פוטין מזיל דמעה על שכניו היהודים? לא באמת. מסע מטלטל בעקבות פוסט שקרי אחד ברשת

זה סיפור קטן, לא משהו שמטלטל את אמות הסיפים. אומנם הדמות המרכזית שמככבת בו היא אחד המנהיגים הבולטים בעולם, אבל אין פה חשיפה שיש לה השלכות והשפעות מרחיקות לכת על אנשים, עמים ומדינות. ובכל זאת, הוא מהווה דוגמה לדרך שבה נוצר פייק ניוז, מקבל חיים משלו, תופח ויוצר תהודה.

ולדימיר פוטין מזיל דמעות. קשה לדמיין את נשיא רוסיה, אחד המנהיגים החזקים כיום בעולם, בסיטואציה כזאת. ההשפעה של פוטין על אירועים שקורים בעולם בכלל, ובמזרח התיכון בפרט, עצומה. בין היתר, פוטין תמך בהתחמשות הגרעינית של איראן, והוא סייע לנשיא סוריה בשאר אסד במלחמתו חסרת הפשרות והגבולות במורדים במדינה. גם בחייו האישיים פוטין מקפיד לטפח דימוי חזק, גברי וקשוח: הוא מחזיק בחגורה שחורה בג'ודו, שומר על כושר גופני ונוהג להצטלם בסיטואציות "גבריות", כמו מסעות ציד.

הדימוי החזק והקשוח של פוטין כמנהיג וכאדם פרטי, לצד ההשפעה הרבה שלו על ישראל ועל יהדות רוסיה, הם כנראה הסיבה לכך שפוסט מרגש וחריג בעברית, שלצדו הופיעה תמונה נדירה של פוטין כשדמעות בעיניו, התפשט בשנים האחרונות ברשת כאש בשדה קוצים.

בפוסט, ששותף על-ידי גולשים בפייסבוק פעם אחר פעם, מופיעה תמונתו של פוטין הדומע כשלצדה מופיע טקסט מרגש: "ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה, עם דמעות בעיניו כשהוא מספר במרכז היהודי במוסקבה על ילד קטן שלא היה לו מה לאכול ושכניו היהודים היו מזמינים אותו לאכול איתם ומספרים לו סיפורים מהתורה. והילד הקטן הוא ולדימיר פוטין שמצהיר באותה הזדמנות על אהבתו ליהודים, סיפור שנגע ללבי וריגש אותי עד דמעות. תעשו לי טובה, תרגשו את כולם - שתפו את הפוסט הזה".

הגולשים, כאמור, שיתפו בכל הכוח. הפוסט הזה זכה עד היום ליותר מ-10,000 שיתופים בפייסבוק והוא מצא את דרכו גם אל אתרי חדשות שונים בארץ ובעולם.

הפוסט על פוטין הדומע פורסם לראשונה ב-2015, אבל עשה קאמבק לאחרונה, ושוב הוא משותף בתדירות גבוהה ברשתות החברתיות. בנוסף, נוצרו פוסטים חדשים שהתבססו על הצילום שמופיע עם הפוסט המקורי.

אבל הפוסט המרגש הזה הוא גם דוגמה לגלגולו של פייק ניוז. בדיקה שערכה מערכת "המשרוקית של גלובס", גילתה שהסיפור על המפגש של פוטין במרכז היהודי במוסקבה, שבו דמע מהתרגשות, לא היה ולא נברא. מדובר בפייק ניוז.

התמונה של פוטין הדומע שמלווה את הפוסט המרגש וידיעות דומות שקדמו לו, לקוחה בכלל מאירוע אחר לחלוטין - היא צולמה בעת נאום הזכייה שלו בבחירות לנשיאות רוסיה ב-2012. לאחר שהתברר שאין קשר בין תמונת פוטין הדומע לבין הסיפור שסופר בפוסט, הלכנו כברת דרך נוספת במטרה לבדוק האם פוטין אכן אמר את הדברים הללו במרכז היהודי במוסקבה. האם הוא אמר אותם בכלל? האם אכן היו לו שכנים יהודים שהתייחסו אליו בילדותו בחום ואהבה כמתואר בפוסט?

