הכלכלה האמריקאית מתכווצת, מה הסיכוי שהרבעון השלישי יביא עמו תקווה?

את ארבע השנים האחרונות בחיי דונלד טראמפ אפשר אולי לסכם בציטוט של שני חיוויים. אחד בקע מפיו בינואר 2016, ערב הסיבוב הראשון של הבחירות המקדימות לנשיאות במדינת איווה. הוא התרברב אז על המידה שבה הוא פטור מביקורת, ועד כמה נסלחות לו הכרזותיו השערורייתיות ביותר. "אני יכול לעמוד באמצע השדרה החמישית ולירות במישהו, ולא להפסיד קולות", הוא אמר. החודשים הבאים נתנו תוקף להתרברבותו.

החיווי השני בקע מפיו ביום חמישי שעבר. הוא דיבר על מפח־נפש שהסקרים מסיבים לו. איך זה יתכן, הוא שאל, ששני הדוקטורים העובדים בשבילו, מומחי המגפות אנתוני פאוצ'י ודברה ברקס, נהנים מפופולריות כה גבוהה בשעה שהפופולריות שלו כה נמוכה.

הוא התכוון כנראה לסקר של אוניברסיטת קוויניפיאק מאמצע יולי. 65% מן המרואיינים העניקו ציון גבוה לד"ר פאוצ'י, המנהל את המרכז הממשלתי למחלות מידבקות. לעומת זאת, 67% העניקו ציון שלילי לטראמפ עצמו על טיפולו במשבר הקורונה. "אף אחד לא אוהב אותי", אמר נשיא ארה"ב לעיתונאים. "זה רק בגלל האישיות שלי".

ואף כי נשיא ארה"ב פיתח למדרגת אמנות את יכולתו להפר את המוסכמות ולא לעמוד בציפיות, מונולוג הרחמים העצמיים שלו היכה את רוב שומעיו בתדהמה.

הטפלון התקלף?

הנה כי כן, האיש עם ציפוי הטפלון מלפני ארבע שנים וחצי מודיע שמלוא הציפוי התקלף. אפשר רק לנחש, או אולי בעצם לא קשה לנחש, באיזה מצב רוח היה הנשיא שרוי כאשר אמר את המלים האלה. 24 שעות אחר כך דיווחה התקשורת, שמטה הבחירות של טראמפ השעה את כל תשדיריו לצורך "הערכה אסטרטגית מחדש".

זה קרה שלושה ימים לאחר שמטה טראמפ הפסיק את קמפיין הפרסום שלו במדינת מישיגן, הנחשבת קריטית לחלוטין לסיכויי בחירתו.

הסקרים קודרים. הנשיא אמנם טוען שהם פרי־דמיונה של "התקשורת המזויפת" (הוא כנראה כולל בזה אפילו את רשת פוקס הידידותית). אבל גם הוא, גם יועציו, גם מנהיגי המפלגה הרפובליקאית מכירים בחומרת מצבו. לפי שעה ־ וזה כמובן יכול עדיין להשתנות, שלושה חודשים לפני יום ההצבעה - הם אובדי עצות.

הפוליטיקה לא הוגנת

ביום חמישי שעבר באו הנתונים המזעזעים על מצב הכלכלה ברבעון השני של השנה. הואיל וזה הרבעון שבו התחילה התפשטות נגיף הקורונה, ובו הוטל הסגר, שררה ציפייה כללית לתוצאות גרועות. אבל עצם המספר היכה את שומעיו בתדהמה: כלכלת ארה"ב הצטמקה ברבעון השני ב־9.5%, או 32.9% בשקלול שנתי.

לא היה כדבר הזה מאז השפל הגדול של תחילת שנות ה־30. פירושו הטכני של הנתון הזה הוא שארה"ב שרויה עכשיו במיתון (שני רבעונים רצופים של הצטמקות). אם השיעור הזה יעמוד בעינו עד סוף השנה, יהיה אפשר להגיד שנמחקו חמש שנים מן התמ"ג.

