מי שיצפה בעוד מספר שנים בסרטו של עמרי אסנהיים ב"עובדה" על פרשת התפטרותם של מנכ"לית משרד האוצר קרן טרנר ושל ראש אגף התקציבים שאול מרידור יתקשה להבין איזו מגפה השתוללה באותה תקופה בעולם. לכל אורכו, השניים מצולמים בבתים מרווחים ומעוצבים היטב, כשמדי פעם הם יוצאים לגינותיהם הפרטיות שבהן הוא לוגם קפה יחד עם קריאת עיתון הבוקר והיא משחקת עם ילדיה על בימבות חשמליות ענקיות.
מהמקומות האלה נדמה שטענותיהם מוצדקות: מדוע באמת לא למנוע חלוקת מענקים מיידיים באופן אוניברסלי לכולם, אלא להמתין לקביעת קריטריונים ברורים ולבניית מערכת שתוציא אותם לפועל כך שהכסף יגיע למי שבאמת זקוק לו? מה בוער? מקסימום נידרש לשים סוודר בבוקר לפני שנצא לשתות בגינה. זה הכל.
אם אסנהיים היה לוקח את השניים למסע קצרצר של קילומטרים בודדים מחוץ לבתיהם, לשכונות בנתניה ובקטמונים היה מתגלה סיפור שונה לגמרי. אולי אז הם והצופים בסרט היו מבינים את שהשניים כשלו מלהבין כשהיו בתפקידיהם - את עומק השבר הכלכלי-חברתי ואת עוצמת המגפה הבריאותית שחוללה כאן הקורונה. שם, בדירות נטולות מרפסות, הם היו נתקלים במשפחות גדולות שהקורונה ושניהול המאבק הכושל בה על ידי ממשלת נתניהו החריבו את חייהם והותירו אותם ללא מרחב לילדים, ובלי אוויר לנשימה להורים.
ביקרתי במאות דירות של משפחות שנזקקו לסיוע בסיסי ואני מעיד שלא היה שם מרחב לשום בימבה ולו מהזן הזול והקטן ביותר. גם לא היה מקום לקרוא עיתון בשקט. הייתה שם רק תחושת מחנק מהולה בייאוש.
מהמקומות האלה שבהם, למרבה הצער, גרה מרבית אוכלוסיית ישראל, הגישה הכלכלית השמרנית שייצגו השניים נראית פשוט תלושה ולא הגיונית. התנגדותם למענקים האוניברסליים המיידים ולהגדלת התקציב (שמבוססת על שמרנות תקציבית שמעדיפה לתת כמה שפחות כדי לשמור כמה שיותר ליום סגריר) מלמדת שהם פשוט לא הבינו, כמו שאומר בסרט פרופ' אבי שמחון, היועץ הכלכלי של נתניהו, שיום הסגריר הזה כבר כאן. או בלשונו "הם לא הבינו את גודל האירוע. הם לא רגילים לחלק כסף".
שמחון לא לגמרי צודק, כי בכירי האוצר לדורותיהם בהחלט רגילים לחלק כסף ואפילו ביד רחבה, אבל רק לחברי קבוצת ההתייחסות שלהם - מיצחק תשובה ועד להראל ויזל. יותר מזה, בניגוד למה שהוצג בסרט החלטות שר האוצר כ"ץ הן לא בגדר כלכלת בחירות, אלא תוכנית סוציאל-דמוקרטית שנוסתה בעבר ומבוצעת גם היום במדינות רבות ומטרתה - לפרוס רשת ביטחון סוציאלי תחת רגלי על האנשים כדי שאיש לא יתרסק. זאת גם במחיר שאנשים שלא צריכים יקבלו אותה. גם דירוג האשראי של ישראל ונתוני החוב-תוצר שפורסמו בימים האחרונים מוכיחים את צדקתם.
כל זה אינו מצדיק את הניהול הבריוני של כ"ץ, לפי הסרט, שמנע דיונים או את הדיבור האלים והמתנשא על "הפקידים" שברור שפעלו מתוך שליחות ואחריות אמיתיות. אבל זה כן מחייב הכרה ש"ההוויה קובעת את התודעה", ולכן גם מי שלמזלו לא ידע מצוקה (כמו שמעיד על עצמו מרידור) חייב להבין שיש לו "שטח מת" שהוא לא מסוגל לראות ולכן חייב לנסות להתגבר עליו. מה שאומר, לצאת מהגינות הפרטיות לשיכונים הצחיחים ולפעמים אפילו להקשיב לפוליטיקאים שמחוברים מטבעם יותר למקומות הללו. עובדה.
הכותב הוא דיקן הקמפוסים הרב-תרבותיים של הקריה האקדמית אונו
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