 התמונה של פוטין הדומע שלקוחה מנאום הניצחון שלו בבחירות לנשיאות / צילום מסך מפסייבוק

כדי להבין כיצד התגלגל הסיפור הבדיוני הזה לפוסט שצבר תאוצה ותפוצה בפייסבוק וידיעות באתרים ישראליים, היינו צריכים לקלף ממנו בהדרגה את השכבות, וללכת אחורה ולהתחקות צעד-צעד, כמעט 20 שנה, עד שהגענו אל שורשיו.

איך מתפתח וצומח פייק ניוז? בקלות. כל מה שצריך זה גורם שמספר סיפור שנשמע טוב, קורטוב של אמת, פרסום בגופי תקשורת שמצטטים בלי לבצע בדיקה, העתקה באתרים שמוסיפים לסיפור נופך משלהם ופרטים נוספים כיד הדמיון הטובה, ולבסוף, לא מעט אנשים תמימים, שלחיצה על בלוטות הרגש שלהם תגרום להם ללחוץ share"" ברשתות החברתיות. הדמעות של פוטין, כמשל.

המשתפים: אתרי חדשות "מגיירים" סיפור מחו"ל

נתחיל מהסוף: ב-8 בדצמבר 2015 פורסמה באתר הרכילות החרדי "פיצ'יפקעס" ידיעה המלווה באותה תמונה של פוטין הדומע, שבה נכתב כי הנשיא הרוסי "נצפה עם דמעות בעיניים, בוכה ממש, וכל זה במוסד יהודי ברוסיה, שם ביקר". בהמשך נכתב כי בנאומו סיפר פוטין על ילד עני ש"השכנים היהודים שלו, דלת ליד, היו נותנים לו לאכול, מזמינים אותו לארוחות שבת, ומלמדים אותו לקרוא בתורה ועל היהדות", וכי אותו הילד היה "אני, ולדימיר פוטין". בסוף צוין כי דבריו גרמו "לתדהמה רבה בקהל היהודי במקום".

הפרסום ב"פיצ'יפקעס", כך עולה מהבדיקה שערכנו, התבסס על אייטם שפורסם ברשת, ובאתר לא עשו בדיקה נוספת כדי לאמת את המידע טרם פרסומו. גורם המקורב להנהלת אתר "פיצ'יפקעס", שהתעקש להישאר בעילום שם, הודה בשיחה עמנו כי "כנראה מישהו העתיק את הפוסט והעלה באתר. יכול להיות". אותו גורם הוסיף כי "האתר כבר שנה וחצי או שנתיים לא מעודכן בתוכן. הוא באוויר, אבל לא פעיל".

באותו היום פורסם גם באתר "רוטר", תחת הכותרת "פוטין בכה בעת ביקור במוסד יהודי", סיפור ברוח דומה - "על ילד עני שלא היה לו אוכל בבית וההורים השאירו אותו לבד כדי ללכת לעבוד. אותו ילד גר בשכונה יהודית במוסקבה, והשכנים היהודים שלו דלת ליד היו נותנים לו לאכול, מזמינים אותו לארוחות שבת ומלמדים אותו לקרוא בתורה ועל היהדות. אותו ילד עני היה פוטין". מתחת לטקסט צורף לינק למקור הסיפור באתר European Knights Project )"מיזם האבירים האירופיים").