האם זו אשמת טראמפ? תומכיו יזכירו שהכלכלה פרחה עד חודש מרץ, והנגיף הוא ששם קץ לשגשוגה. מבקריו יגידו, שאילו הנשיא וממשלו היו עומדים על משמר בריאותו של העם האמריקאי, ולא היו מנסים להמעיט מחומרת המשבר בימיו הראשונים, אפשר שהפגיעה לא הייתה כה רעה.

קשה לדעת. אבל לעומת זאת לא קשה להעריך את התוצאות הפוליטיות. פוליטיקאים תובעים אשראי על הצלחות גם כאשר אינם ראויים לו; כיוצא בזה, פוליטיקאים יוצאים נפסדים מכישלונות, גם אם אינם אחראים להם. מה לעשות, הפוליטיקה אינה הוגנת.

הנשיא ויועציו הלא־רפואיים הניחו בימי המשבר הראשונים, שההתאוששות תתחיל במאי־יוני. טראמפ מיהר להיאחז בכל נתון שאישר את המגמה הזו, וקשר לו כתרים. כאשר נרשמה התאוששות ניכרת בשוק העבודה, בתחילת יוני, הוא בירך את עצמו על "תוספת העובדים הגדולה ביותר מאז ומעולם". אבל האופטימיות לא האריכה ימים.

אמנם בחודש יוני נרשמה עליה של 5.6% בצריכה הפרטית, וזה כשלעצמו נתון מבשר טובות, אבל ספק אם נתוני יולי יאשרו אותו.

רבע מיליון מתים

העלייה התלולה בהידבקויות בשורה של מדינות דרומיות, דרום־מערביות ומערביות (מפלורידה, עבור דרך טקסס ואריזונה וגמור בקליפורניה) האטה את קצב החידוש של הפעילות הכלכלית.

עכשיו נשמעות קריאות לחידוש מלא של הסגר במדינות הנפגעות ביותר. מדינות אחרות, פגועות פחות, מחמירות את ההגבלות על כניסת מבקרים. על פי רשת הרדיו הציבורית, רק מדינה אחת בארה"ב, ורמונט הקטנטנה (במניין האוכלוסין), רשמה באחרונה ירידה שיטתית במספר ההידבקויות.

הדגם הסטטיסטי המוערך של המכון למדדי בריאות באוניברסיטה של מדינת וושינגטון צופה עכשיו שמספר המתים יגיע ל־230 אלף עד תחילת נובמבר. אתמול הוא עמד על שיעור של עד 158 אלף. אם יוקל הסגר, המספר עלול לגדול עד 250 אלף.

המדען הממשלתי פאוצ'י אמר ביום שישי בשימוע בוועדה של בית הנבחרים, כי יש סיכוי טוב שחיסון יהיה מוכן בסוף השנה, או בתחילת השנה הבאה. הנשיא יכול לחרוק שיניים. לא זו בלבד שהוא משלם את המחיר הפוליטי על מה שהוא חוזר וקורא "הווירוס הסיני", אלא שרק שבועות אחדים יפרידו בינו לבין תביעת אשראי על חיסון.

"הבחירות המזויפות"

ממילא, הסבירות אינה גדולה שהתאוששות כלכלית ממשית תירשם או תורגש לפני ה־3 בנובמבר, מועד הבחירות. יתר על כן, ההצבעה בבחירות מתחילה בפועל הרבה לפני התאריך הרשמי. מיליונים יתחילו להצביע בשבוע השני של ספטמבר, אם באמצעות הדואר ואם באמצעות קלפיות מיוחדות המקדימות להיפתח.

