כך הישראלים מאכילים את הפח: אובדן מזון בגובה מיליארדי שקלים בשנה

ערכו של המזון האבוד בישראל, בהיקף של 2.5 מיליון טון מזון בגובה 20.3 מיליארד שקל, המהווים כ-1.5% מהתוצר הלאומי, ושווי ערך ל-35% מהיקף ייצור המזון בישראל. בתוספת אובדן משאבי טבע, עלות פליטות גזי חממה ומזהמי אוויר ועלות טיפול בפסולת סך האובדן עומד על כ-22 מיליארד שקל. ההשפעות של האובדן בכל שלבי שרשרת הערך מייקרות את מחירי המזון בכ-11%. בנוסף, אובדן המזון פוגע בפריון במשק בשל תשומות ייצור ועבודה היורדות לטמיון - כך עולה מדוח אובדן והצלת המזון של המשרד להגנת הסביבה וארגון לקט ישראל לשנת 2019.

ברחבי העולם מנסות מדינות וחברות להתמודד עם בעיית בזבוז ואובדן המזון. לכאורה, מדובר בבעיה פשוטה למדיי, ככל שהיא נוגעת לצד הצרכן: קנייה מתוכננת של מוצרי המזון, אחסון נכון, תכנון השימוש כך שמלוא המזון שנרכש ינוצל. ולמרות זאת, המודעות בישראל לנושא נמוכה, ושנה אחרי שנה דוח המשרד להגנת הסביבה ולתת מצביע על מחדל בזבוז המזון, לאורך כל שרשרת הייצור והערך - מהרפת, השדה או המפעל, לצרכן. כך, לשם השוואה, בשנת 2016 היקף אובדן המזון עמד על 33% מסך היצור, אך כמות זו כאמור - גדלה. בשנת 2018 נאמד הנזק ב-19.5 מיליארד שקל, כך שגם האובדן הכלכלי מטפס משנה לשנה.

ההוצאה על צריכת מזון מהווה כ-17% מסל הצריכה הממוצע במשק בית בישראל, כאשר שיעור ההוצאה הפרטית בישראל על מזון, הינו מהגבוהים ביותר במדינות ה-OECD (ישראל מדורגת במקום השישי מבין המדינות). הישראלים אמנם משקיעים את מיטב כספם במזון, אך מן הדוח עולה שחלק גדול ממנו יורד לטמיון. משפחה ממוצעת זורקת לפח מדי שנה מזון בשווי 3300 שקלים, בעוד ש-465 אלף משקי בית בישראל חיים באי-ביטחון תזונתי ומתקשים לממן מזון עבור בני ביתם מדי יום. אם לא די בכך, על פי אומדני BDO משבר הקורונה יביא לתוספת של 145 אלף נפשות אשר יכנסו למצב של אי- ביטחון תזונתי שלא היו בו בעבר, בנוסף המשבר יביא להחמרת והעמקת אי-הביטחון התזונתי בקרב כ-1,870 אלף איש שחיו באי-ביטחון תזונתי בתקופה טרום משבר הקורונה.

עם אובדן המזון ירדו לטימיון גם 1,260 מיליוני קוט"ש חשמל

לאובדן המזון ישנה השפעה סביבתית, בשל שימוש במשאבי טבע דוגמת מים, קרקע ואנרגיה, פליטות של חומרים מזהמים לסביבה וכל הכרוך בטיפול בפסולת. 6% מפליטות גזי החממה בישראל מקורם בעובדן מזון - כמו פליטות גזי חממה של 1.6 מיליון מכוניות בשנה (מחצית מכמות הרכבים בארץ). העלות הסביבתית של בזבוז המזון, נאמדת ב-3.2 מיליארד שקל, מתוכה 1.4 מיליארד בשל אובדן משאבי טבע, 1 מיליארד בשל פליטת גזי חממה ומזהמי אוויר, ו-0.8 מיליארד על טיפול בפסולת.

המזונות היורדים לטמיון בעלי ההשפעה השלילית הגדולה ביותר על הסביבה, הינם בשר, ביצים ודגים (6.2 שקל בעלות סביבתית לק"ג מזון אבוד), חלב ומוצריו (2.26 שקל), דגנים וקיטניות (2.08 שקל), פירות (1.43 שקל) וירקות (1.16 שקל). 55% מהנזק הסביבתי הנגרם בשל השלכת מזון, מקורו בצרכנים. יתר המזון, אובד לאורך שרשרת הייצור.

עם אובדן המזון ירדו לטימיון גם 1,260 מיליוני קוט"ש חשמל, שווה ערך לכמות החשמל הנדרשת לייצור מחשבים ומכשור אלקטרוני וחשמלי בישראל בשנה; 70 אלפי טונות של דלק היכולים להספיק לתדלוק של כ-160 אלף מכוניות במשך שנה; 180 מיליוני ממ"ק של מים שפירים אשר יכלו למלא 56,000 בריכות אולימפיות ריקות במים או לאפשר לכל אזרח במדינה להתקלח פעם ביום במשך שנה, ומיליון דונם קרקע חקלאית, שווה ערך ל-20 פעמים שיטחה של העיר תל אביב.

בעולם מבינים את חומרת הבעיה; בישראל - לא כל כך

חן הרצוג, הכלכלן הראשי של BDO ומעורכי הדוח, אומר כי "גובה ההפסד למשק יכול היה לממן חמישית מתקציב סיוע הקורונה של המדינה. אובדן המזון הינו איוולת כלכלית, חברתית וסביבתית. עלויות אובדן המזון לאורך כל שרשרת הערך והעלויות הסביבתיות של פסולת המזון מתגלגלים בסופו של דבר לכיסם של הצרכנים ומשלמי המיסים בישראל, ולכן משפיעות גם על יוקר המחיה. במיוחד השנה לאור משבר הקורונה, יש חשיבות יתרה לגיבוש תוכנית לאומית להצלת מזון".

ואכן, כמחצית לפחות מהמזון היורד לטמיון הוא בר-הצלה. מדובר בהצלת מזון בהיקף של 1.2 מיליון טון ובשווי של כ-7 מיליארד שקל. בעולם מבינים את חומרת הבעיה, ומנסים להשתמש בכלי חקיקה שונים בכדי לחתור לפתרונה. בספטמבר 2015 הכריז הממשל הפדראלי בארה"ב על יעד לאומי של צמצום אובדן המזון ב-50% עד 2030 במסגרת יעדיה-SDG של האו״ם. במרץ 2017 הציב הפרלמנט האירופאי יעד וולונטרי להפחתת אובדן מזון באיחוד האירופאי ב-30% עד שנת 2025 וב-50% עד שנת 2030. בהתאם לכך, מדינות רבות התחייבו לעמידה ביעד זה, בניהן- ספרד, איטליה, יוון, צרפת, בלגיה, גרמניה, הונגריה, פולין, שבדיה, אנגליה. בשנת 2017 הגדירה ממשלת אוסטרליה יעד להפחתת כמות פסולת המזון שהיא מייצרת ב-50% עד 2030. לישראל, אין יעדים בתחום.

בעולם אף מיישמים חקיקה מתקדמת בתחום, בעוד בישראל, היא איננה בנמצא; בפברואר 2016 צרפת הפכה למדינה הראשונה בעולם האוסרת זריקת מזון מרשתות השיווק. החוק מחייב את כל רשתות השיווק המוכרות בשטח של מעל ל-400 מ"ר לתרום את עודפי המזון לבנקי מזון, במקום להשליכם או להשמידם. בעקבותיה, גם באיטליה, בפולין, בשוויץ ובצ'כיה חוקקו חוקים דומים אשר הביאו להפחתת אובדני מזון מרשתות השיווק ולהגברת התרומות לארגוני הצלת המזון במחוזותיהן. בארה"ב קיים חוק פדרלי משנת 2015 המספק אפשרות לקיזוז בתשלומי המס עבור תרומת מזון (בהתאם לחוק השומרוני הטוב) לעמותות ולנזקקים.

מאידך, בדרום קוריאה אימצו פתרון הגורם לציבור לתכנן היטב את צריכת המזון שלו; החל משנת 2013 פועלת בדרום קוריאה מדיניות המחייבת את משקי הבית לשלם עבור כמות המזון שהם זורקים. בעקבות כך, דרום קוריאה הפחיתה את אובדן המזון ב-10% בארבע שנים. ביפן, קבעה הממשלה יום מודעות לאומי לצמצום אובדן מזון, ואילו בצרפת מחוייבים שירותי הקייטרינג והמסעדות המספקים שירות ליותר מ-150 לקוחות ביום, להימנע מהשלכת עודפי מזון ולבחור באופני טיפול סביבתיים. המפרים נקנסים בסכום של 75 אלף יורו בשנה.

כדי לסגור את פער אי-הביטחון התזונתי בישראל נדרש להציל 20% מהמזון האבוד

ישראל הינה המדינה בעלת תוחלת העוני הגבוהה ביותר בקרב מדינות ה-OECD. מחקר שערך הביטוח הלאומי בישראל על פי הקריטריונים של ארגון הבריאות העולמי, העלה כי כ-18% מאוכלוסיית ישראל נמצאת במצב של אי-ביטחון תזונתי. אוכלוסייה זו כוללת כ-8.8% שנמצאים במצב של אי-ביטחון תזונתי ניכר וכ-9% המצויים במצב של אי-ביטחון תזונתי מתון או קל. לפי מדד הביטחון התזונתי של ה"אקונומיסט" לשנת 2019, ישראל מדורגת במקום ה-16 במונחי ביטחון תזונתי מתוך מדינות ה-OECD.

כדי לסגור את פער אי-הביטחון התזונתי בישראל נדרש להציל 20% מהמזון האבוד, בשווי 3.2 מיליארד שקל. הצלת מזון מאפשרת לעשות זאת בעלות של 880 מיליון שקל בלבד. במקביל יאפשר הדבר לחסוך כ-80 מיליוני מ"ק מים, 250 מיליון קוט"ש חשמל מיוצר, אלפי טון דלק, כ-220 מיליון שקל כתוצאה מצמצום פליטות גזי חממה ומזהמי אוויר וכ-160 מיליון שקל כתוצאה מצמצום עלויות טיפול בפסולת.

ארגון 'לקט ישראל' הציל בשנת 2019 כ-2.2 מיליון ארוחות מבושלות מבסיסי צה"ל, בתי מלון, חברות הסעדה, מסעדות ועוד וכ-15.7 אלף טון תוצרת חקלאית בשווי כולל של כ-209 מיליון שקל. עודפי המזון הללו מועברים מדי שבוע למעל 175,000 נזקקים באמצעות כ-200 עמותות ברחבי ישראל. לפי הדוח, כאמור, הדרך לצמצום הפערים עודנה ארוכה, ומזון רב שיכול לשמש ישראלים רבים הזקוקים לכך - נזרק לפח.