 פייק ניוז / צילום : shutterstock ורויטרס

גם באתר החדשות החרדי "אקטואליק" פורסם באותו יום סיפור דומה שלווה באותה התמונה של פוטין הדומע, וגם כאן צוין כי המקור הוא באתר European Knights Project. ב"אקטואליק" הסיפור היה רחב בהרבה, ונוספו לו פרטים נוספים שסיפר פוטין על שכניו היהודים. בין היתר, נכתב כי פוטין סיפר כיצד למד תנ"ך עם שכניו לאחר הסעודה וכיצד "אמר לעצמו בהתפעלות, ‘איך האנשים האלה מרשימים. הם אף פעם לא נלחמים אחד עם השני. יש כבוד בין הבעל והאישה, ממש משפחה יפה שראוי ללמוד מהם’". בהמשך, תואר באתר כי בעת שפוטין היה סגן ראש העיר סנט פטרסבורג, הוא סייע להקמת בית ספר יהודי, ולבסוף נכתב כי "דבריו המרתקים גרמו הלם לציבור השומעים".

גורם באתר "אקטואליק" אמר לנו כי הפרסום באתר התבסס על פרסומים ברשת ובאתר האירופי שהזכרנו. זאת, בדומה למה שקרה באתרים אחרים. עם זאת, הגורם התעקש כי פוטין אמר את הדברים וכי דבר ידוע הוא שלפוטין אכן היו שכנים יהודיים בילדותו ושהם עזרו לו ולמשפחתו.

עורך באתר "אקטואליק" אומנם לא עבד באתר בתקופה הרלוונטית לפרסום, אך הוא הפנה אותנו לשייע דויטש, עוזרו של הרב הראשי של רוסיה, ברל לאזאר. "לדעתי הסיפור כן נכון", אמר העורך. "אם הוא נכון, שייע דויטש הוא האיש הכי מתאים לומר לך את זה".

המנפחים: בפורומים מוסיפים גפילטע פיש

גם בפורום באתר "בחדרי חרדים", הפתוח לכתיבת גולשים, פורסמה ב-8 בדצמבר 2015 ידיעה קצרה עם אותו הסיפור ואותה תמונה, ויום לאחר מכן, פורסמה גם באשכול באתר "חרדים" ידיעה דומה. באתר "הידברות" פורסמה באותו היום ידיעה נרחבת עם סיפור דומה, שעליו נוספו עוד פרטים ואירועים על אלו שכבר תוארו בידיעות קודמות, ובהם גם סיפור על מפגש של פוטין עם ראש הממשלה המנוח אריאל שרון.

עורך "בחדרי חרדים" בתקופה הרלוונטית, מני גירא שוורץ, הדגיש כי הסיפור לא פורסם באתר עצמו אלא רק בפורום של האתר, על-ידי אחד הגולשים. "כאיש מקצוע, הקפדתי שכל סיפור כגון זה ייבדק, ולא נסמוך רק על שמועות. גם אם הן מאוד חזקות. תמיד חיפשנו מקור", אמר גירא שוורץ.

יחד עם זאת, הוא סיפק הסבר מדוע הסיפור על פוטין הדומע התקבל בחיבוק כל-כך גדול של הציבור. בעיקר החרדי.

"הקשר המיוחד של פוטין ליהדות הוא מאוד יוצא דופן, ולכאורה הסיפור הזה, שהוא מאוד נפוץ ומוכר, נותן תשובה הגיונית (לקשר הזה, ח’ מ’, נ’ ב’). לכן, להערכתי, הוא כל-כך התקבל בלב הציבור. יהודים, בטח חרדים, חיים בתפיסה עקרונית ש'עשו שונא ליעקב' - שהגויים תמיד שונאים אותנו. אז כשרואים גוי שהוא כל-כך אוהב ישראל, מחפשים להבין למה".

גירא שוורץ הוסיף כי "פוטין הפך את רוסיה למקום בטוח ליהודים. אזרח יהודי ממוצע מודע לכך שברוסיה מכבדים יהודים. הקהילה היהודית משגשגת בתקופת פוטין ברמות שלא היו כמאה שנה. בנוסף, היחס של פוטין לאסלאם בכלל, ולאסלאם הקיצוני בפרט, הוא קשוח ונוקשה מאוד".

ואחרי שאמר את כל זה, גירא שוורץ חזר והעלה את ההשערה שאולי בכל זאת יש בסיס לסיפור על הדברים שאמר פוטין: "אני לא יודע על מה כבודו מסתמך כשהוא אומר שמדובר בפייק ניוז. יש לסיפור בסיס. לפוטין היו שכנים יהודים וגם גפילטע פיש הוא כנראה אכל אצלם".

דברים דומים בנוגע לקשר של פוטין ומשפחתו לשכניהם היהודים אמר לנו גם צבי מגן, לשעבר שגריר ישראל ברוסיה וכיום חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי. "אני לא מכיר את הסיפור הספציפי, אבל לנושא יש רגליים והוא מבוסס", אמר. מגן ציין כי "יותר מפעם אחת פוטין דיבר על כך שהיה מוקף בשכנים, ידידים ומאמני ג’ודו יהודים, כך שיש לפוטין נוסטלגיה ליהודים שגדל סביבם. גם המורה שלו הייתה יהודייה וביקרה בארץ, ובביקורו בישראל, פוטין גם דאג לשדרג את רמת החיים שלה כשקנה לה דירה". מגן הוסיף כי שמע במו אוזניו מפוטין כמה פעמים על יחסו החם לעם היהודי.

 פייק ניוז / צילום : shutterstock ורויטרס

למרות זאת, מגן הזהיר שלא צריך לקשור בין יחסו של פוטין ליהודים שגדל לצדם, לבין המהלכים המדיניים של הנשיא הרוסי. "אחרי הכול, פוטין הוא איש שירותי מודיעין קר ומחושב, ונשיא מדינה בעל אינטרסים, ולכן כל המכלול שעליו דיברנו לא יכול לבוא לביטוי מדיני או לשנות את האינטרסים של רוסיה. הכול במישור האישי".

המפרסם האידיאולוגי: הכותב הוא אנטישמי

מהו האתר European Knights Project שאליו הפנו גם ב"רוטר" וגם ב"אקטואליק" כמקור לידיעה? האתר אכן פרסם מאמר שציטט דברים דומים שאמר, כביכול, הנשיא פוטין. המאמר באתר האבירים פורסם כשנה לפני הפרסומים באתרים הישראליים, אולם מעניין אם אלו היו מפרסמים את הסיפור המרגש על אהבת היהודים של פוטין אילו בדקו וגילו שהם מתבססים על אתר בעל נטיות אנטישמיות ואנטי-ציוניות מובהקות. European Knights Project מגדיר את מטרתו העיקרית כ"מאבק במרקסיזם התרבותי ושימור הציוויליזציה המערבית". בין מדוריו נמנים "מאבק בפמיניזם", "מאבק באסלאמיזם", "מאבק בהגירה המונית" ו"מאבק בציונות".

המאמר על פוטין, שפורסם במדור "מאבק בציונות", נפתח בציטוט של דברים שאמר כביכול נשיא רוסיה במה שמתואר כ"נאומו המפורסם בפני ‘החברה הציונית הרוסית’ (Zionist Russian Society)" - ארגון שככל הנראה לא קיים כלל. המאמר מגולל סיפור דומה מאוד למה שתואר באתרים הישראליים ובפוסט ששותף בפייסבוק.

"אספר לכם סיפור קטן שהתרחש בסנט פטרסבורג לפני כ-50 שנה (על) נער צעיר לא-יהודי שגדל במשפחה ענייה מאוד. בזמנים ההם, רוב האנשים גרו בדירות משותפות... לנער הזה היו הורים עניים שבקושי היו בבית. למזלו, המשפחה שהשתכנה בחדר הסמוך בדירה החלה להזמין אותו אליה... המשפחה, שהייתה יהודית, גם הזמינה אותו לארוחות שבת. הוא זוכר כיצד הם נהגו להוציא ספר ישן ולקרוא בו אחרי הארוחה" (תרגום מאנגלית).