ההצבעות המוקדמות נעשו מסורת בארה"ב. ב־2012 למשל, 46 מיליון אמריקאים, או 35% מסך כל המצביעים, הקדימו להצביע. ב־2016 המספר הזה גדל עד 41%. הדעת נותנת שהוא יוסיף לגדול, אולי אפילו באופן דרמטי, בבחירות האלה. אנשים יצביעו בהמוניהם תחת הענן הכבד של מצוקה כלכלית ושל חששות מפני העתיד.

בתוך 15 דקות מפרסום נתוני התמ"ג, ביום חמישי בבוקר, דונלד טראמפ השליך פצצת טוויטר. הוא הציע לדחות את הבחירות, מפני שהן מועדות לזיופים, והן ישימו את ארה"ב "ללעג ולקלס".

הוא טוען זה זמן רב, שהצבעה באמצעות הדואר מעמידה בספק את תקינותן של הבחירות ואת הלגיטימיות שלהן, מפני שהצבעה כזאת היא "הזמנה לזיופים". הוא מתקשה להוכיח את הטענה.

יתר על כן, רפובליקאים בעלי כהונות בכירות, המופקדים על סדרי בחירות במדינות אינדיבידואליות, דוחים את טענות הנשיא על זיופים ועל אי־סדרים. וזאת לדעת: אין בארה"ב חוק פדרלי על סדרי בחירות. החוקה מעניקה את הסמכות הבלבדית לארגון בחירות ולפיקוח על מהלכן למדינות האינדיבידואליות. ואמנם, חוקי הבחירות שונים ממדינה למדינה. הנשיא אינו יכול אפוא לכפות את רצונו.

גם לא במלחמת האזרחים

התגובה על ציוצו של הנשיא הייתה מהירה וחד משמעית: דחייה מוחלטת. אפילו בעל ברית קרוב של הנשיא, מנהיג סיעת הרוב הרפובליקאית בסנאט, מיץ' מקונל, מיהר להזכיר שבחירות לא נדחו בארה"ב אפילו בזמן מלחמת האזרחים (1862 ו־1864), או בימי מלחמת העולם השנייה (1942 ו־1944), או בימי השפל הכלכלי הגדול (ארבע פעמים בשנות ה־30).

יתר על כן, דחיית הבחירות מצריכה את הסכמתם של שני בתי הקונגרס. הסכמה כזאת לא תינתן. מה מביא אפוא את הנשיא לקרוא לדחייה? סנגוריו מסבירים שהוא רק מנסה להסב את תשומת הלב לסכנות הכרוכות בהצבעה מסיבית בדואר. מקטגריו אומרים, שהוא מנסה לזרוע ספק בתקינות הבחירות, כדי שתהיה לו העילה שלא להודות בתבוסה, והיה כי יובס.

הנשיא מסרב להתחייב שהוא יכבד את התוצאות אם יפסיד. אבל כל ניסיון להישאר בנשיאות מעבר ל־20 בינואר הבא יהיה מנוגד לחוק ולחוקה. תקופת כהונתו תפקע ב־20 בינואר. גם אם תמרונים משפטיים יעכבו את ההכרעה באמצעות ערעורים ודחיות, מישהו אחר יושבע לנשיא תחתיו באמצעות הצבעה בבית הנבחרים.

האפקט של הכרזות הנשיא מוסיף להיות קיטוב חברתי ופוליטי. הוא עומד למשל על דעתו להוסיף ולהחזיק סוכני־ביטחון פדרליים חמושים בעיר פורטלנד, על החוף המערבי של ארה"ב.

הוא שלח אותם לשם כדי להגן על בנייני ציבור מפני מפגינים אלימים. לכאורה הושג הסכם בין המשרד לביטחון פנים לבין מושלת אורגון לפנות את הכוחות, כדי לשכך את המתח. אבל לנשיא אין עניין בשיכוך המתח.

ברור בהחלט שאסטרטגיית הבחירות שלו מיוסדת על חידוד ההבדלים. לפי שעה החידוד לא הניב את התוצאות המקוות, אבל הוא יוסיף לנסות.

_______________

רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny־globes

ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny