבר היום, כך לפי נתוני יאט"א, 70% מהנוסעים מתלוננים על עומסי יתר בנמלי התעופה בעולם. וככל שמספר הנוסעים גדל בקצב דו-ספרתי מדי שנה - כך גם מספר המזוודות יגדל. המשמעות היא שאופן הטיפול בכבודה, שבחלקו הגדול נעשה ידנית, חייב להיות יעיל יותר גם כדי להפחית את מספר המזוודות שהולכות לאיבוד.

לפי האתר SITA, שמנטר נתונים ממאות נמלי תעופה בעולם, 23 מיליון מזוודות לא נמסרו לנוסעים ב-2017. הסיבה הנפוצה ביותר לאובדן הכבודה נעוצה בטיסות קונקשן, שמספרן יוסיף לגדול יחד עם תנועת הנוסעים העולמית. הפתרונות המוצעים בסוגיית הכבודה הם לא רק טכנולוגיים (שכוללים גם אפליקציות שמיידעות את הנוסע היכן נמצאת המזוודה שלו בכל שלב), אלא הם קוראים לרשויות התעופה "לצאת מהקופסה". כך, בין היתר, הציגה יאט"א בכנס השנתי שלה פתרון שמעביר את הכבודה ישירות לבית המלון של הנוסע מבלי שהוא יאסוף אותה בשדה. 

התייעלות אחרת שמייחלים לה בארגון התעופה נעוץ בשימוש במערכות זיהוי נוסעים אוטומטיות שייתרו את הבדיקות הביטחוניות. המערכות הללו יזהו כל נוסע על-ידי סריקת פנים ויעבירו את המידע אודותיו לרשויות ולמדינות שישתפו פעולה זו עם זו. מבחינת יאט"א, המידע הזה יכול לעבור לכל התחנות שבשרשרת הליך טרום התעופה ואפילו לייתר את שליפת הדרכון והעמידה בתור מול פקידי רשויות ההגירה. היתרונות הם לא רק עבור הנוסע, שכן הדבר יאפשר לצמצם עלויות או להפנות משאבים לטיפול במקרים "חשודים". 

חזון אחר שיאט"א שואפת אליו מתייחס לחישוב מחדש מצד ממשלות בכל הנוגע לסוגיית ויזת תייר. מבחינת הארגון, לא רק שמדובר במדיניות שעשויה לפגוע בפוטנציאל הצמיחה של תיירים במדינות שונות (ודווקא במדינות עולם שלישי), אלא שמדובר בהליך מיושן ומיותר. "מדינות צריכות לשתף פעולה בצורה הרמונית. הקדמה הטכנולוגית רצה מהר יותר מהחלטות ממשלה, והיא זו שצריכה להוביל את הקצב בתעופה", סיכם דה ז'וניאק.