בהמשך המאמר מופיע מה שמוגדר כנאום המלא תחת הכותרת "נער רוסי עני/ מפי ולדימיר פוטין" (A Poor Young Russian Boy Named Putin/ by Vladimir Putin). ב"נאום" המורחב חושף פוטין כביכול את העובדה שהוא-הוא הנער המדובר. כמו כן, מתוארים ומובאים בהמשך גם ציטוטים וסיפורים נוספים שמצאו את דרכם לאחר מכן לחלק מהידיעות באתרים בישראל, בהם למשל הציטוט שבו פוטין מביע התפעלות מיחסי זוג ההורים היהודים, הסיוע שלו בפתיחת בית הספר היהודי בסנט פטרסבורג ופגישתו עם אריק שרון.

מיד בתחילת המאמר מבהיר הכותב, גרגורי אנטרופוב (Gregoriy Antropov), את מטרתו. לדבריו, המאמר לא נועד לתקוף את פוטין, אלא "מוקדש לאנשים מן המערב שבוגדים באומות שלהם בכך שהם תומכים בו בשל התפיסה המוטעית כי הוא איזשהו 'אביר לבן אנטי-יהודי'".

כלומר, אנטרופוב משתמש בסיפור הכביכול אישי של פוטין שמשקף את יחסו החם ליהודים כתכונה שלילית וכעילה שלא לתמוך בו. לאורך המאמר הוא שוטח בפני קוראיו את טיעוניו נגד התמיכה בפוטין בפרט, ונגד תמיכה באומה שאינה שלהם בכלל.

חלק מהטיעונים של אנטרופוב לאורך המאמר הם אנטי-ציוניים ואנטישמיים מובהקים, בהם טיעונים שפוטין הוא "ציוני מוצהר, שערך כמה ביקורים בישראל", שיש לו "ארבעה יועצים יהודים" וכי "הוא עשה מחצית מהונו בעסקים מלוכלכים עם שני אוליגרכים יהודים".

עוד נכתב במאמר כי פוטין "מנסה להפוך את הטלת הספק בקיומה של השואה לבלתי חוקית", וכי הוא "נפגש אחת לחודש עם מועצה של יועצים יהודים בסנט פטרסבורג".

הטועים והמטעים (1): ציטוט של פוטין במקום של הרב

השלב הבא בבדיקה העלה ממצא מפתיע: מתברר שבעוד האתרים בישראל והפוסטים בעברית נסמכו, ככל הנראה, על המאמר בעל האופי האנטישמי, כותב אותו המאמר, אנטרופוב, לא בדה מלבו את הסיפור שייחס לפוטין, אלא שאב אותו ממקור יהודי.

הסיפור שמופיע במאמר בהרחבה יתרה, כביכול מפי פוטין, הוא ציטוט של דברים שאמר הרב הראשי של רוסיה, ברל לאזאר, בביקור בבית חב"ד באוקספורד כשבע שנים לפני הפרסום באתר European Knights Project.

הרב לאזאר, שמפליג בשבחו של פוטין ויחסו החם ליהודים, מספר את הסיפור על פוטין, אך אינו מתאר את הדברים כציטוטים מפיו של נשיא רוסיה. בחלק מהסיפורים, כמו למשל זה הנוגע לאריאל שרון, הרב לאזאר אמר בפירוש כי שמע את הדברים על פוטין מאדם אחר.

הבדיקה העלתה כי דבריו של הרב לאזאר עוותו בפרסום של חב"ד, כך שתוארו בטעות כציטוט ישיר של פוטין עצמו בנאום בפני חברי הקהילה היהודית.

 פוטין והרב הראשי של רוסיה ברל לאזאר / צילום: רוטרס RIA Novosti

הטועים והמטעים (2): ההפך ממה שכתוב באוטוביוגרפיה

למרות העיוות בפרסום, על מה מבוסס הסיפור שסיפר הרב לאזאר על קשריו החמים של פוטין הנער עם המשפחה היהודית שגרה בסמוך לביתו?

לפי האוטוביוגרפיה שלו, "בגוף ראשון" ("First Person"), שפרסם פוטין בשנת 2000, שבע שנים לפני הביקור בבית חב"ד - הוא אכן גדל בשכנות למשפחה יהודית. בפרק הראשון של האוטוביוגרפיה, שתורגם לאנגלית ופורסם ב"ניו יורק טיימס", מתייחס פוטין לאותה משפחה יהודית שגרה לצד משפחתו בילדותו. התיאור של פוטין על יחסיו עם המשפחה רחוק מאוד מזה שתיאר לאזאר, ושהתגלגל אחר כך לפוסט.

העוני של משפחתו של פוטין מתואר בהרחבה באוטוביוגרפיה, אך אין בה זכר לכך שהמשפחה היהודית נהגה להזמין את פוטין לארוחות, או שלימדה אותו לקרוא בתורה. למעשה, פוטין מספר כי כאשר אב המשפחה החל להסביר לו על התלמוד, הוא "איבד עניין מיד". הוא אומנם מתאר את יחסו למשפחה היהודית באופן חיובי, אך תיאורו מתמצה בציון העובדה כי הוא "הסתדר היטב עם הזוג המבוגר ולעיתים קרובות שיחק בצד שלהם של הדירה", וכי הוריו "העריכו את הקרבה שלו לזוג המבוגר ואת חיבתם אליו".

מקור נוסף שייתכן שהשפיע על גלגולו של הסיפור של הרב לאזאר לדברים שיוחסו לפוטין עצמו, היה מאמר שהתפרסם ב-2 בדצמבר 2015 באתר Breaking Israel News כמה ימים לפני הפרסומים באתרים בישראל ופרסום הפוסט בפייסבוק. אתר זה, האוהד את ישראל, מספק לפי הגדרתו "פרספקטיבה תנ"כית" לחדשות מישראל ומהמזרח התיכון. המאמר שפורסם באתר זה חוזר על סיפורו של הרב לאזאר, ואומנם לא נטען בו כי פוטין אמר את הדברים, אך מצוין בו בפירוש כי לאזאר שמע את הדברים מפוטין עצמו. זאת, אף שכאמור, לפי הטקסט באתר חב"ד, הרב לאזאר עצמו לא טען זאת.

במאמר גם מצוטט החלק מהאוטוביוגרפיה של פוטין שבו הוא מספר על המשפחה היהודית שעמה התגורר. אלא שבמאמר עוות הציטוט של פוטין, ובמקום הציטוט המקורי שלפיו "איבד עניין מיד" בתלמוד, נכתב שכאשר הסביר לו אב המשפחה על התלמוד, הוא "התעניין מיד".

 פייק ניוז / צילום : shutterstock ורויטרס

המקור: הרב הראשי והסיפור עם הזקן

אם כן, הגיע הזמן לפנות למקור העיקרי לפוסט על פוטין הדומע - רבה הראשי של רוסיה, ברל לאזאר. כשלאזאר שמע מאיתנו על הפוסט המרגש עד דמעות של פוטין, הוא אמר: "לכל סיפור בעולם יש זקן, והזקן הולך וגדל עם הזמן. פוטין לא אמר את הדברים בכנס מרכז היהודי במוסקבה. זה לא היה ולא נברא שהוא דיבר על זה באותו כנס. אבל כן היו פגישות של פוטין עם מנהיגים יהודים ורבנים מחו"ל שבהן הוא דיבר על זה. רק לפני כחודש היינו בפגישה עם ראש הקונגרס היהודי העולמי ופוטין הזכיר את הסיפור הזה והוא סיפר אותו גם בפגישה שנערכה עם רבנים מכל העולם".

מה שמעת במו אוזניך שפוטין מספר?
"הסיפור מאוד פשוט - פוטין גדל בזמן הקומוניזם, תקופה שבה השלטון חילק דירות בין כמה משפחות. כל משפחה קיבלה חדר בדירה המשותפת, והשירותים והמקלחת היו משותפים. פוטין גדל בדירה כזאת ומשפחתו חלקה אותה עם משפחה יהודית. הוריו של פוטין היו אנשים מאוד פשוטים, הם היו חוזרים הביתה מהעבודה מאוחר מאוד, וכשפוטין היה חוזר מבית הספר, הוא היה נכנס לשכנים שהיו יהודים שומרי תורה ומצוות. המשפחה הזאת עזרה מאוד לפוטין בילדותו. הם לקחו אותו לקניות למשל, וכשהיו יושבים בסעודת שבת, פוטין היה יושב איתם. כך שזה נכון שהמשפחה היהודית דאגה לו.

"היה לפוטין קשר מאוד חזק למשפחה הזאת והוא חוזר ואומר שהערכים שהוא ראה שם, ערכים משפחתיים וערכים בכלל, עשו עליו רושם מאוד חזק. הוא סיפר שהוא זוכר למשל את הגפילטע פיש שאכל איתם ואיך האבא היה יושב ולומד תלמוד אחרי סעודת השבת".

ומה לגבי התמונה שהוצמדה לפוסט, שבה נראה פוטין דומע - תמונה שנלקחה בכלל מנאום הניצחון שלו בבחירות? בפעמים שבהם ראית את פוטין מדבר על ילדותו לצד המשפחה היהודית, הוא דמע?
"אם מדברים על דמעות, אז אני יכול להגיד שפוטין דמע כשביקר בארץ ביד ושם. זאת הייתה הפעם היחידה שבה ראיתי אותו מתרגש כל-כך. פוטין מאוד מכבד את הדתות השונות ברוסיה. אצל פוטין, אנטישמיות ברוסיה זה לא נגד היהודים, אלא נגד המדינה. הוא לא נותן ליהודים יחס יותר טוב מאשר לאחרים, אבל הוא מכבד אותנו ותמיד עוזר לנו. לא היה מקרה שבו פנינו אליו בבקשות והוא לא נענה להן".

עם כל הכבוד ליחסו של פוטין ליהודים ולסיבות ליחס הזה, הסיפור על נשיא רוסיה שעומד דומע ומספר לאנשי הקהילה היהודית במוסקבה כיצד שכניו היהודים סייעו לו, שפורסם בפוסטים בפייסבוק ובאתרים בארץ, לא היה מדויק. כאמור, פוטין מעולם לא אמר בדמעות דברים כאלו או דומים להם, בנאום בפני יהודים ברוסיה, והתמונה שצורפה לסיפור נלקחה מאירוע אחר לחלוטין - ניצחונו של פוטין בבחירות. מקורם של הדברים הם בסיפור שסיפר הרב ברל לאזאר, הרב הראשי של רוסיה על פוטין. עם זאת, לאזאר מתעקש שתוכן הדברים הוא בעיקרו נכון - משפחתו של פוטין חלקה דירה עם משפחה יהודית כשפוטין היה ילד, וולדימיר הקטן נהג לסעוד עם המשפחה והוא התרשם ממנה ומאורחותיה מאוד.

בעקבות בדיקת "המשרוקית של גלובס", סומן הפוסט כחלק מהמאבק של פייסבוק בהפצת חדשות כזב ומידע שגוי בפיד, וקיבל את הציון "לא נכון" - false.

*** גילוי מלא: הכתבה מבוססת על בדיקת "המשרוקית של גלובס" שבוצעה במקור במסגרת שיתוף-פעולה של המשרוקית ופייסבוק